מסעדת מונקה

במהלך השנים הלכנו והיגרנו לאבו חסן שברחוב שבטי ישראל. כל אחד מסיבותיו שלו. לי נמאס מהתור שמתשתרך ברחוב הדולפין החל מ – 9:30 בערך. א', לעומת זאת, טוען בעקשנות שהטחינה, כן – הטחינה, של שבטי ישראל מוצלחת מזו שבסניף המקורי. בדרך לאבו חסן רואים תמיד, כמה בתים ליד ברחוב יהודה הימית, את מסעדת מונקה. היא נראית חמודה: בולגרית, עממית, עם שלט ברוח האייטיז ושולחנות פלסטיק – וגם אף פעם לא ריק בה. כך יצא שבאחד מצהרי השבוע, עת חיפשנו מקום חדש לאכול בו, עלה הרעיון של מסעדה בולגרית בראש. 'יש גם מסעדות בצפון העיר, אתה יודע' העיר א' בעודנו עושים דרכנו למקום. אז כן. אני יודע. וגם פאבים יש. ומתישהו אולי אבדוק אותם. בהזדמנות. אחרי שיגיע הדרכון שהזמנתי המאפשר מעבר צפונית לכיכר דיזינגוף.

מונקה היא מסעדה בולגרית – זה כתוב בשלט, בבעלות ערבית – זה כתוב באינטרנט. ישבנו באחד משולחנות הפלסטיק, שנמצא ליד הכניסה למטבח ואפילו יותר חשוב: ליד גזרי העיתונים. שם למדתי שכתב מסוים, לא זוכר את שמו, זוכר את המקום לטובה מימי ילדותו – ואף לא התאכזב כשחזר לשם כמבוגר לטעימה נוספת. עשינו משהו משעשע: הזמנו לפי המלצת הביקורת שתלתה המסעדה עצמה: עלי גפן ממולאים, חומוס-פטריות, וגולת הכותרת: קציצות. למעשה, בחוסר התחשבות משווע בקוראי הבלוג לקחנו שנינו אותה מנה עיקרית. רק שלא תלשינו עלי לועדת הבלוגרים הראשית.

עלי הגפן היו טובים. הם הגיעו חמים, והיו בלי שום ספק מעשה יד ועבודת בית. כה התרגלתי בברלין לקבל במסעדות עלי גפן חומציים מקופסאות שימורים, עד ששכחתי כמה טעים ופשוט יכול מעדן זה להיות. ביום מן הימים אכין לו גירסא משודרגת משלי. אחרי שאצא לפנסיה כמובן. החומוס היה, במפתיע, גם סביר למדי. לא תחליף לאבו חסן, אבל תוספת לא רעה לארוחה.

לאחר שהראשונות חוסלו במהרה (אחד משנינו, שהוא לא אני, בא רעב והתנפל עליהן בלי הכרה), הגיעו העיקריות. קציצות עם צ'יפס וסלט. הצ'יפס? היה אנמי. פסדר כזה. הסלט? סלטי. והקציצות? מדהימות! שמנוניות, עשויות – אך לא עד הסוף, ומיציות. א' התפעל מראש והודיע ש'הוא עוד ישוב לשם'. אני בקושי סיימתי את הצלחת, היות ולא התכוננתי כיאות לארוחה כה עמוסה – אבל יצאתי מרוצה ושבע.

לסקרנים: יש גם מרק מלפפונים. לאמיצים: יש שקמבה. מרק בולגרי עם קיבה של פרה.

כרטיס ביקור:
מסעדת מונקה
כתובת: יהודה הימית 15.
שעות פתיחה: מאיפה לי לדעת? תבואו לשם בשעות הצהריים ויהיה טוב.
טיפ: ביקורת מצולמת היטב יש פה.

6 תגובות

  1. ניסית שקמבה במסעדת התאומים, גם בולגרית, גם יפו.
    אני מאוד אמיצה בלנסות.
    זו פעם ראשונה שלא יכולתי לעמוד בגועל. הריח דוחה ברמות קשות, והטעם די מזעזע.
    הפסקתי אחרי כ-3-4 כפות, וגם זה היה מעשה אמיץ באופן יוצא דופן.

  2. ניימן הגיב:

    עצרו את מערכות העיתונים! לא סוגרת ת'פה היא אנושית! בחיי – עד עכשיו חשבתי שתאכלי בתאבון גם ברזל מלובן אם יעטפו אותו באיזה רוטב עסיסי :]

  3. טוב, נו, לפחות העזתי לנסות…

  4. zikit הגיב:

    היי, זו המסעדה הקבועה של חברים שלי. באמת אחלה קציצות
    אם יהיה לי פעם אומץ ראיתי שי עוד כל מיני דברים מוזרים שם תלויים על הקיר (אולי לא בשבילכם מוחות ועוד איברים)

  5. חולה על מוחות וכל מיני איברים. לכן חשבתי שאוהב שקמבה. אבל זה מגעיל ברמות.

  6. ארז הגיב:

    את השקמבה הכי טוב ניתן לבקש מאיזי קומפורטי, הברמן הבולגרי של הפאב "FRIENDS UNDERGROUD" שנמצא ליד צוותא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting