למרות הסטיגמות, שאני יצרתי לעצמי, לא השתתפתי ביותר מדי סבבי פאבים (Pub Crawling בלעז) מאז שהגעתי לברלין. היו, כמובן, כמה צנועים, שיזמתי עם חברים. אבל כאלה אמיתיים, בהם חבורה של 30-40 זרים הופכת ליחידה שיכורה ומגובשת בסוף ליל שתיה קשוח – לא היו יותר מדי. עד יום שישי האחרון זאת אומרת. עת החליטו כמה חבר'ה להריץ, בצורה חובבנית לחלוטין, סבב פאבים בנויקלן: רובע הסטודנטים הנוכחי בברלין. השמועה עברה דרך אימיילים וקאוץ' סרפינג – כשבסוף התגודדו לדעתי 30+ אנשים בנקודת הפגישה. הגעתי עם החברים קצת באיחור, לא תמיד היינו מסונכרנים עם החבורה הגדולה שעברה ממקום למקום (לעיתים הגענו לפניהם – לעיתים אחריהם) – אבל התמנגלנו, דיברנו, שתינו הרבה וגם די נהננו.
המטרה הייתה פשוטה מאד: לדרוך במקומות אליהם סטודנטים לא מגיעים בדר"כ. גם בגלל שאלו המקומות היחידים שיש סיכוי להכניס אליהם חבורה כל כך גדולה בשישי בערב – וגם, ואפילו בעיקר, כי אלו המקומות האקזוטיים המעניינים – שצעיר רגיל לא ייכנס אליהם לבדו בשיגרה. אבל עם חבורה גדולה הביישנות יורדת ונעלמת. בפסקאות הבאות מצורף המתכון להערב – למי שמגיע לברלין ורוצה לשחזר סבב איכותי כזה משל עצמו. מי שכבר נמצא פה יכול להצטרף לסבב ב' ביום שישי הקרוב – שאמור להיות אפילו יותר גדול מהקודם (השמועות מדברות על 80 חבר'ה). ותגידו שניימן שלח אתכם.
Ä (אה – הוגים כמו: Eh. שם מוזר, אני יודע)
(כתובת: Weserstraße 40, 12045 Berlin)
ההתחלה, כמו גם הסיום, דווקא היו באנאליים. אם להתחיל באחד הפאבים הכי פופולריים וידועים בשכונה נחשב באנאלי. Ä הוא פאב נויקלני רגוע יחסית וקלאסי למדי: שולחנות וריהוט לא אחיד משוק הפשפשים, תאורה חשוכה, הרבה חבורות שלא תמיד מתערבבות אחת בשניה – ומוזיקה איכותית. לעיתים גם יש שם הופעות (ראו תוכניה), ובימים כאלה כדאי במיוחד לפקוד את המקום. הוא מתאים להתחלת ערב בתור השקט שלפני הסערה, וככזה תפקד בעת סבב הפאבים. החבורה הייתה גדולה מדי בכדי לשבת כמובן, וכך מצאה עצמה משתלטת על כמה שולחנות במרכז חדר הכניסה של הבר ועומדת סביבם. בעשר, אחרי כמה בירות חימום, נרשמה תזוזה למקום הבא. הרבה פחות רגוע – בלשון המעטה.
Pizzeria Aquila
(כתובת: Hobrechtstr. 3, 12043 Berlin)
(תמונה תחת CC)
בחיים לא הייתי נכנס סתם כך לפיצרייה אקווילה. אפילו לא אם הייתי רעב לפיצה. הוא פשוט נראה צ'יזי ומוזר מדי מבחוץ. אבל עם בעלים לבנוני, חברותי בצורה היסטרית, שגדל בצרפת ולמד במזרח גרמניה, מקבל המקום אופי מאד מאד לא משעמם. אפילו די מופרע הייתי אומר. בימי שבת יש להם ערבי מוזיקת קאלט גרמנית, עם כל מיני זקנים שפורצים בטנגו. אבל ביום בו ביקרנו – ערב שישי? מתרחשת במקום מסיבת ריקודי בטן עירקית סוערת עם נערות מענטזות. החבורה הגדולה ישבה במרכז החדר והצטרפה לריקודים (עם עוד כמה משקאות חדשים ביד). אני ישבתי עם החברים במיקום יותר פינתי וצפינו בסקרנות מובכת במאורע: לא שיש משהו רע בריקודי בטן כמובן – אבל המראה של זקנים גרמנים ועירקיים נצמדים אל הרקדניות כמו עלוקות, ואז גם דוחפים שטרות לכל מיני מקומות – גרם לי לתחושה לא נעימה בבטן.
החלפתי מילה עם הבעלים, שמת על ישראליים ואפילו יודע משפט אחד שימושי בעברית ("אני מחבל", למקרה שתהיתם). יש לו שלושה לקוחות עירקיים יהודיים קבועים והוא די בקיא בתרבות ובדת. אחרי זה הוא הצטרף אלינו – הביא איתו בקבוקונים קטנים של אייריש קרים לכל השולחן, הוסיף אלכוהול לקוקטיל שלקח אחד מחברי (נמושה. מי לוקח קוקטיל בפאב? :-]), ודיבר. ודיבר. ודיבר. הבחור אוהב לדבר. אבל הוא נורא קולני, ושמח, ומשעשע – והיה כיף איתו.
החבורה הגדולה של סבב הפאבים עזבה לפנינו. אנחנו נשארנו לסיים את המשקאות – הלכנו קצת לאיבוד – והגענו למקום הבא עשר דקות לפני שהם עזבו. אבל זה לא מפריע לי לדווח עליו כמובן.
Tripple Twenty (שגיאת האיות של 'Tripple' במקור. מה שעושה זאת אפילו יותר מצחיק)
(Weserstrasse 210)
(תמונה תחת CC)
והעיר ברלין מלאה במקומות כמו Tripple Twenty: פאבים שמיועדים לקהל היותר מבוגר. פחות סטודנטיאלי. שפחות מחפש את המגניב ויותר מחפש את הבירה, הבייגל'ה והחיצים שלו. ובדיוק כזה הוא הפאב שלנו: פאב חיצים שלא מציע הרבה יותר מכמה בירות טריות ואווירה אוטנטית לא מתיימרת. מלבד לוח המטרה והחיצים – שזה תמיד כיף – גם הציעו שם לצד הבירה סוכריות ושאר מתוקים במקום המלוחים הרגילים. שינוי מרענן, ולא בטוח שפחות בריא (בהנחה שבייגל'ה מלכתחילה לא בריא). ב – 13 לפברואר יש שם ערב קרנבל. אני שוקל לקפוץ, אם כי בסוף בטח אוותר על הקוריוז הזה.
הגענו לשם, שהינו כמה דקות, הבנו שהחבורה הגדולה עומדת לעבור – ובתיאום עם המארגנים הלכנו כראש חץ למקום הבא לפניהם. מקום הרבה יותר אמנותי ברוחו. הרבה הרבה יותר.
Kinski
(כתובת: Friedelstrasse 28, 12047 Berlin)
אל תתנו לשלט בכניסה, 'מועדון לחברים בלבד', להטעות אתכם. הקינסקי הוא מקום שמוכן לקבל את כל מי שרק מעז להיכנס בשעריו – כשהכתובת בכניסה, אני מניח, נועדה יוצר ליצור ברירה טבעית ולסנן את מי שלא יודע לאיפה הוא בא. אחרי קריאת פוסט זה אתם כבר לא שייכים לז'אנר הזה, נכון?
ולאיפה מגיעים באמת? מגיעים לפאב\גלריה אמנותי ביותר. שעל הקירות שלו תלויות תערוכות מתחלפות, חלקן נאות עד מאד וחלקן מזעזעות את השועלים. ליד כל תמונה רשום המחיר (100 יורו ככה – מי פחות מי פי חמש), והבליין השתוי והנדיב יכול לרכשן הבייתה. יש למקום, כמו לרוב המקומות בברלין, המון חדרים. כולם מעוצבים בצורה דומה: כרסאות ישנות, שולחנות מעניינים – חללים גדולים, והרבה אווירה. נשארנו שם הכי הרבה זמן, ואני לא בטוח כמה שתיתי (ולכמה שוטים הזמינו אותי). המוזיקה הייתה מעודכנת ביותר – כראוי למקום כל כך אמנותי.
כאמור -הגענו לפני החבורה הגדולה, ועד שהם הצטרפו עלינו כבר הספקנו להשתלט על כל הספות הנוחות בחדר הכניסה. החבר'ה האחרים העדיפו להצטופף בחדר הבר, שם נרשמו כמה שיחות באמת הזויות כל פעם שעברתי לקנות בירה. השלב הזה של הלילה בו אנשים כבר פחות מודעים לעצמם. באחת וחצי הודיעה לי המארגנת שהם ממשיכים למקום הבא – והאחרון (כי חמישה פאבים זו כמות סטנדרטית בסבב נורמאלי). החלטנו לוותר: גם בגלל שמדובר באחד הפאבים החביבים עלי בברלין – והייתי בו כל כך הרבה פעמים שזה כבר לא מרגש לבוא אליו שוב – וגם כי היה מחיר כניסה, והופעה. שני דברים שלא התחשק לנו לראות או לעשות עכשיו. אז נשארנו קצת, ואז הערב שלנו המשיך למחוזות אחרים. אבל כדי לסגור את הפינה – הנה כמה פרטים על המקום האחרון:
Fuchs Und Elster (השועל והעורב. וזה למרות שהתרגום המדויק ל – Magpie הוא 'עורב זנבתן')
(כתובת: weserstr. 207, 12047 neukolln)
אם תגיעו לשועל והעורב אחרי 22:00 בלילה, כנראה שלא תמצאו איפה לשבת. אפילו באמצע השבוע, וחזקה הדבר כמובן בסופ"ש. אבל אם תגיעו לשם ב – 21:00, ותתמקמו נכון, תוכלו לראות בשעות הבאות את מיטב שמנא וסלתא המגניבים של הרחוב מגיעים לשם. אוקי, אני די מגזים – אבל מדובר בפאב חדש יחסית ופופולרי מאד שפתאום כולם מכירים, מבקרים ולוקחים אותו כאופציה ראשונה ליציאה.
כמו רוב הפאבים המוצלחים בשכונה, גם השועל והעורב מורכב מערב-רב של רהיטים ישנים שנאספו מן הסתם בשווקי פשפשים וחנויות יד שניה. הקירות שלו מזכירים את הקירות של ארמדילו ובני דודיו (פיקוקס, צימרמן וכו') מתל אביב: משוייפים וערומים כדי שנחשוב שלא הושקעה בהם עבודה. מלבד העיצוב המושקע והקהל המגניב שתמיד נחמד לדבר איתי – מתהדר המקום גם בבירה המפורסמת בעלת השם הסתמי: בירה. הרעיון השיווקי מאחוריה (לקרוא לבירה בשם 'בירה') פשוט וגאוני בעליל. והטעם? נו – גרמני. איכותי כמובן, אבל לא משהו שלאגרים אחרים לא יודעים להציע.
זה בהחלט יעד מוצלח להתחיל\לסיים בו ערב שתיה, היות ואם הולכים טיפה מזרחה ברחוב – אבל ממש טיפה – נתקלים בשאר הפאבים של המקובלים בשכונה. מי הם? מה הם? נו – על זה בפעם אחרת. ובפוסט ארוך נוסף מתישהו בעתיד. אולי.
לסיום: ההודעה מקאוץ' סרפינג בנוגע לסבב הפאבים ביום שישי הקרוב (12.2.2010). תודיעי לי אם מישהו מתכוון להופיע – למרות הקור והעונה הלא מזמינה.
