יש דברים שגורמים אפילו לי להפר את הכלל-הלא-כתוב של הבלוג: לא מפרסמים אירועים תל-אביביים שמתרחשים בזמן שאיני בת"א. הנה אחד: יומולדת שנה לחגיגה של בבט (או אחרי ששוברים דיסטנס: בבט. בלי 'החגיגה של'). זהו מקום קטן, מקסים וצנוע ברחוב אפילו-יותר-קטן בשולי מזרח תל אביב. הם ידועים בואפלים בלגיים האלוהיים שלהם ובשוקו האמיתי שמוגש לצידם. כתבתי עליהם בעבר פה. אתם מוזמנים לקרוא.

יומולדת השנה של המקום, שמתרחש יותר משנה אחרי הפתיחה (אבל מהזהמשנה?), יכלול מוזיקה, אלכוהול (ממתי יש בבט אלכוהול?) וכמובן: ואפלים. מיוחדים. מה שזה לא אומר. עוד פרטים תמצאו בטח בפלאייר הקטן למעלה.

[הפוסט הזה הזכיר לי כמה נהניתי לכתוב בעבר את אירועי השבוע האמיתיים. נוסטלגיה...]

בדר"כ לא נוהגים לדבר פה על ת"א בזמן שאיני נמצא בה (וזה רוב הזמן) – אבל הפעם חרגתי ממנהגי באופן יוצא דופן כדי לחלוק כבוד לבלוג שאני עובר עליו בקביעות לפני כל ביקור בארץ: עכברוש העיר. למי שלא יודע: מדובר בבלוג שכבר שנתיים מעלה ביקורות אישיות, מנקודת מבטו של הלקוח, על פאבים, בתי קפה, מסעדות ומה לא. הוא מעודכן ביותר, נמרץ מאד, ואני סומך עליו יותר מאשר על עכבר העיר כשזה מגיע לשאלה של 'לאיפה כדי ללכת' או 'מה טוב וחדש נפתח'.

[התמונה מפה. קריאטיב קומונס וכאלה]

את חגיגות יום ההולדת מציין העכברוש בשיתוף עם שלושה מהפאבים האהובים עליו בפלורנטין: מסקל, קורדוברו ושטרן 1, כאשר כל אחד מהם יציע מבצעים מיוחדים לבאי יום ההולדת. מתי? שבת, החל מ – 19 בערב. הכי קרוב שתגיעו לפאב קרולינג בארץ. מה בתוכנית ועוד פרטים? פה. מומלץ מאד.

1. אם כבר מדברים על ת"א, אז נזכיר שלא סוגרת ת'פה, קוראת ותיקה בבלוג, כתבה ביקורת על מקום חדש יחסית ומומלץ בחום: שישקו. פאב בולגרי בריח תל אביבי. ביקורת של העכברוש על המקום טרם מצאתי. עכשיו נראה מי יקדים את מי שלכתוב אחת: הוא – או אני בביקורי המתקרב ובא.

[זהירות. זהו אחד מהפוסטים בו אין לי יותר מדי מה לאמר, אבל האירוע היה חמוד מדי מכדי לא לאמר כלום!]

מצחיק שערב הנסיעה לקולומביה אני מחליט לקחת סופ"ש חופשה ופשוט… לעשות מה שבא לי. אז בשישי הלכנו שוב למסיבת ריקודי הבטן העירקית (הפאב השני פה). יופי של מקום – באמת. מאד… אותנטי. עם קהל חברותי ומקסים, שחלקו עובד במפעלים וחלקו משחק בתאטרון. התכוונתי לשתות בירה אחת – ואכן שילמתי רק על בירה אחת! זו אשמתי שהזמינו אותי לעוד כמה? ולשוטים? החיים קשים. בעיקר הבקרים – עם ההאנגאובר.

אבל לא על זה רציתי לדבר – אלא דווקא על מה שקרה ביום ראשון בצהריים. עת שמנו פעמינו לבורסת הצעצועים של ברלין. המילה בורסה, זאת חשוב לדעת, משמשת בגרמנית לא רק ביישומי כלכלה משעממים – אלא בכל מקום בו מוכרים מוצרים מסוג מסוים. יענו: שוק. יש בורסת קומיקס (המועד הבא: ה – 18 לאפריל), יש בורסת פרחים – ויש, כאמור, בורסת הצעצועים. היא נערכה במלון בחלק המערבי של העיר, ונראתה קצת כמו כנס. אבל רק קצת – כי כמה אפשר להראות כמו כנס כשהיכל התצוגה שלך מלא במכוניות מירוץ מניאטוריות?

