ארכיון פוסטים מהחודש "מרץ, 2009"

הסיפורים הקצרים של ההוגו

יום שישי, 27 במרץ, 2009

אני עסוק עד מעל הראש בלימודי מתמטיקה בימים אלו. כך שבצורה טבעית יוצאים לי כל מיני פוסטי תרבות מהיד. אם שלשום דיברנו על הרומנים הגראפיים שמועמדים להוגו, הרי שהיום הגיע תור הקטגוריה האהובה עלי: הסיפורים הקצרים. וזה לא שאני מחבב סיפורים קצרים בדר"כ (מעדיף רומנים), אבל לפחות בהוגו נוהגים רוב המחברים זמן קצר לפני התחרות להעלות את המועמדים לקריאה חינם ברשת. כך שיוצא תמיד שזו הקטגוריה היחידה שאני אשכרה מעורב במה שקורה בה, ומוכן להתחיל ויכוח מתלהם על סיכויי הזכייה של כל אחד מהסיפורים.


[התמונה מאוסף הפליקר המק-סים(!) הזה]

החלטתי להעלות פה רשימה מסודרת של הסיפורים ואיפה אפשר לקרוא אותם. מתוך חמשת המועמדים עלו בינתיים שניים בפורמט טקסט + אודיו, שניים בפורמט טקסט בלבד – ואחד, של מייק רזניק, שעוד לא עלה בשום פורמט ולכן אוטומטית לא מגיע לו לזכות. בינתיים קראתי רק את הסיפור הראשון ברשימה: Exhalation של טד צ'יאנג ובכלל לא התחברתי אליו. יותר מדי טכני, פחות מדי סיפורי. כבר שנים שאני חושש שחובבי טד צ'יאנג, המהווים את רוב האוכלוסיה האנושית לדעתי, ינדו אותי מהחברה. לכל השאר אגיע בתקווה בימים הקרובים. רוצים לעשות תחרות מי מסיים לקרוא אותם ראשון? :]

הערת אגב: עלעול קצר במועמדים מראה היטב מהו הטרנד החם של השנה: קופים. זה לא מפתיע בכלל לאור הפופלריות הגואה של היונק ההולך על שתיים ולא רחוק היום בו הוא ידיח את החתול מתואר 'החיה החמודה בעולם'. כן כן, היכונו למתקפת ה – Lol-kof. בתיבת הדואל הקרובות למקום מגוריכם.


[התמונה מפה. בניגוד לראשונה היא אשכרה קשורה לתוכן הפוסט]

הסיפורים הקצרים:
1. Ted Chiang – Exhalation [קריאה, האזנה]
2. Mary Robinette Kowal – Evil Robot Monkey [קריאה, האזנה, אתר]
3. Mike Resnick – Article of Faith [קריאה, אתר]
4. Kij Johnson – 26 Monkeys, Also the Abyss [קריאה]
5. Michael Swanwick – From Babel's Fall'n Glory We Fled [אין קריאה ואין כלום. בווווווווווווווווווווז!]

שכיר החרב שלוק (Schlock Mercenary)

יום רביעי, 25 במרץ, 2009

אנו עוצרים פה את שידורנו השוטפים מאירופה לרגע כדי לגנוב באופן חסר בושה מבוינגבוינג, שם מספרים לנו היום כמה דברים מעניינים מאד. כהרגלם שבקודש, הפרטים מובאים בבוינגבוינג בסדר הפוך למה שרוב האנשים מצפים לקרוא, אבל לי כמתמטיקאי חשוב להתחיל מההתחלה.

שכיר החרב שלוק

ההוגו, האוסקר של המד"ב\פנטזיה (בערך) מתחיל קטגוריה חדשה השנה: הסיפור הגראפי הטוב ביותר*. בשפה עממית ביותר הכוונה היא כמובן לקומיקס, ולכן מסקרן אותי לראות אם תתפתח תחרות סמויה (או גלויה) עם פרס אייזנר של הקומיקסים בהמשך. בכל מקרה, התכנסנו כאן כי אחד המועמדים, שכיר החרב שלוק**, נותן את הספר שלו להורדה! בחינם! מי אמר 'יאי!' ולא קיבל?

Schlock Mercenary היא סדרת ווב-קומיקס אופרת-חלל הומוריסטית שרצה כבר 9 שנים בעקביות יום-יומית מפחידה. הרווחים העיקריים שלה עם מפרסומות וממכירת ספרים שאוספים את הקומיקס לדפוס. הספר המדובר הוא ה – 9 בסדרה, אבל כדאי וחשוב מאד לדעת שעקרונית כל ספר עומד בפני עצמו. כן, אם אתם חדשים יקח לכם עמוד או שניים להתרגל לדמויות, לבדיחות ולהומור העצמי. אבל זה באמת לא נורא.

מצחיק קצת שאני מדבר כמו קורא ותיק של הסדרה, כשבעצם אני מכיר אותה רק כמה ימים וכל מה שהספקתי לקרוא זה רצועות ספורות בינתיים. אממה? אהבתי את מה שראיתי, אפילו אהבתי מאד, ואני שוקל ברצינות לרכוש ספר או שניים, ולצרף את האתר לרשימת הוובקומיקסים שאני קורא באדיקות. שתבדקו? למה לא בעצם? זה חינם!

[Schlock Mercenary. הקומיקס להורדה דרך בוינגבוינג]

——————–
* מעבר לכרך האחרון של Y: The last man שמועמד (וחלילה וחס לא צריך לזכות. אהבתי את הסדרה, אבל הסוף שלה נוראי לטעמי), ולספר המי-יודע-כמה של סדרת המופת פייבלס, מועמד גם Serenity: Better Days שקשור לסדרה פיירפליי. אני מציין זאת כי עצוב לי שעוד לא קראתי אותו, לאור החיבה העצומה שלי לסדרה, ולחיבה-עד-כדי-אובססיה לסרט שבא בעקבותיה.
** כרגיל, תרגומי השמות שלי לוקים בחוסר מקצועיות ועילגות מתקדמת.

הגרמני המופלא

יום שישי, 20 במרץ, 2009

אודו לינדנברג (Udo Lindenberg) הוא אדם מרשים. מה מרשים – כל כך מרשים שאת רשימת ההישגים שלו אפשר לחלק לחמישה אנשים ועדיין תקבלו חמישה אנשים מרשימים. הוא כיכב בלהקת הרוק הגרמנית הראשונה, עבד חודשים כדי לקבל אישור להופיע במזרח גרמניה וניצל זאת רק כדי להעליב את הממשלה* שביטלה את סיבוב ההופעות כתגובה. הפיק סרטים, פרוייקטים, ספרים, המוני דיסקים שאלה מהם ששמעתי סופר מוצלחים – ועסק בפעילות פוליטית שמעמידה את רוב חברי הפרלמנט באור עצלני. במילים אחרות: מלך עולם. לפחות ע"פ הביוגרפיה שלו.

הגעתי לדיסק שלו משנה שעברה (2008) דרך רשימות 'עשרת הדיסקים הגרמניים הטובים ביותר ל – 2008' שאני עובר עליהן באינטנסיביות**. די מהר, תוך שעתיים ככה, הוא הפך לדיסק האהוב עלי ברשימה, הטוב ביותר ששמעתי מאז שהגעתי לגרמניה, והאמן הגרמני המוצלח ביותר ע"פ דעתו הצנועה, האוביקטיבית, הבלתי משוחדת והנכונה ללא תנאי של ניימן. כבר חודשיים שהדיסק הזה לא יוצא מרשימות ההאזנה שלי. הוא גם אחת הדרכים המוצלחות ביותר שלי ללמוד גרמנית***.

לבחור שיר לבלוג הייתה משימה קשה מאד. כי באמת כמעט כל השירים בדיסק טובים. זה אחד מהדיסקים האלה שכדי להבין את גדולתו חייבים לשמוע את כולו. כמה פעמים. בסופו של דבר נפל הפור על שיר הנושא של האלבום, Stark Wie Zwei (חזק כמו שניים). לא ברור אם הוא הכי יפה שיש (הדעה שלי בנושא משתנה פעם ביומיים), אבל הוא לבטח הראשון שנכנס לי ללב.

אומרים שאין כמו האהבה הראשונה.
[הורדה: Udo Lindenberg - Stark Wie Zwei]

—————–
* אני מת, אבל מת לראות את המוזיקאי הישראלי שיעשה דבר דומה.
** לא תאמינו כמה קשה לי למצוא כאלה. זו בטח הגרמנית שלי, כי לא ייתכן שלא אוהבים לעשות רשימות בגרמניה.
*** הדרך הנוספת היא להתחיל עם גרמניות. לא שיוצא מזה משהו, אבל לפחות אני לומד איך לסרב בחמישים דרכים שונות בגרמנית.

זה קרה בשבוע שעבר (ורשה, פברואר-מרץ 2009)

יום חמישי, 12 במרץ, 2009

[הולך ונעשה קשה יותר ויותר לכתוב פוסטי זושה לא אובר-קיטשיים. לא בטוח שהפעם הצלחתי במשימה. אבל למי איכפת, נכון? לחדשים: זה מתחיל פה (עם קצת הערות), פה, פה ואחרי שנה ממשיך פה. זה לא פוסט טיפוסי של הבלוג. לא חייבים לקרוא]

דגים במצפה התת ימי באילת. תמונה: אשה קרול.

עצב אינסופי השתלט עלי כשעזבתי את הבית של זושה אחר הצהריים ביום ההולדת שלי. בשדה התעופה הניחו את מדבקת היעד על תיקי בצורה רעועה, ולא היה איכפת לי. האנשים בתור דחפו, ולא היה לי איכפת. בבדיקות, החרימו את הסרגל הקטן שיכול להיות מסוכן מאד (אם אתה רמבו) – ולי? לא. היה. איכפת. שלחתי לזושה סמס: 'העולם אפור בלעדיך' והתכוונתי לכל מילה. באולם ההמתנה הכל נראה דהוי כמו תמונה משנות השבעים. לא היה מקום לשבת, אז השתטחתי על הרצפה בחוסר איכפתיות. הטיסה נדחתה ונשארתי אדיש. הודיע שהטיסה מבוטלת ואני -

ואני עפתי מהרצפה בסערה, דחפתי בדרך להשיג את התיק ראשון, תפסתי טרמפ עם בחור שפגשתי: טייס במקצועו שהסביר לי שכל הטיסות באותו הערב בוטלו עקב ערפל. הוא הניח אותי ליד אוטובוס 171 שנוסע לבית של זושה. דפקתי לה על הדלת, היא פתחה ו…

'מה אתה עושה פה?' ההבעה על פניה שווה כל הון שבעולם. חייכתי. חיכיתי כמה שניות. 'אפשר להיכנס?' שאלתי. הנחתי את התיק באטיות על הרצפה 'את מבינה, לא יכולתי לעלות על הטיסה' נתתי הסבר שמשתמע לשני פנים והיא נראתה מבולבלת. הסברתי יותר טוב, ואז שאלתי 'תקבלי אותי לעוד כמה ימים?'. התחבקנו, שתינו תה, ראינו סרט או שניים. יש. הרווחתי עוד יומיים בגן עדן. מתנת יומולדת מהעולם.

—————————
בואו נחזור קצת אחורה בזמן.
באמצע דצמבר ביקרה אותי זושה בברלין. הפגישה הראשונה שלנו מאז פוזנן. היה לה עדיין חבר והביקור היה תמים כמו דב (קונג פו) פנדה. אבל דווקא מהתמימות הזאת התחלחלו להם רגשות אמיתיים. הסתובבנו בשווקי חג מולד, שתינו בירה או שתיים, הלכנו פה והלכנו שם, ובחלקים גדולים מדי מהזמן הייתה לי צביטה בלב. ברגעים מסוימים אפילו חשבתי לעצמי שעבור בריאותי הנפשית יהיה טוב אם לא אראה את זושה יותר.

הדרמה האמיתית החלה אחרי זה. שיחות הסקייפי הפכו לאירוע שכיח בשגרת יומי האפרורית. כשהייתי בארץ ביקר את זושה החבר הצרפתי שלה, והסתפקנו במיילים אקראיים ובסמסים פה ושם. הקשר רק הלך והתחזק. בינואר כבר דיברנו לפחות פעם ביום – ובפברואר: בוקר ולילה. עשינו שיחות על אהבה בלי לאמר את המילה אהבה. בסופו של דברנו קבענו להיפגש בסוף החודש.

שבוע לפני הביקור, ברגע של תסכול תהומי, פלטתי 'את יודעת, לפעמים זה ממש מתסכל שיש לך חבר'. 'היה יותר קל אם לא היה לי?' שאלה. הם נפרדו כמה ימים לפני, והיא לא סיפרה לי כדי "שלא תחשוב שעשיתי את זה כדי להיות איתך'. 'אם כי' עצרה לרגע והמשיכה, 'עשיתי את זה בעיקר בגללך'.

————–
הביקור תוכנן לארבעה ימים, אבל בכוח הגורל שמתואר בפיסקה הראשונה הורחב לעוד כמה. ראינו סרטים, האזנו לדיסקים משותפים והקראנו ספרים אחד לשני. היא אפילו הצליחה להשלים עם חלק מהחסרונות שלי, כמו למשל, כשמילאתי את חדר המדרגות בחול ('לא שאיכפת לי מהלכלוך, אבל אני סתם סקרנית לדעת איך הצלחת למצוא כל כך הרבה חול באיזור'). בישלנו בצוותא, אכלנו ארוחות בוקר ארוכות, שכבנו במיטה וסתם טיילנו בעיר. באמצע גם חגגתי יומולדת, שהיה הכי מוצלח שזכור לי בשנים האחרונות.

קופסת רגעי הקסם של ניימן
[אחת ממתנות יום ההולדת מזושה. על הקופסא רשום הציטוט האהוב עלי מקונג פו פנדה, והיא מסתיימת במילים: 'קופסת רגעי הקסם של ניימן'. יש בזה, וגם בעיצוב שלה, כל כך הרבה משמעויות פנימיות שאני לא יודע מאיפה להתחיל להסביר אותן]

בלילה האחרנו הוזמנו לארוחה עם חברים שהסתיימה עם שני קוקטיילים, שלוש כוסות יין וארבעה שוטים של ליקריים ביתיים. 'בכל פעם שאנחנו נפרדים איני יודע אם אשוב ואראה אותך שוב' אמרתי לה רגע לפני הפרידה האחרונה. אבל בינינו? כל פעם האופטימיות שלי הולכת וגואה.

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו חשוב להוסיף]

מוזיקה טורקית: חוויה מתקנת

יום ראשון, 1 במרץ, 2009

המדריך ליצירה זרהאז – מכירים את זה שאפשר לשפוט משהו רק אחרי מעשה? בימים הראשונים של הבלוג היה ברור לי שהדרך היחידה לדעת אם פוסט איכותי או לא, היא לפרסם אותו. וזה מצחיק, כי בערך עשר שניות אחרי הפרסום, עוד לפני שמישהו אחד הגיב, אתה כבר יודע אם הפוסט מוצלח.

דבר דומה קרה לי עם השיר הטורקי שהעליתי לפני שלושה ימים. דקה אחרי הפירסום כבר ידעתי שזו הייתה "טעות"*. זו לא שהשיר הטורקי גרוע (הוא חביב), אבל, כמו שיוחאי העיר בחוכמה, הוא נשמע כמו שיר רוק רגיל. רק בשפה אחרת. מה עושים? מתקנים. כלומר, מוסיפים עוד שיר טורקי, אבל הפעם אחד הרבה הרבה (אבל הרבה) יותר מוצלח. כדי שאנשים לא יפנו גבם למוזיקה הזאת.

פולי קפה מעוררי צמא
[במקום לשים שני פוסטים רצוף תמונות משעממות של זמרות טורקיות, החלטתי לשים תמונה של פולי קפה. כי בטורקיה יש קפה טוב. או כך שמעתי]

כבר מהתחלה היה השיר של Candan Ercetin**, שנחשבת לאדית פיאף הטורקית, החביב עלי ברמות היסטריות מעל כל השאר מהאוסף הטורקי. הסיבה שלא שמתי אותו במקור היא שהוא נשמע מאד… מסורתי. ואני חיפשתי איזשהו סאונד חדש שמגיע מהמקומות האלה. בסוף נשברתי. למה? כי הוא מקסים, נוגע, מלא מיתרי גיטרות וכינורות זכים כמו מים וקול נשי עמוק ועשיר. פשוט כיף של דבר לשים ברקע (במשמעות של עצב יפה). מזל שאני לא מכיר את המילים: הן בטח היו מעלות דימעה בעיני.

הזמרת באמת נחשבת לקאנונית רצינית בטורקיה. מהדברים האלה שהייתם רוצים לקנות אם היה לכם תקציב רק לשלושה דיסקים טורקיים מודרניים. היא הופיעה פעם באירוויזיון, אבל אפשר לסלוח לה על התקרית. זה היה בשנות השמונים, כשהתחרות עדיין הייתה שווה – וזה גם היה כמעט עשור לפני דיסק הבכורה שלה. כולנו עושים טעויות בגיל צעיר.
[הורדה:Candan Erçetin - Soz Vermistin - זמן ההורדה נגמר!]

————-
* המרכאות הכפולות הן בגלל שטעות היא מילה קצת חזקה. יש דברים גרועים יותר מלהעלות שיר בנאלי לרשת. לא מאמינים לי? תגלשו במייספייס רנדומלית כמה דקות.
** יליז עדיין לא פה ועדיין אין לי מושג איך להגות את השמות האלה. חוץ מזה, אני בכלל בורשה עכשיו, יושב ליד זושה שמתלוננת בשקט על כך שאני עושה לה השקמה לא ברורה בתשע וחצי לפנות בוקר ביום ראשון. נשים, אה? :]