היום יצא לדרך ליקר הפיטנגו שאני חולם עליו כבר שנה וחצי, מהרגע בו נכנסתי לעולם הליקרים. הכוונה המקורית הייתה להכין אותו שנה שעברה – אבל העץ בחצר פתח בשביתה איטלקית היות וגדענו לו שניים-שלושה ענפים. קטנוני! הייתי גודע לו עוד כמה כעונש, אילולא הייתי חושש לגורלו של הליקר גם השנה.

להכין ליקר זה סיפור פשוט. קילו של פרי, ליטר אלכוהול שרף (95 אחוז) או וודקה (תלוי כמה חזק רוצים את הליקר ואיזה טעם רוצים שיהיה לו), צנצנת של שלושה ליטר והמון סוכר.
שיטת ההכנה משתנה מפרי לפרי. במקרה של הפיטנגו חותכים אותו לחתיכות ומשרים באלכוהול לחודש-חודשיים. אחרי זה מוסיפים מי-סוכר לפי הטעם (מנסים בכמות קטנה של הליקר ואז משחזרים את המידות לכל הכמות). נותנים לזה לשבת עוד חודש – ו – ואללה – ליקר איכותי וזול מוכן לשתיה.

שימושים מומלצים:
1. להביא למסיבה פרטית. לוקח בערך עשר דקות להכיר את כל יושבי (ובעיקר יושבות) המסיבה. שיטה בדוקה לביישן המתחיל.
2. להביא לאוניברסיטה ולשתות עם החברה אחרי הרצאה משעממת. או בהפסקה. או בזמן (עשינו את זה פעם ולמרבה הפלא זה בכלל לא פגם בהבנה).
3. ללכת ברחוב, לשתות, לקלל ברוסית ולחכות למשטרת ההגירה. לא מומלץ בלי תעודת זהות או דרכון.

מסעדות: שגיא קופר, אחד שאחראי על הרבה ערבי אלכוהול מוצלחים שנכחתי בהם, מדבר על היחס בין לקוחות למסעדנים. בניגוד לבדרך כלל, הפעם אני לא מסכים עם שגיא. מסעדה זה לא בית, ומסעדן הוא איש עסקים ולא מארח. כל עוד אין השתוללות במסעדה, אני לא רואה טעם לחייב את הלקוח בעלויות נוספות. המקרים שקופר מונה זניחים ביותר, וודאי שלא הם יהיו אלו המשפיעים על רווחיות המסעדה. כבעל עסק, על המסעדן להתעלם מכך. במקרים ממש קיצוניים ניתן לאסור את כניסת הלקוח למסעדה להבא.

ועוד שני לינקים שהובטחו בכותרת:
1. כולם מדווחים על זה – אז מה, שאני אצא סוציומט? (בו במילים אחרות, בלוג חדש על קולנוע של העיתונאית דבורית שרגל. מאד מומלץ).
2. נגנב מאלת הפיצה:ג'ינגלי הבחירות לדורותיהם. ב – 99 היינו הולכים ברחוב עם טייפ גדול שמנגן את הג'ינגל של ביבי בפול ווליום ומעצבן את כולם. לא, אנחנו לא ימניים, וכן, המטרה הייתה לעצבן. אח, הנוסטלגיה.

הסניף החדש של הג'ה פאן בכנרת (ככה הם כינו אותו כשהתקשרו אלי להודיע לי עליו) מפרסם במלוא המרץ את אירועי פסח הקרוב. בינתיים קיבלתי שלושה מיילים, טלפון ואחד ואין ספור פליירים בכל מיני מקומות.

בחג המצות יערך שם פסטיבל groove על ים כנרת, אירוע שימשך שלושה ימים: מהשקיעה ועד צאת הנשמה. המחיר הוא 99 ש"ח ליום הופעות לחברי מועדון ג'ה פאן. לא הודיעו לי כמה זה לשאר בני האנוש.

לפי הספירה שלי יהיו שלושה מופעים ביום: קריוקה, שוטי הנבואה ו MC קרולינה עם Funset ביום הראשון. דין דין אביב, מוש בן ארי ו Sister Carol ביום השני (האחרונה היא ג'אמאיקנית אמיתית שמגיעה היישר מניו יורק). וביום השלישי – הבנות נחמה, איזבו – והשוס הגדול: פורטיסחרוף. ציטוט מצחיק של הג'ה פאן בקשר לאחרונים: "אלבום חדש – פעם ראשונה בבמה באוויר הפתוח". תמיד משעשע אותי שמחפשים בכוח ייחודיות של אירוע .

נכון לרגע זה הסיכוי שאני אגיע לשם נמוך משהו. גם כי זה הרבה כסף, גם כי 60% מהאירועים זה מוזיקה שחורה, גם כי יש המון אירועים מפתים אחרים בפסח – וגם בגלל שאני בטח בסופו של דבר אבלה את החג בתוך הספרים מנסה להשלים פערים . אבל מי יודע – אולי אני אשבר בסוף ובהחלטה ספונטנית אעלה עם חברים לצפון?

ישבנו בכיכר השוק, אני ועוד אחת. הוא הופיע לידינו, החליט שאנחנו מעניינים. זרק את האופניים ליד הספסל, הוציא שתי קורונות מהתיק והתיישב.

יש לו שם מיוחד שלא הצלחתי לקלוט. הוא הציע לשנינו סיגריות. היא לקחה ואני לא. אוטומטית הוא החליט שאני ילד טוב, לא מעשן, לא שותה ולא עושה סקס (הרוב שקר כמובן. אני שותה המון). הרצאה של עשר דקות על איך ליהנות מהחיים הייתה הדבר הבא. הוא שילב בתוכה שיטות להכנת ג'וינטים, פילוסופית סיגריות מתוחכמת (בוירג'יניה עושים את זה הכי טוב) ואת ההבנה הנצחית שקורונה זו הבירה הטובה בעולם. לא היה לי העוז לאמר לו שזה סתם משקה בטעם בירה, אני שונא לשבור לאנשים את הלב.

במבט ראשון הוא נראה הומלס. ג'ינס קרוע וחולצה שראתה ימים הרבה יותר טובים. במבט השני האופניים שלו עולות פי שלוש משלי, ובכלל, הומלס אידיאלי שותה בירות רוסיות ולא את המקסיקנית היקרה. בירור יותר עמוק העלה שהוא קצב. יש לו אטליז, עם הקבבים הכי טובים בעולם, וסטייק אנטריקוט שאפשר לחלום עליו. כדאי לי לקפוץ, הוא יעשה לי מבצע.

הוא גר ביפו. העיר היפה בעולם. למה לעזוב אותה? הוא שואל. יש פה הכל, ובעיקר ים. כל יום אחרי העבודה הוא לוקח את האופניים, מעמיס עליהם שתים עשרה קורונות ורמי מרטן מחינאווי ומתחיל לרכב לאורך הים. רוכב ושותה, רוכב ושותה. לעיר הוא שונה להיכנס. רעש, לכלוך פיכסה – לא ברור איך הוא הגיע לכיכר. יצא.

את הישמעאלים ביפו הוא שונא. את החומוס הוא מתעב. אוכל של עניים – ובכלל, אבו חסן, למרות כל הכסף – לא מצליח להחזיק את עצמו. הם שמים המון סודה לשתיה בתוכו. לא בריא לברז לטענתו (ואני חושב בשקט: אם זה לא בריא, אז איך הערבים משריצים כל כך הרבה? ).

ויש עוד דעות: אוטובוסים זה מגהנום. אנשים נמצאים שם כמו באקווריום. השחיתות שלטה בארץ עד אתמול, עכשיו קדימה ינקו – ושרון, עוד חודש (והוא מוכן להתערב על זה), יקום וייקח את המושכות לידיו. ובכלל, הוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה לנו.

והיו עוד המון דברים באמצע. הוא נראה בחור טוב. עשר דקות לפני שהלכנו הוא היה צריך להתרוקן. הלך שלושה צעדים שמאלה, ובאמצע הרחוב השתין ליד הקיר. 'אהמ, אתה בחור די חופשי' אמרתי. אחי, הוא השיב, אין במה להתבייש. אני טבעי, זה מה שאני, וטוב לי כך. לפעמים אני נוסע עם טרנינג אדידס, הטרנינג היחיד שאני מסכים ללבוש. ויש שם חור כזה, שאפשר להוציא דרכו. וככה, תוך כדי נסיעה – נוזל לאורך הרגל. ולא איכפת לי. אני חופשי.
בצהריים, אני יורד לחינאווי ומוריד בירה או שתיים או שלוש. אחרי זה, אין מה לעשות, הטבע קורא. אבל אני בעבודה – ואין זמן או כוח לעזוב כל הזמן. אז ככה, באמצע המטבח, יוצא לי. והטבח שלי משתגע!
הוא מתפוצץ מצחוק. אנחנו חייבים ללכת. אומרים שלום. ולפני שהאוטובוס מגיע אני מספיק לאמר לידידה: 'איזה מזל שלא הלכנו כמה דקות מוקדם יותר. על הבשר שלו אני אוותר..'

(סיפור אמיתי מלפני שעה וחצי. בחיי).

1. שבעת המנדטים של הגמלאים מעידים אך ורק על זה שלציבור לא היה אמון באף אחד אחר (ולא, חלילה וחס, על כך שמאות אלפי אנשים הזדהו עם מצעם).
2. "בכירים בליכוד מאשימים: סילבן שלום פעל למען קדימה." Yeah right. בגללו הם הפסידו. זה לא שהשחיתות של המפלגה יצאה לכולם מהת*ת. תמיד נחמד לראות פוליטיקאים מתנהגים אחרי הפסד כמו שחקנים של מכבי ת"א.
3. ואחד שחי בחלומות (אני מקווה): "ליברמן: בפעם הבאה נהיה מפלגת השלטון"
4. הודעה למפלגות לקראת הבחירות הבאות: *אל* תתקשרו אלי. לא לפני הבחירות, לא ביום הבחירות, לא עם הודעה מוקלטת וגם לא פעיל מפלגה. פשוט *אל* תתקשרו אלי הביתה.
5. אני מוכן לשים כמות נכבדה של כסף על זה שעם פיזור המנדטים הנוכחי בחירות חוזרות תוך שנתיים. מישהו רוצה להצביע על מועמד לגיטימי שאולי יצליח אז לגרוף את קולות העם?
6. ובהמשך ל – (5): אני אישית מהמר שבבחירות הבאות יזכה ארקאדי גאידמק ברוב מוחץ (כשאוהדי בית"ר מאיימים מאחוריו שהם יציתו את המדינה אם הוא לא יזכה).

ולמי שממש מכור לחדשות: אתר המציג גרפית את כל האירועים העכשוויים בגלובוס. אופציה נהדרת לשרוף שעה.שמור בטל

תחרות הבירה הביתית ה – II תתקיים ב – 25.5.2006 (שיוצא במקרה גם יום ירושלים). המקום: פאב החצר בכפר אז"ר, הפאב היחיד שאני מכיר שחצי מהקסם שלו מתבטא בדרך בה מגיעים אליו (הולכים לאיבוד 2 דקות בתוך כפר. נוסעים עוד דקה בדרך אפר עד שמגיעים לבניין שנראה כמו פונדק מימי המערב הפרוע). למי שלא יודע: בירה זה כמו חומוס: כמה שיותר טרי, יותר טוב – ובירה ביתית זה הכי טרי שיכול להיות.

הערה קטנה: אני לא יודע אם זה בטעות או בכוונה, אבל אין קטגוריה ללאגר. מצידי זה בסדר גמור כמובן.

עלתה תוכניה לכנס עולמות 2006 (a.k.a: איקון פסח). כמובן שהתוכניה נראה נורא ב – firefox (ובוז גדול על זה, בעיקר אם קהל היעד הוא חנונים).

שתי סיבות ללכת לכנס:
1. חנונים זה כיף. מד"ב זה כיף וכל כנס כזה סובל בדרך כלל מאנרגיות שהיו יכולות להעיף בית קטן לארץ עוץ.
2. יש מגוון עצום של תכנים (לפחות אלו שאני מבין מה הם – ועל זה בהמשך), סרטים\הרצאות שלא תראו או תשמעו באף מקום אחר – ובכלל, אם אתם חובבי בבילון 5, יש לכם הזדמנות נדירה לפגוש את קומנדור איבנובה, ולהרגיש כמו גרופים בני 12.

שתי סיבות לא ללכת לכנס:
1. הוא בחולון. בדרך כלל צריך סיבה ממש טובה בשביל לשכנע אותי להיכנס לחורב"תיה (משולש הרשע חולון-ראשון-בת ים).
2. התוכניה אולי מגוונת, אבל היא גם לא מספיק מפורטת וקל להתבלבל בה. דוגמאות יש למכביר: 'הסרט: כס הכסף' (אין מידע על הסרט? מצויר\לא מצויר, מי עשה\מתי וכו'), Ringers (כנ"ל), המון הרצאות עם שמות מפוצצים שלא מפורט מה הם ('דטרמיניזם ואקראיות בעולם הפיזיקלי') וכו'.
אני מניח שתופעות אלו נובעות מכך שהתוכניה עלתה מאוחר, והיא עדיין לא משופשפת.

אירוע נוסף שהתגלה היום: מרתון הופעות בקפה רש"י. מתחיל בצהריים (14). האטרקציה ברשימת המופיעים הם monkey son of a donkey. אלה מפולראויד 01.

כל זה בנוסף לאירועים שרשומים פה.

[נסגר מחמת פוסט. שלחו מייל אם יש לכם משהו חשוב להוסיף]

עקב בעיות לו"ז קשות, השתנה היום מיקום החומוס הדו-שבועי (פעם בשבועיים, 8-9 בבוקר לפני הלימודים) מאבו חסן לבהדונס.
בעודי ממתין לחבר שמאחר, שמתי לב שלידי נמצאת זמיר טריקים, אחת מאגדות ילדותי, ואחת החנויות המגניבות שאני מכיר. נכנסתי.

כיף לראות איך למרות שעברו איזה 13 שנה מהימים שהייתי רובץ שם, אני עדיין מתענג למראה 'סבון שערות סבא' (סבון מלא בשערות), 'זמזם יד' (זה שנותן זרם לאנשים שלוחצים לך את היד), קיא מלאכותי ואוסף מרשים של פאות, זקנים ותחפושות מגנייייבות.