המדף הז'אנרי: בים האפלה – גרגורי בנפורד

השנה היא 1999, ואסטרואיד מאיים לפגוע בכדור הארץ ולהשמיד את הודו. יש שלא אוהבים את הרעיון, ושולחים את האסטרונאוט האמיץ (ובעל התסבוכות הרגשיות) נייג'ל לפוצץ את האסטרואיד.

נייג'ל מגלה שהאסטרואיד הוא בכלל חללית נטושה. נרעש מהתגלית הוא מעכב את הפיצוץ (למורת רוחה של נאס"א, שם צועקים לו "פוצץ! פוצץ!"). נייג'ל אוגר כמה שיותר מידע על החייזרים, ומפוצץ את האסטרואיד\חללית ברגע האחרון.

זה תקציר של בערך עשרת העמודים הראשונים של בים האפלה. הם ממשיכים בשלוש מאות עמודים של תיאור רגשות האסטרונאטים. המחלות שלהם, הרומנים (הלא-שגרתיים) שלהם ואיך השפיע גילוי קיומם של החייזרים על נפשם השברירית.

בים האפלה יצא ב – 1977. עיצומו של עשור בו לקחו כל מיני סיפורי מד"ב קלאסיים, והתמקדו בפן הרגשי שלהם. זה יכול לצאת מעניין, כמו ביותר מאדם של פרדריק פול. זה יכול לצאת משמים, כמו בים האפלה.

עכשיו אמור להיות הקטע בו אני מהגג את דעתי על הספר. אבל זה באמת 300 עמודים של דיון ברגשות הגיבורים. היות ולא התחברתי לאף אחת מהדמויות (כולל נייג'ל, הגיבור), לא היה איכפת לי מהם.

אז כן, יש עוד עלילה, אבל היא מאד רזה. משהו שג'ון סקאלזי היה מסכם בשלושים עמודים ועוד מוצא מקום לדאחקות. שזה לא נורא מפתיע אגב, הספר הוא נובלטה שהורחבה לרומן קצת בכוח.

הביקורות שקראתי על בים האפלה יודעות לספר שהוא הספר הראשון מתוך סדרה של שישה ספרים. בספר השלישי יש קפיצה קטנה של 30,000 שנה לעתיד, והרביעייה הסופית אמורה להיות יצירת מד"ב מרתקת.

בראיה הזאת, שני הספרים הראשונים הם סוג של פרולוג לסדרה. אבל כשמתחילים לקרוא מהספר הראשון, הוא פשוט משעמם.

הספר היה מועמד לנבולה ב – 1977, ופרס לוקוס ב – 1978. מה זה אומר? שאו שאני לא מבין מהחיים שלי. או שלאנשים בשנות השבעים הייתה הגדרה מאד גמישה של "ספר טוב".

אז דעתי על ים האפלה היא שלילית ביותר. יכול להיות שזה התרגום הישן של לדורי שקראתי (חמש שקלים באיקון האחרון!), ויכול להיות שזה פשוט לא סוג הספרים שלי.

אבל כל הדיבורים האלה על ההמשכים גורמים לי לרצות לנסות לקרוא אותם.

———–
פרט טריוויה לסיום: במהדורה השניה החליפו את שנת פיצוץ האסטרואיד ל – 2019, אחרי שהבינו ש – 1999 כבר לא עתידנית ממש. מעניין איפה יהיו במהדורה השלישית.

2 תגובות

  1. דעתי זהה בגדול לשלך.
    קניתי אותו בסוף שנות ה-80, קראתי ומצאתי אותו משעמם למדי (אפילו כשהתרגום אולי היה נחשב
    ליותר רלוונטי).
    אפילו לא סיימתי, ואז נתתי לחבר שיצא לבה"ד 1. הוא נרדם עם הספר (Figures) והשאיר אותו
    על מנורת הלילה הקטנה שחרכה כתם שחור על הכריכה האחורית וחדרה איזה 20 עמודים פנימה 🙂

    כמובן שסחטתי ממנו ספר אחר על ההשחתה, אבל באמת לא טרחתי לסיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting