ארכיון פוסטים מהקטגוריה "טכנולוגיה"

עשר הרשימות המעניינות ביותר ב – 2009

יום רביעי, 6 בינואר, 2010

אני מת לעשות איזה רשימה ל – 2009. אבל מה – השנה הייתה שנת התאקלמות בארץ חדשה, שנת מעבר כזו, שנה בה לא התעמקתי כמו שצריך באף תחום ואפילו את רשימת עשרת בתי הקפה הכי טובים בשכונתי אני בקושי יכול לעשות. שלא לדבר על משהו שאשכרה יעניין אנשים. בעצם, יש נושא אחד בו התעמקתי באובססיביות והוא מככב בחודשים האחרונים בטבלת המועדפים שלי. כן כן – ניחשתם – אני אובססיבי לרשימות ה'הכי טוב' השונות שהתרוצצו כמו דרדסים אחרי גרגמל בכל פינת רשת. הנה כמה מהן שאהבתי במיוחד – כשבכוונה לא מוזכרים תחומים "באנאליים" כמו מוזיקה או סרטים. בשביל זה יש את גיאחה (ראו סעיף 10).


[למרות שנאתי העתיקה לדברים לבנים שנופלים מהשמיים, אני חייב להודות שכמויות השלג האדירות שמתאספות פה הן מחזה מדהים. היום הפארק היה מוצף בילדים, הורים ומזחלות. הכי מקסימה הייתה אישה מבוגרת כלשהי, 75+, שבילתה את הצהריים על מזחלת בגבעה הגדולה. כבוד]

0. על ת'רד הבירות הטובות ב – 2009 כבר דיברנו השבוע. הנה שני השקל שלי: ראשית, תעיפו מבט בפוסט שהחל את כל הסיפור. שנית, תעיפו מבט ברשימת הבירות ושימו לב שבין כל הניימ דרופינג המיותר, מופיע שם אחד שכן הגיע לארץ. מדובר באייל תומאס הארדי: אייל חזק, על גבול הבארלי ויין (סגנון חזק מאד ומתוק מאד מאד), שיוצא בבקבוקים ממוספרים, ממודרים ומוגבלים. טוענים שפה ושם עוד מסתובבים עותקים שלו בחנויות ארצנו, ולמרות המחיר המופקע (40 ש"ח פלוס, תלוי במקום), חובב בירה אמיתי חייב לטעום אותה. סתם, שתדעו.

1. מוזיקה? סרטים? ספורט? בז-בוז זמן מוחלט! כי העולם האמיתי מתקיים במדעים. הנה כמה רשימות בנושא: א. עשר התגלויות הקוסמולוגיות הגדולות ב – 2009: רשימה אובססיבית לגמרי למים: מים על הירח, מים על מאדים, אגמים על מאדים – והשיא: דגים בירחי צדק! גלו גלו גלו. ב. חמש הפאניקות שקשורות לטכנולוגיה: רובוטים, רובוטים וגם.. אייפוד! ג. עשר פריצות הדרך המדעיות: מיסודות חדשים, דרך פריצות בהארכת חיים (ל..מכרסמים) עד מדוזות מחוללות גלים בים. ואף מילה על התזה שלי. ד. עשר התגליות של 2009: נחשים ענקיים, ספינות אבודות ומינים חדשים – מה שמתקשר כמובן ל – ה. עשר התגליות ארכיאולוגיות! בשביל אינדיאנה ג'ונסים קטנים – כי הנוכחי כבר לא מספיק בכושר בשבילנו.

2. אין רשימה שמחממת את הילד הפנימי בחורף קר יותר מאשר עשרת הצעצועים של 2009. הבאג? זו רשימה כל-אמריקאית של תעשיית הצעצועים האמריקאית. אבל יש שם דברים מגניבים למדי: מכוניות מירוץ שנוסעות על הקירות, חוות סוסים של פליימוביל (צעצוע הבנות של השנה) – ואלף ואחד פרסים, כולל הגרנד פרייז, למשהו שנקרא 'Bakugan Battle Brawlers'. זה שלא שמעתי על זה אומר שאני מעל גיל 15, נכון?


[רובוט כלב. הכי מוצלח שראיתי עד כה. אפילו לי בא ללטף אותו עכשיו]

3. כשזה בא למשחקי מחשב, הרשת כמרקחה. המצב גרוע כמעט כמו מוזיקה: יש אלפי רשימות ולך תדע לאיזה מהן להאמין? אז אני מאמין לג'ויסטיק, כי מסורתית הם הכי משקיעים (הנה שתי רשימות שלהם). מי שרוצה להיות קצת יותר יצירתי יכול להעיף ברשימת עשרים משחקי האינדי והאייפון של 2009 של בוינגבוינג. מי שרוצה להיות ממש יצירתי מסתכל ברשימת משחקי המשב הפיראטיים ביותר ב – 2009. ולא, אנחנו לא מדברים על פיראטים עם כיסוי עין ורגל עץ.

4. אוקי, אני יודע שדינוזאורים זה "מדע", אבל עשרת ממצאי הדינוזארים של 2009 מעניינים מספיק כדי לקבל אייטם משלהם. מה יש שם? עולמות אבודים, מינים חדשים והמון תמונות. שלל מאובנים.

5. מהחלטות השנה החדשה שלי, ויש המון כאלה, היא לקרוא יותר ספרי עיון פופולריים וקצת פחות יצירות בדיוניות. למה? ככה. כי רוויתי קצת ובא לי לגוון. בהגדרה המאד רחבה שלי הספרים ברשימת ספרי האנימציה הטובים ביותר ב – 2009 נכללים כספרי עיון, וכך אקנה בקרוב מאד אחד מהם. עכשיו רק צריך להחליט איזה: אחד מספרי ההיסטוריה של דיסני? או דווקא את הביוגרפיה של Iwao Takamoto - הבחור שיצר, בן השאר, את סקובי דו אהוב ילדותי.

6. נשארים בדברים שמבזבזים לי כסף. רשימת הנובלות הגרפיות הטובות ב – 2009 אולי לא אקזוטית כל כך, אבל היא בהחלט מוציאה את העיניים. בינתיים אני פוזל בעיקר לכיוון Far Arden: הרפתקאה בגירסת פנטזיה של האיזור הארקטי בקנדה.

7. רובוטים מוזיקאיים? אמני לחימה ממתכת או רובוטים שמשחקים כדורגל? האם חזונו של אסימוב קרוב מתמיד להתגשם? כל אלו נמצאים ברשימת הרובוטים של 2009.

8. רשימת הוובקומיקס הטובים של 2009 מכילה המון המון שמות שמעולם לא שמעתי עליהם. אבל על אחד מהם, Questionable Content, שמעתי גם שמעתי, ואני אפילו קורא אותו בקביעות. זהו קומיקס תרבות האינדי הכי טוב, וגם היחיד, שאני מכיר. אם כי להיות כנים: לא חיפשתי יותר מדי.

9. פייר? ציפיתי לקצת יותר מעשרת אלבומי התמונות היפים של 2009 (ע"פ ושל נשיונל גאוגרפיק). אבל זה לא שאין שם פנינים כמו ארמדילו ענק, דג עם ראש שקוף – וכמובן: התמונה המהממת הזאת ממפלי Angel שבוונצואלה.

10. אין שום דבר יוצא דופן בסיכומים הבאים, מלבד העובדה שהם סיכומי השנה שהכי נהניתי לקרוא (בעברית). בצורה לא מפתיעה, הם מגיעים משלושת הבלוגרים האהובים עלי, שהם שלושה מהבלוגרים המצליחים ברשת. מסתבר שיש דברים בהם הטעם שלי הוא מיינסטרים. ולעניינו: גיאחה מגיש את סיכום הסיכומים שלו, שכולל כמה דברים משלו, ועוד המון דברים של אחרים עם ביקורת מדויקת שלו. יאיר רווה יוצר בעצמו פוסט גדול שמקשר לפסטיבל סיכום העשור האישי שלו – ודורפן? מסכם בקטנה וברגוע. לא שזה פחות שווה. לא.

גוגל אלטרנטיב

יום רביעי, 7 בפברואר, 2007

זה בלוג תרבות אלטרנטיבית עד הסוף או לא? אז איך אפשר לא לסקור את רשימת מנועי החיפוש האלטרנטיביים שנתקלתי בה שבוע שעבר? ברוכים הבאים לעולם גיבורי המחשב שמנסים להילחם בגוגל. הימור? כרגע לפחות, אין להם טיפת סיכוי.
(לא הוספתי הרבה על הרשימה המקורית. בעיקר זווית ראיה אישית, ובדיקת התאמה לעברית)

99.99 אחוז משוק מנועי החיפוש כיום מורכב מארבעת הגדולים: גוגל, יאהו, msn ו – ask.com. שאר 0.01 האחוזים מכילים מאות מנועים שנורא רוצים להיכנס ל – 99.99 הגדולים. למען הגשמת מטרתם, לא בוחלים הם בשום אמצעי, ומנסים גימיקים מטופשים ומקוריים בכדי למשוך קהל, שבסך הכל רוצה חיפוש מדויק. הרשימה מחולקת ל"סוגי גימיקים":

דף הבית
טענות רבות נשמעו נגד דף הבית הסופר-פשוט של גוגל, וחברות רבות ניסו לתקוף את ההגמוניה מכיוון זה. Ms. Dewey למשל, לקחה את הכיוון ממש רחוק. כל כך רחוק, שהוא הפיל לי את הדפדפן פעמיים מרוב כובד. דף הבית שלה מתהדר ב, אהמ, גברת דיואי. בחורה מורתית למראה, חמודה וקצת מרתיעה, שמלווה את החיפוש בהבעות פנים וגוף מגוונות. חמוד, רק חבל שמנוע החיפוש שלהם לא תומך בעברית. מה טוב זה נותן לי?

גברת דיואי

SImply Google לקחו את זה לכיוון אחר, והציגו בדף הבית 1001 אופציות לחיפוש. רעיון בכלל לא רע למעשה, אך הביצוע לוקה בחסר: כמעט כל האופציות שהוצגו שם, מיותרות לחלוטין. גם החיפוש בעברית בעייתי: התוצאה של החיפוש הראשוני נמצאת, אבל מחרוזת החיפוש מוצגת בתווי html במקום באותיות. למשל: 'ניימן' = ' #1504 #1497 #1497 #1502 #1503'. מאד מקשה לבצע חיפוש נוסף.

אי אפשר לסיים בלי להזכיר את נסיון פישוט גוגל המקומי שלנו: g.co.il. אתר שלקח את גוגל המקורי, וקיצר לו את השם! כמה גאוני. שבוע שעבר דווח על סגירתו עקב בעיות זכויות יוצרים, אך השבוע הוא שוב חזר לעבוד (עם מראה טיפה שונה). איך זה קרה? מה קרה? לא יודע, ולא מספיק חשוב לי לבדוק.

אינטליגנציה מלאכותית
היה פעם לגוגל שירות, שהציע לאנשים לקבל תשובות לשאלותיהם ממומחים תמורת תשלום. השירות נכשל כשלון חרוץ ונסגר, אך זה לא מפריע לחברות אחרות לנסות לרכב על הנושא.

Chacha למשל, מסבירים בדרכם הפלצנית, שהם משתמשים במשאב החזק ביותר לחיפוש מידע: המוח האנושי (מוכרים לי כמה אנשים שישמחו לחלוק על הקביעה). ישנה באתר אופציה לשאול שאלה, ולקבל מדריך שיעזור לך בחיפוש התשובה. ניסיתי לברר איפה תל אביב, ואחרי כשתי דקות (המוח האנושי חזק, אך איטי) קיבלתי תשובה מדויקת: במזרח התיכון.

מנועי חיפוש גראפיים
"אני מנוע חיפוש טקסטואלי בעולם ויזואלי" הייתה יכולה להיות הסיסמא של גוגל. חברה המתנגדת בתקיפות לעובדה שבני אדם ניחנו בחוש אסתטי. טבעית, זהו אחד הכיוונים שהרבה מנועי חיפוש הלכו אליו:

Page Bull שילבו במנוע את התוסף הטרנדי snap! preview. מה יצא? דף תוצאות המכיל גם תמונות מסך של האתרים בו. שני מנועים אחרים לקחו את הגראפיקה לכיוון clustering: הם מציגים, בצורה גראפית, את הקשרים בין האתרים בתוצאות החיפוש. חלקם יפים, אך לא תומכים בעברית. חלקם פשוטים, תומכים בעברית, אך תוצאותיהן חסרות כל פשר הגיוני.

page bull

מנועים שאומרים לך מה אתה רוצה
גוגל נותן לך את מה שאתה רוצה. מנועים אחרים מספרים לך מה אתה רוצה, על סמך מה שכבר רצית בעבר. בסגנון פנדורה: גירסת מנועי החיפוש. יש את Music Map או What to Rent, והמרהיב מכולם: Live Plasma. על אמנים ישראליים הם כמובן לא שמעו. הנה התוצאה שהחזיר לי Live Plasma לאחר שהתווידיתי על אהבתי ל – Bright Eyes. יעיל? לא יודע. אבל זה מקסים:

מי קשור ל bright eyes?

השאר
ויש עוד ועוד ועוד. מנועים שמחפשים בהרבה מנועים אחרים ביחד. כאלה שמחפשים בתחומים ספציפיים: לדוגמא: קניות או תמונות, ומתיימרים להציע שירות טוב יותר מזה של גוגל (לעיתים קרובות אף מצליחים). מנועים המחפשים טלפונים סלולריים, או כאלה היוצרים חנות מוזיקה לפי טעמך, ועוד המון מנועים אחרים עם רעיונות מוזרים.

כל מה שנותר הוא לעשות מנוע חיפוש הנותן מידע על תרבות אלטרנטיבית במקומות ספציפיים. אחרי זה, אף אחד כבר לא יצטרך אותי.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]

בלוגלי וחיות אחרות

יום חמישי, 16 בנובמבר, 2006

בשלושת הימים שעברו מאז ששמעתי על בלוגלי, הספיק כבר כל העולם ואחותו לדבר עליהם. אז מה? שזה יפריע לי? מפתאום! ראשית, אני חי הרי בתוך בועה משל עצמי. שנית, אחד מאבות המערכת הוא תום סלע – שגם מאפשר לי לארח בלוג צנוע זה על שרתו, ולכן מקבל פה זכויות מיוחדות – ושלישית, בא לי להודיע על הפלטפורמה – ולמי איכפת אם זה באיחור?

אז לכל מי שלא מחובר לביצת הבלוגים ולא יודע על מה מדובר: בלוגלי היא מערכת בלוגים חדשה – כן, כמו ישראבלוג, תפוז בלוגים או live journal, אבל יש לה כמה יתרונות גדולים על האחרות. הראשונה, וההכי בולטת, היא שהמערכת מבוססת וורדפרס (איתה פועלים בלוגים רבים ומצליחים ברשת, כמו הבלוג שלי למשל). זה לבד נותן למשתמשים פריוויליגיות רבות – כגון האופציה לבחור עיצוב מבין שלושים קיימים (כרגע), או היכולת להינות מהפלאגאינים שקיימים לפלטפורמה ברשת – בתקווה שמפעילי בלוגלי אכן יתקינו רבים מהם. מלבד זאת, בלוגלי, בניגוד לאחרים, לא מסחרית – לפחות כרגע. ועוד יתרון נחמד הוא ששניים ממקימי הרשת, תום סלע ואח"י דקר הם בלוגרים ידועים למדי.

בזמן הקצר שהמערכת פועלת כבר הספיקו להתווסף אליה כמה בלוגים מסקרנים: זגוגיות הותיק שנפתח מחדש (כמו שדורפמן העיר בדרכו העדינה) או הבלוג של assafTV, המוכר לי היטב מהמסך המפוצל.

והערת סיום: אם מישהו יודע איך אפשר למצוא את רשימת כל הבלוגים במערכת אשמח אם הוא יגלה לי זאת. חמש דקות חיפוש לא הניבו תוצאות – אבל יכול להיות שהאופציה איכשהו חמקה לי מהעיניים.
(אה כן: בהצלחה!)


(היש הזדמנות טובה מזו לשים את הקריקטורה האהובה עלי השבוע?)

חיות אחרות
אחת הבעיות שאני רואה עם חוקי זכויות היוצרים ובכלל חוקי קניין כיום, היא הקלות המדהימה בה יכולות חברות גדולות לעוות אותן לצורכיהן. לצרכן הפשוט אין על פי רוב את היכולת, האמצעים או החשק (כי בינינו – משפטים זה משעמם) לנבור באותיות הקטנות – וקל מאד לחברה גדולה, שמעסיקה ים של עלוקות, פשוט לרמות אותו בקשר למשמעות החוק. דוגמא מצויינת לכך היא פרשת התפוז המכני שרצה ברשת בשבוע ומשהו האחרונים.

ואחרי ההקדמה מעיקה זו – הנה, כמה שורות על שתי פרשות מעיקות שנקלתי בהן אתמול: בראשונה מככבת בסט ביי. ענקית הצרכנות שלחה לאתר BlackFriday.info הודעת דרישה להוריד את מחירי מבצעי חג ההודיה שלה ממנו. לטענת בסט ביי, יש לה זכויות יוצרים על מחירי החג שהיא מפרסמת. שטות מוחלטת כמובן – מחירי חג הם עובדה ולא יצירה – לאיש אין זכויות יוצרים עליהם. BlackFriday הורידו את המחירים מהאתר, כמצופה, ובהודעה שפרסמו טענו ש"למרות שאיננו מאמינים שמחירי החג הינם זכויות יוצרים של בסט ביי, אין אנו רוצים להסתכן ולעמוד מול הודעת סגירה לאתר". אותי זה זעזע.

הפרשה השנייה הינה מבית היוצר של TechCrunch, בלוג טכנולוגיה שאני קורא באופן קבוע. מנהלי הבלוג יצרו כלי שמאפשר לגולשים להוריד סרטוני יוטיוב לדיסק הקשיח. לא כלי ייחודי (יש עוד כאלה בשוק) ולבטח לא מפר את כללי זכויות היוצרים של יוטיוב שמאשרים הורדה לדיסק הקשיח באופן מפורש בהסכם המשתמש שלהם. נראה לכם שזה הפריע מיוטיוב לשלוח עכשיו מכתב שדורש את הורדת הכלי מהאתר? וודאי שלא. נראה לכם שבעלי הבלוג יעמדו על זכותם ויעדיפו להילחם ביוטיוב במקום להוריד את הכלי? ברור שלא. למי יש זמן לזה?
יוטיוב משחקים כבר לא מעט זמן על הנקודה שאינם אחראים להפרת זכויות יוצרים של יצירות שמועלות לאתר, היות ואחראיות זו מוטלת על הגולשים. בהתאם למדיניות זו, המכתב המדובר הוא פשוט דו-פרצופיות מוחלטת.

חוקי זכויות היוצרים האמריקאיות (DCMA) מאפשרים תביעה של חברות שמנצלות לרעה את החוקים ביודעין. FatWallet, למשל, תבעו את בסט ביי בעבר בעוון דרישה דומה לזו המדוברת פה – אף הפסידו בתביעה היות והשופט קבע של – FatWallet לא נגרם נזק בעקבות ההודעה הלא-מוצדקת. רוב החברות, האתרים הקטנים או הבלוגרים החובבים, כמוני, לא ילכו ראש בראש נגד חברה גדולה עם תביעה בסגנון, ולכן המצב שנוצר כעת הוא פשוט עוד אופציה לחברות הענק לדפוק את הצרכן הקטן. אל דאגה – הן מנצלות אותה במלואה.


1.
בבלוגיה האנגלית כיכבה ביומיים האחרונים הודעת שגיאה שקיבל אחד ממתקיני הנגן החדש (והמושמץ של מיקרוסופט): זיון.
2. בוינגבוינג מביאים לנו תשעה וידאו קליפים ישנים וטובים של פאנק. תהנו!

פלוק (Flock): דפדפן ה – Web 2.0

יום שישי, 16 ביוני, 2006

"באיזשהו שלב היה ברור שהקוד הפתוח מופל בנוק אאוט במלחמת מערכות ההפעלה. אז הם פתחו חזית נוספת, קטנה יותר, בגיזרת הדפדפנים. שם, עם התלהבות ילדותית בלתי פוסקת ויצירתיות אין סוף, החלו תוכנות הקוד הפתוח להראות למיקרוסופט מאיפה משתין הדג"
(מתוך 'דברי ימי מלחמות האינטרנט'. ניימן. אוקטובר 2010. הכותב אינו מחויב לדיוק היסטורי)

Flock הוא דפדפן הקוד הפתוח החדש ביותר, ומיועד בעיקר למשתמשים כבדים של אפליקציות Web 2.0. כמו כל אפקליקציית קוד פתוח, גם פלוק חייב להוסיף נופך רומנטי לקיומו, ולכן נציין שהוא פותח במוסך בקליפורניה. הדפדפן מנסה לתת למשתמש חווית 'שיתוף קהילתי' חזקה. בעברית זה אומר: הוא מספק אופציות מובנות לשימוש בכל האתרים החמים ביותר! (פליקר, דלישיוס וכמובן – בלוגים).

אנסה לסקור חלק מהאופציות הייחודיות לדפדפן ואת התרשמותי מעבודה איתן. חשוב לציין שמפאת חוסר מקום, יש עוד כמה פיצ'רים, קטנים יותר, שלא נכנסו לסיקור.

אופציות ניהול בלוג
על פניו זו התכונה המגניבה ביותר של פלוק עבורי. מדובר באופציה המאפשרת לבלוגר המתמיד לנהל בקלות את הטיוטות והפוסטים שלו. סרגל הכלים מאפשר ליצור טיוטות, לגרור תמונות (שבאותו הזמן הוא גם מעלה אוטומטית לפליקר, אבל זה בהמשך), לראות ולערוך את הפוסטים האחרונים – והכל מתוך הדפדפן ועם ממשק נוח. כמו כן יש את האופציה ללחוץ עם כפתור ימני על כל אייטם שנתקלים בו ו'לשלוח לבלוג' אוטומטית.

אבל למה רק 'על פניו זו התכונה המגניבה ביותר?'. התשובה טמונה בכך שכמה שניסיתי (תשעים שניות שלמות), לא הצלחתי לגרום לדפדפן לעבוד עם ישראבלוג.
מגוון מנועי הבלוגים שפלוק תומך בהם נראה די רחב, כך שבהחלט ייתכן שניתן לגרום לו לשתף פעולה עם ישראבלוג – אבל צריך מישהו עם יותר סבלנות ורצון טוב ממני בשביל לממש את זה.

Flocker Blog

פליקר
משפט למי שמנותק מהעולם: פליקר הוא אתר שיתוף התמונות הפופולרי ביותר כיום. רוב התמונות שאתם רואים בבלוגים, כולל כל התמונות אצלי, מאוכסנות בפליקר.

פלוק כולל סרגל פליקר מובנה. ניתן לגלוש בתמונות מתוך הדפדפן, להעלות ולמחוק אותן עם ממשק גרירה נוח – והכי חשוב – להכניס אותן לבלוג בקלות (אם הייתי מצליח להפעיל את האופציה של הבלוג כמובן). השתמשתי בסרגל בעת כתיבת פוסט זה, והוא נוח ביותר.

ניהול המועדפים ושיתוף פעולה עם דלישיוס
כבר כמה חודשים שאני לא שומר מועדפים בדפדפן. שינוי תדיר במקומות הגלישה שלי (בית, עשרות מחשבים באוניברסיטה וחברים) גרם לי לעבור בלעדית לניהול אונליין של מועדפים בדלישיוס. פלוק עושה בנידון כמה דברים נהדרים:
ראשית, בעת ההתקנה הוא מאפשר לך להכניס לדפדפן את כל המועדפים גם מפיירפוקס וגם מדלישיוס.
שנית, הוא מבטל את שיטת הספריות של פיירפוקס, והופך הכל לתוויות. כלומר: אם היה לך בפיירפוקס קישור בספריה comics->online->funny, פלוק יכניס אותו תחת הקטגוריה comics עם התוויות: online ו funny.
שלישית, כל קישור חדש מוכנס אוטומטית *גם* מקומית, לדפדפן, ו*גם* לדלישיוס. כמו כן ניתנת האופציה לבחור תוויות לקישור.

מגניב לגמרי. התלהבתי נורא.

אר.אס.אס
פלוק כולל בתוכו קורא אר.אס.אס מובנה. אני לא מדבר על האפשרות ל Live Bookmarks כמו בפיירפוקס (היא גם קיימת), אלא ממש לתוכנת קורא אר.אס.אס.

לחיצה על האיקון המתאים תפתח לשונית עם דף הפידים (כאילו היה אתר אינטרנט לכל דבר). התוצאות גם מסודרות כמו באתר חדשות, ונוח מאד לגלוש ולהתרשם.

Flocker RSS

מנהל קטעי אתרים (Snippets)
גלשתם. עיניכם נתקלה בידיעה שתרצו לחזור אליה יותר מאוחר אבל לא לשמור במועדפים? או אולי זה משהו שתרצו להוסיף לפוסט הבא בבלוג? סבבה. תלחצו עם כפתור ימני על האייטם ותבחרו Send to Web Snippets.
מאוחר יותר, איקון קטן בפינה הימנית ייתן לכם את האופציה לחזור לכל מה ששמרתם ואף לשלוח זאת לבלוג. מאד דומה ל Google Notebook, אבל העובדה שזה מובנה בדפדפן, גורמת לעבודה להיות הרבה יותר נוחה.

סיכום
עוד לא ברור אם פלוק זה הדבר הבא, או סתם גירסת פיירפוקס עם תוספות מובנות. מבחינתי, הייתי בטח עובר להשתמש בה תמידית אם אופציית עריכת הבלוג הייתה פועלת עם ישראבלוג. עד שזה יקרה, אני נשאר בשועל האש הנאמן.

רוצים לבדוק בעצמכם? למה אתם מחכים? תורידו פה.

חוש עכביש

יום שישי, 9 ביוני, 2006

"דפקתי על דלת הברזל. אחת, שתיים, שלוש דפיקות. היא נפתחה בחריקה ובחור עייף נראה בפתח. "באתי לבצע השתלה לא חוקית" אמרתי בהיסוס. "כנס". התיישבתי על הספה, הוא הביא קערת קרח. "טבול את האצבע לכמה דקות. זה יקל על הכאב" הורה לי. טבלתי בחשש ושאלתי "אהמ, אין לכם חומרי הרדמה יותר מקצועיים?". לרגע עלה חיוך על פניו, "לא. ככה אנחנו עובדים. לא רוצה – הדלת עדיין פתוחה".
הוא יצר חתך באצבע עם אזמל וניסה להחליק את המגנט פנימה. זה לא עבד, אז הוא הגדיל את החתך וניסה שוב. בינגו! בפנים. הוא ביצע תפר אחד מהיר, שדי כאב היות ו"הרדמת הקרח" כבר פגה – וסיים. חיוך גאה הבליח על פניו. הוא הביא מגנט מהמטבח והניח לידי. המגנט שזה עתה הושתל באצבעי זז ויכולתי לחוש בו. המשתיל סגר את תיבת כליו, הניח על השולחן ואמר:
'ברוך הבא לחוש החדש שלך'"
(גירסא שלי לחוויה שעבר העיתונאי קווין נורטון. נשארתי נאמן לתהליך המקורי, אבל הוספתי כל מיני "תיאורי צבע")

זה כבר כמה זמן שהמדע מתקן לנו את הגוף. יש ניתוחים לתיקוני ראייה, מכשירי שמיעה מתוחכמים ואפילו השתלות מוצלחות שמדמות אברי גוף. אבל למה לא לוקחים זאת יותר רחוק? למה לא מתקינים לנו ראייה טובה *יותר* מ – 6/6? או דואגים שנוכל לשמוע כמו סופרמן? מה לגבי פרוטזות שישפרו את הגוף? המון אנשים ישמחו להיות סטיב אוסטין אם רק מישהו יציע להם.

ג'סי ג'ארל וסטיב האוואורת' (שבחר שם משפחה נוראי לתרגום ועל כך נתונה לו טינתי) בסך הכל רצו להשתיל מגנט באצבע בכדי לשאת חפצי מתכת קטנים. זה היה כמובן רעיון גרוע ביותר (יכולתי לאמר להם בעצמי) וגרם בעיקר למות העור.
בערך באותו הזמן נתקעה חתיכת מתכת באצבע אחד מחבריהם. החבר עבד עם ציוד מוזיקלי, ודיווח לפתע על יכולות חדשות שגרמו לו להרגיש נוכחות של רמקולים גם כשלא ראה אותם. ג'סי וסטיב, שני פוחזים, התלהבו לגמרי מהרעיון והחליטו לנסותו בעצמם. הם גייסו שותף שלישי לפרוייקט והשתילו לו מגנט בקמיצה.

התוצאות היו מגניבות ביותר לדעתם (ולדעתו של כל גיק טכנולוגיה כנראה). מעבר ליכולות חדשות של זיהוי חוטי חשמל, זרמים ומגנטים באיזור, נוספה גם היכולת לחוש את עבודתו של מחשבך, וכך לדעת מתי לתת לו לנוח. החבר'ה גילו שיצרו חוש שישי.

ואז הגיע העיתונאי קווין נורטון וביצע את אחד המעשים האמיצים ומטופשים ביותר שבוצעו לשם אמינות עיתונאית. מהיכולות החדשות הוא נהנה (או סבל) כמה חודשים, ולאחר מכן התפתחה דלקת בהשתלה והיו כל מיני תופעות לוואי לא נעימות (מי שממש אוהב סבל של אחרים יכול לקרוא על זה פה. לצערכם, אין תמונות).

שורת סיכום: זו ללא ספק התחלה מעניינת לנושא שדשו בו המון בספרות המד"ב. לי, כחנון צעיר, קשה שלא להתלהב מהאפשרויות – וזה למרות שאין סיכוי שאני, כחנון צעיר, אנסה לעבור השתלה כזו בעצמי.

(מקור: בוינג בוינג)

בקטנה:
1. את האתר הנפלא הזה על אומנות פנטזיה עתיקה כבר ראיתם?
2. CC Hits הוא אתר המרכז יצירות ששוחררו תחת רשיון Creative Commons (אין לי מושג ירוק איך לתרגם את המושג בצורה מובנת לעברית). אני שוקל לבסס את הפוסט הבא של 'השיר בערימת השחת' עליו.
3. למהנט שוב מוכיחים שאפשר לקבל כל תשובה שרוצים אם רק יודעים את מי לשאול.

כדור הארץ בכפות ידיך

יום שני, 22 במאי, 2006

הרצאתו של מושון זר-אביב בסקוואט בפלורנטין הותירה עלי רושם עז שלא יימחק במהרה. במהלך הערב הציג מושון פרויקטים עליהם עבד במהלך תשעת חודשי לימודיו בניו-יורק, ופרש לפנינו עולם רעיונות יוצאי דופן, מקוריים ומדהימים. שבוע פוסטים מלא ומעניין יכול היה להיכתב רק כתוצאה מהרצאה זו, אך למזלכם החלטתי לא לעשות כך.

הפרוייקט שהותיר בי את הרושם העז ביותר היה Shitspace המהווה נסיון ליצור ברשת מרחב ציבורי (כן, זה לא ברור, אני יודע. קשה להסביר את זה במשפט אחד). על פרוייקט זה לא אספר לכם היום (בעיקר עקב מיעוט המידע שמצאתי עליו ברשת) אלא אתמקד ביוזמה אחרת: Atlas Gloves.

המטרה:
ליצור שליטה "פיזית" בתוכנת גוגל earth. רוצה לאמר: לתפעל את התוכנה בעזרת תנועות ידיים ולא בעזרת המקלדת (יענו, אני עושה תנועה באוויר עם היד והתוכנה מגיבה בהתאם).

חומרים:
1. שני כדורי פינג-פונג מחוררים (שמלבישים על הבוהנות). בתוך כל כדור שמים נורה קטנה ומתג שמפעיל אותה כשמכופפים את הבוהן (לי זה הזכיר את שיעורי המלאכה השנואים בכיתה ו'. כמו אז, גם כיום אני אסנג'ר מישהו שיעשה לי את זה).
2. מצלמת רשת פשוטה, מהסוג שעולה שלושים ₪.

איך עושים זאת:
עומדים מול המצלמה. כשרוצים לשלוט בתוכנה מדליקים את הכדורים בעזרת הלחצנים. רוצים לסובב את התמונה? פשוט תסובבו את הידיים והיא תסתובב. רוצים לעשות זום אין? אין בעיה – קרבו את הידיים ותקבלו מבוקשכם. זום אאוט? סבבה לגמרי – תרחיקו ותבדקו את התוצאה.

לא הבנתם למה אני מתכוון – לא נורא. סרט שווה מליון מילים, אז תסתכלו פה.

קשה להימנע מההשוואה המתבקשת לממשק שמוצג בסרט דו"ח מיוחד (Minority Report). ההבדל העיקרי הוא שכאן כבר מדובר על מציאות.

ההרצאה ניתנה במסגרת הרצאות אפגרייד: סדרת הרצאות חודשיות בנושאי אומנות מדיה חדשנית. ההרצאה הבאה בסדרה תהיה בחמישי ליוני בירושלים.

בקטנה קצת קצרה:
1. משחק הכדורסל בין חולון לעפולה אתמול (על העלייה לליגה הלאומית) היה מכוער ומועט יכולת אך הציג לחימה ורצון שלא מהעולם הזה (+נס קטן בונוס לסיום). קצת לא נעים לאמר, אבל נהניתי ממנו הרבה יותר ממפגש הצמרת בין הפיסטונס לקליבלנד ששודר מיד אחריו.