נכנסנו. כניסה עלתה יורו, כי זה היה כבר קצת לקראת הסוף (מחיר רגיל: 4 יורו. הרבה יותר מדי אם אתם שואלים אותי). בכניסה מקבל אותך אוסף אדיר של מכוניות מירוץ. בן ה – 8 בי קפץ מאושר. ההיכל לא היה גדול מדי – אבל הכיל אוסף דחוס ומגניב למדי של צעצועים. רובם ישנים ואירופאיים – מהסוג שמוצאים בשווקי הפשפשים פה – אבל לא בכמויות הללו. היילייטס? מודלי הרכבת, הלגו (לקחתי את קטלוג לגו 2010. אני מתחיל לשקול ברצינות לקנות משהו מהסידרה לגילאי ה – 16 שלהם. למה לא מייצרים מודלי לגו לבני עשרים פלוס??) – וכמובן: בית בובות ענק וגדוש. שותפי התחברו למשחקי הקופסא הגרמנים מהמאה הקודמת: וינטג' אמיתי. אני אהבתי יותר את תצוגות הבובות של הקומיקס האירופאי. מתישהו יהיה לי אוסף כזה משלי להציג בבית. בעתיד.

הסתובבנו שם שעה קצרה, קצת בהינו, קצת פנטזנו, קצת שאלנו מחירים ואז החלטנו שעדיף לבזבז את הכסף על דברים אחרים. לקחתי המון כתובות של חנויות צעצועים, מודלים ואוספים שונים בברלין. מתישהו יצא מזה פוסט. ועד אז? נסתפק בקצת תמונות של לגו לרפואה.

[הקרנבל של ברלין לא מפורסם כמו רעיו בונציה, או בריו - או אפילו כמו זה בקלן בו ביקרתי לפני שנה. אבל הוא כן מוציא גרמנים מחופשים לרחובות - ויוצר מין עדלאידע קטן וצנוע. התהלוכה לוקחת כמה שעות - שזה די הרבה זמן אתם חייבים להודות. במהלכה עוברים מוצגי ענק ממונעים על פני הקהל, כשכל אחד נבנה בידי מועדון, חברה או מציג אחר. לקחתי משם המון שמות של מועדונים גרמניים קלאסיים בברלין שאלך לבקר בקרוב. הם משמיעים מוזיקת קיטש גרמנית - שאני מוצא די מקסימה - וזורקים ממתקים על הקהל. כמו בבר מצווה, רק יותר מגוון, ובכמויות אדירות. מאחת הכרכרות אפילו זרקו חבילות גדולות ושלמות של בונבוניירה - אבל זה היה כבר קצת מוגזם]

שותפי היקר, והפעיל פוליטית עד אין קץ (זו אשכרה העבודה שלו), מארגן הפגנת ענק (הוא מקווה) לקראת הבחירות בגרמניה. איפה? מול מטה המפלגה הימנית (הפשיסטית לטענתו) NPD. למה? כי הם ימניים והוא שמאלני, וחוץ מזה, אף אחד לא אוהב פשיסטיים. מתי? מחר, ב – 14:00 בצהריים. איפה? ב – Mandrellaplatz שנמצאת ליד תחנת Köpenick.

לפרטים קצת יותר רטובים: הפגנה בברלין היא סוג של מסיבה עם ניחוח פוליטי בתוכה. זה אומר בירות (כנראה), תחפושות, רעש והרבה שמח. אפילו הופעות יש שם, והמארגנים מאד גאים בהן. פה מדובר בהופעה של Microphone Mafia, להקת היפ הופ מקומית – כשהדובדבן שבכתר הוא שיתוף פעולה בינם לבין אסתר בז'רנו – ניצולת מקהלת הילדות של אשוויץ. היא מוזיקאית וותיקה (עברה את השמונים), ועדיין פעילה. למשל, יחד עם Microphone Mafia וצמד ילדיה הוציאה אלבום היפ-הופ יידי (עם השפעות אוריינטליות).

שוב, בברלין כמו בברלין הפגנות חייבות להיות מלוות באפטר-פרטי, כדי שיהיה לכם מה לעשות עם כל האלכוהול שצברתם בהפגנה. הפעם זה ב – Räumen ב – Markgrafendamm24c (תחנת רכבת Ostkreuz).

זהו. עכשיו נפסיק להיות בלוג אירועים ברלינאי. זה לא באמת הקטע שלי.

[אה כן, שבתי מפולין, שלם אך עייף משני לילות רצופים בלי שינה בסוף הטיול. מתישהו יעלה סיכום שלו, כמו גם גיקדום חדש, כמו גם עוד כמה שטויות. כרגיל כזה]

תיכננתי במקור להזכיר את המיקסטייפ הבא בפוסט גיקדום הקרוב. אבל אז התחלתי להקשיב לו, והמשכתי, והמשכתי – ובשלב מסוים גיליתי שאני ממשיך לעבוד רק כדי שיהיה לי תירוץ להמשיך להאזין למוזיקה בחדר! כן – עד כדי כך המיקסטייפ טוב.

