המדריך ליצירה זרה: ריינהארד מאי – הטרובדור הגרמני

ברגעים מסוימים מתחילה האובססיה הברלינאית לפוליטיקה להימאס. הם חוזרים על עצמם, מתבטאים בקלישאות, והעיסוק הבלתי פוסק של אנשים מסוימים בפרטי מעשי העוולה של דיקטטורות שונות בעולם מתחיל להיות, לא נעים לאמר את זה, מחשיד.

אז ברגעים אלו אפשר לברוח לגרמניה ישנה יותר, אמנים תמימים יותר. כאלו שהחברי מעקמים מולם את האף במין 'אין להם מודעות חברתית' שכזה.

האמת היא שלסחוט מהגרמנים את שמות הזמרים ש'ההורים שלי שומעים' (דמיינו זאת נאמר בבוז מוחלט) הייתה משימה לא קלה.

אבל בסוף הגעתי לריינהארד מאי, בתואנה שמוזיקת סינגר-סונגרייטר ישנה עלולה לעזור לכישורי השפה שלי. עוד אובססיה ברלינאית: שיפור שפה.

איך מדברים על ריינהארד מאי? מוזיקה גרמני, מהז'אנר 'יוצר השיר' (התרגום המילולי למילה 'פייטן' בגרמניה), והוציא מאז סוף שנות ה – 60 לא פחות מעשרים ותשע אלבומים(!). לכו תסקרו היקף יצירה שכזאת לאחר שהאזנתם ללא יותר מארבעה מאלבומיו.

אז לא אסקר. רק אספר שבתחילת דרכו, העשור וקצת הראשון בערך, התמקד הבחור במוזיקה כפרית תמימה פחות או יותר – ומהתקופה הזאת יהיו המובאות פה. משנות השמונים ואילך הלך הוא ונכנס יותר ויותר לנבכי הפוליטיקה ועכשיו לצלילי אותה המוזיקה הפשוטה, עם הגיטרה והפסנתר וזהו,

הוא מדבר על פוליטיקה. אבל לא בעומק שמחפש הברלינאי המודרני, אז זה לא נחשב בעיניהם.

כל השירים בפוסט לקוחים מ – Mein Achtel Lorbeerblatt – עלה הדפנה השמיני שלי – שהיה ההצלחה הגדולה ביותר בקריירה הנרחבת של מאי, וגם האלבום הראשון לו האזנתי כך שהוא הקרוב ביותר לליבי.

השיר הראשון, בטיראניה (בתרגום חופשי, יענו, ארץ הטיראנים) הוא דווקא שיר יחסית פוליטי. שמגנה את הטיראנים והדיקטטורה – כי לדעתו של המשורר – דיקטטורה זה רע. אבל למרות הנושא הפשטני זו בלדה קודרת ונוגעת ללב, שמתחברים אליה אפילו בלי להבין את המילים.

היצירה השניה, מוזיקאים מגיעים לעיר הוא ההפך הגמור מבטיראניה. לא פוליטי ולא נעליים. שיר ירידים גרמני המדבר על שמחת התושבים לאור מוזיקאים המגיעים לעיירה ביום שטוף שמש. היש סצינה כפרית מזאת באירופה המרכזית?

והשיר שמסיים את הרצף, לילה טוב חברתי, הוא, כפי ששמו מרמז, שיר ערש פשוט המושר לחברה רגע לפני שעזבת לביתך בסוף ערב ארוך.

וכך, בפוסט אחד נחשפתם לכל סוגי היצירה של ריינהארד מאי: פוליטית, מסיבתית ורומנטית. ואם צלחתם זאת, אז בפעם הבאה נצלול אפילו יותר עמוק, ונגיע עד להיטי השלאגר של שנות החמישים. הקיטש יפוזר ביד המלך!

[להורדה: Reinhard Mey – In Tyrannis]
[להורדה: Reinhard Mey – Musikanten Sind In Der Stadt]
[להורדה: Reinhard Mey – Gute Nacht, Freunde]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting