איקון 2006

1. כמו תמיד באירועים יותר-מדי-גדולים: אני נוהג לכתוב סיכום בנקודות.
2. חוץ מזה, הסתבר שבאייקון כולם בלוגרים. באמת, כולם. וכל אחד ואחד מהם כותב פוסט סיכום על הכנס בבלוגו שלו – כך שלכתוב סיכום רגיל ומקיף זה קצת מיותר. חלקם, המקצועיים יותר, אפילו הסתובבו עם מצלמה והפגיזו בפלשים לכל עבר. למזלם הם היו חמודים, נחמדים ומצחיקים, כך שרוב האנשים החליטו לוותר להם.
3. ועוד לפני שהכל התחיל, ראיתי את ההודעה המשעשעת-עד-מאד של NY פה.
4. ראיתי אפס הרצאות, אפס הקרנות ואפס פעילויות אחרות. אפילו לאלה שחינם לא נכנסתי. אני חושב שבפעם הראשונה אי פעם אני יכול לאמר שבאמת באתי בשביל האנשים.
5. בכל אחד מהימים התכוונתי לבוא לחמש דקות. בכל אחד מהם נשארתי להרבה יותר. ככה זה כשיש לך כוח רצון חלש.
6. ביום הראשון נשברתי אחרי שחבר טוב הציע ללכת להפי האוור (המדהים!) של נורמן. חצי דאנסינג קאמל ובקבוק בל-הייבן בשלושים שקלים. מתי עוד אפשר לקבל כזו איכות בכזה מחיר? תקפצו: שבת – חמישי. 19:30-21:00- אחד פלוס אחד על כל הבר.

** ניל גיימן **
7. אז ביום שלישי אני יושב בבית קפה ('מתוקה') עם חבר, כאשר לפתע קולות שיחה באנגלית נשמעים מאחורינו. אנו מסתובבים, מסתכלים, משפשפים עינינו – ומסתכלים עוד קצת. כן כן! זה ניל גיימן יושב לו שם בנונשלאנטיות ושותה קפה!
חצי מהכנס שמע ממני על המאורע אחרי זה. בעצם, אולי קצת יותר מחצי.
8. ניל גיימן כבר מזמן לא בן עשרים. הוא גם בכלל לא דומה לדוגמן או הרוקיסט המגניב שדמיינתי. יש לו נוכחות מדהימה, וזאת קשה להכחיש, וגם שיער מגניב שהוא סימן ההיכר שלו. למרות כל אלו, הדבר שגרם לכל החנוניות בין גילאי 14-40 (ואולי קצת יותר) לצרוח בהתלהבות בכל פעם שנכנס, היה כשרון הכתיבה שלו.
ממתי כשרון כתיבה זה משהו סקסי? למה לא רודפות אחרי עדר מעריצות?!
9. בהתחלה סיפרו לי שהוא חתם על חזיות, אחרי זה על שדיים – ובסוף, על תחתונים של מישהי (למרות שנראה שהיא לא שהיא לבשה אותם באותו הזמן). על כל זה הוא גם מקבל כסף. מ***ק.
10. הייתה גם אחת מורדת שביקשה מסופרת המד"ב הישראלית, ורד טוכטרמן, לחתום לה על החזה. לא היה נראה לה שגבר בן 40 ייגע לה במקום ההוא, אבל היא עדיין רצתה חתימה.
11. ואותה האחת מ – (10), עשתה מאוחר יותר מסאז' לגיימן (בתור תפקידה כמסאז'יסטית הצוות). בתמורה לכך היא קיבלה את החתימה המגניבה: Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Thank you, Neil Gaiman. כמו כן נפלה בזכותה הזכות לרוץ בכנס ולצעוק: "עשיתי מסאז' לניל גיימן". הצעתי לה לעשות חולצה עם האימרה הזאת – היא שועשעה.
12. הרופאה מירושלים (ששונאת שאני קורא לה ככה :-)) ראתה שתי הרצאות של גיימן. את שתיהן תקעו עשר דקות הליכה מהכנס. לשתיהן היה כדאי לבוא הרבה לפני הזמן – בכדי לשמור מקום. לפחות בראשונה ישבו אנשים על המדרגות. מישהי טענה שהם מכרו בכוונה יותר כרטיסים ממקומות – כדי שייראה מלא וגיימן ירגיש גאווה. אותה המישהי גם טענה שבערב הפתיחה היו חמש כסאות קרחים בעולם, והמארגנים נעלבו בשמו של אורח הכבוד.
** סוף ניל גיימן **

13. פגשתי בחור אחד שהרגע חזר מטיול בירה באירופה – אבל לא מכיר את מועדון הבירות. לאחר מאמצי שכנוע רבים ("אתם עושים טעימות של בירות שאין בארץ?! ברור שאני בא!") הצלחתי לצרף אותו.
14. פגשתי גם בחורה שמתחילה השנה את תואר שני במסלול שאני לומד. דיברנו איזה עשרים דקות על מתמטיקה, למורת רוחם של כל מי שעמד סביבנו ("נו… תפסיקו… בבקשה… אתם עושים לי כאב ראש!").
15. חבר טוב אחד פתח דוכן מרצ'נדייזינג לחנונים שהוא יוצר. איזה כיף היה לראות כמה הוא מוכר!
16. חבר טוב אחר, שאני לא פוגש מספיק מחוץ לכנסים ולכן אנו משלימים זמן איכות בכנס, עומד להשלים משחק שישווק מסחרית. אל דאגה, תשמעו עליו פה בהרחבה לו יקרה הדבר.
17. בחור אחר, שאני לא מכיר מספיק בכדי לקרוא לו 'חבר טוב', דיבר איתי המון על משחקי מחשב. הוא בדיוק סיים את השנה הראשונה (והיחידה) בלימודי משחקי המחשב של בית ברל – כך שהיה לנו המון במשותף. בשלב מסוים סטתה השיחה, מסיבה זו או אחרת, לפוליטיקה אמריקאית – ושם גיליתי שהידע שלו בתהליכים טכניים-ביוקרטיים של מדינת הכוכבים הוא פשוט *מדהים*. יותר מהידע הנדרש שם בבחינת בגרות באזרחות כנראה. "אני משחק פוליטיקאי אמריקאי במשחק תפקידים מרובה משתתפים ברשת" התוודה – ובכך הפריך סופית את התזה שטוענת שמשחקי מחשב לא מועילים.
18. אנשים מוזרים באיקון יש לרוב, אבל כמה מהם ראויים לאיזכור מיוחד: המוזיקאי חובב הדמיון שמצטט תורות רוחניות בצרורות. ניסיתי להסביר לו שהוא לא באשרם, אך הוא לא הבין. בנוסף לכך הוא ברח מפחד מפני חברי המפורסם הגדול (2 מטר לגובה, 2 מטר לרוחב) וחלק מהזמן ביקש שאעמוד ביניהם, מכיוון שהוא לא מרגיש בטוח. היה גם היסטוריון מבוגר אחד (שלא פגשתי באיקון, אלא ליד) שחוקר עכשיו מתמטיקה. איש מקסים, ללא שום ספק, ופשוט תענוג לדבר איתו – אבל הוא גם אחד הטיפוסים היותר יוצאי דופן שיצא לי לפגוש לאחרונה. וכמובן: כל מיני אנשים שאני לא מכיר וקפצו עלי בחיבוקים מפחידים (לא בגלל שהם מכירים אותי. הם פשוט אוהבים לקפוץ. ולחבק), עוד בחור חביב שהיה בטוח שקוראים לי "שמוליק" ולקח לו דקה להבין שהוא טועה וכמובן: המון חנונים לא-מזיקים-ברובם שעמדו באמצע הרחוב, צעקו סיסמאות לא מובנות באנגלית, עם חיוך גדול על פניהם ומבט בוהק בעיניים. אח, אייקון.
19. ספר אחד הבאתי למכירה בדוכן הספרים המשומשים. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שיש לי בבית ספרים כפולים – ואני נורא מתרגש! לצערי, מכיוון שלא אהיה ביום האחרון בו פועל הדוכן (היום), אגלה רק מחר מה עלה בגורלו – אחרי שחבריי ישיבו לי בחזרה אותו או ארבעים שקלים.
20. למעשה, יש עוד סיכוי קטן שאגיע לאירוע היום בערב. אך מכיוון שהפעם הבאה שאראה מחשב תהיה מאוחרת מדי בכדי לסכם בה את איקון כמו שצריך – אני מעדיף לכתוב את הסיכום כבר עכשיו. מקווה שתבינו.
21. ספרים: כמו תמיד, אירועי מד"ב גורמים לי להיכנס לבולמוס מד"ב לשבוע אחד. נקראו: הארץ הגוועת של ג'ק אוונס (לא משהו בכלל), התגלות של קרל ברג (מצויין! מצוייייין!) ובני אנאסי של ניל גיימן נמצא בתהליכי קריאה ברגעים אלו ממש.
22. ולסיום – היציאה: לאשכול הפיס, אחד ממרכזי הפסטיבל, יש שתי כניסות: ראשית ואחורית. בראשית יש שומר. תמיד. אומנם לא עירני במיוחד, אבל שומר. באחורית, לעומת זאת, היה שומר רק באחת מתוך שלוש הפעמים שהשתמשתי בה.
אז אולי אני לא מבין את הקונספט של שומר, אבל איכשהו נראה לי שמישהו עשה כסת"ח.