[ממשתתפי הפסטיבל: הפריק שואו של בונפרטה מברלין]

ועכשיו נתחיל מהתחלה: Incubate 2009 הוא פסטיבל תרבות עצמאית שנערך ב – Tilburg שבהולנד. אני באמת לא חושב שבאי הבלוג צריכים הסבר על מהי תרבות עצמאית, אז רק נציין שמשתתפים בו 247 אמנים, ושבכלל לא כולם מוזיקאיים. אם כי נראה שכמו ברוב האירועים, כמו הפגנות, מוזיקאיים מקבלים בסופו של דבר את רוב תשומת הלב. היות והמוזיקאיים לא יותר מדי מוכרים – פועל יוצא של היותם עצמאיים – אספו מארגני הפסטיבל את האוסף ממנו כה התלהבתי בפיסקה הראשונה.

אזהרה: המיקסטייפ אקלקטי להחריד, ומכיל נציגים מכמעט כל ז'אנר אינדי שתוכלו לחשוב עליו. אממה – להערכתי 90 אחוז מהם הן פנינים של ממש. הריצו אותי לגגל מידע על הלהקות והמבצעים, ומכל המידע שאגרתי שם אפשר לכתוב מגה-פוסט מרתק בפני עצמו. חבל לי שלא אוכל להגיע לפסטיבל. חבל לי יותר שעוד לא המציאו את המכונה שתאפשר להיות בשני מקומות בחיים באותו הזמן.

[פה. פה אפשר להוריד את המיקסטייפ. פה יש את כל השירים להורדה בלינק אחד.]

רואים איך תכנונים הולכים בחיים? תכננתי להגיע לתערוכת פסלי החול השנתית בברלין ביום הפתיחה שלה, ה – 7 ביוני, אבל במקום זאת נחתתי במקום רק שלשום, ה – 30 ביולי. איחור אופנתי זאת לא מילה.

אין יותר מדי מה לאמר על תערוכת Sandsation 09 (משחק מילים שמשלב Sand, Sensation וגם Station כי האירוע ממוקם ליד התחנה המרכזית בברלין) שהתמונות לא יספרו בעצמן. ובכל זאת: זו הפעם השביעית שתערוכת פסלי החול מתקיימת בברלין. כל שנה מתעקשים הנודניקים לבחור נושא לאירוע במקום לתת לאמנים להשתולל כאוות נפשם. הנושא הפעם: העיר העתידית. כך מתקבלים ליד פסלים מהממים ביופיים כל מיני טקסטים מעצבנים על איך האדם הורס את העולם בעתיד, או לחילופין: איך העתיד הורס את האדם בעולם.

אין יותר מדי פסלים במקום, 15 ככה בהערכה גסה (לא ספרתי), וגם השטח לא גדול מדי. לוקח חצי שעה לראות את כולם תוך כדי קריאת הטקסטים הנלווים (אם כי אפשר, כאמור, לוותר עליהם). אחרי זה או שלוקחים כסא נוח ובוהים בנהר הרגוע עוד חצי שעה, או שמצטרפים לילדים הקטנים ומפסלים בחול. לצערי, הבגדים שלי היו נאים מדי לאפשרות השניה.

התערוכה פתוחה למבקרים בברלין עד ה – 30 באוגוסט, ומתאימה לכל מי שחלומותיו היו מורכבים תמיד מפסלי חול ענקיים. כמוני. מידע נוסף? באתר.

[אה כן. מאתמול אני בישראל. היום בערב אני אצל גיאחה. למישהו יש הצעות להמשך?]

ממש בקצרה, כי הסיכוי שזה יעניין מישהו קלוש (אבל בכ"ז): יש בברלין בשבת פסטיבל אינדי מלא מלא מלא במוזיקה מקומית טובה. וכמה שאני אוהב את ברלין, זה לא כזה פשוט להיתקל פה בכמות כזאת של אמנים לא אלקטרוניים – אלא סתם שקטים עם גיטרות (כמו שאני אוהב). הפסטיבל מתרחש ב – Bar 25 – שהוא פאב מפורסם שיושב על גדת נהר. יש בפסטיבל בדיוק זמרת אחת שמוכרת לי – Diane Cluck. אבל דגמתי בימים האחרונים עוד כמה אמנים וכווווווווולם עושים מוזיקת אינדי שקטה מקסימה כזאת.

עוד מידע? פה. לי יש תירוץ לשים את הפוסטר החמוד שלהם בבלוג.