נצרת א': חומוס בשרביני, כנאפה במוכתר

[מסיבות של עצלנות, וגם חלוקה לוגית יותר נחמדה, חולק הביקור בנצרת לשלושה פוסטים. השאר יעלו, אהמ, בהמשך. בתקווה יהיה זה המשך השבוע, ולא המשך המאה]

ההחלטה על טיול בנצרת התקבלה בלב הפרוייקט הפולני. כלומר: בזמן שלקחנו את הפולנים לטיול בנצרת. ח' ואני כרתנו ברית דמים על כך שנחזור לשם בעתיד, ואני התעסקתי בשארית היום, בחליבת מידע מהמדריך המקומי, על כמה שיותר מידע על קולנריה ואתרים מיוחדים בעיר.

'שרביני? שני בתים אחרי המשביר'. 'המוכתר? ברחוב של המשביר, שש בתים ליד'. חמש דקות חיפוש באינטרנט ונפל לי האסימון: בנצרת, אין כתובות. הכל מסומן בכמה הוא רחוק מגאוות העיר: המשביר. אבל איפה המשביר? אה! שאלה מעניינת. רוב האתרים יספרו לכם שהוא ברחוב פאולוס השישי – אחד הרחובות היחידים בעיר שיש להם שם ולא מספר (ממש מנהטן!). אם ממש תתעקשו, ותגשו לדפי זהב, תגלו שהמשביר נמצא בפאולוס מספר 6. נשמע אמין? נכון. אז זהו, שלא. עד היום לא גילינו בדיוק באיזה מספר המשביר, אבל היות ושני בתים לידו נמצא מספר שמונים ומשהו, כנראה שהוא לא בדיוק 6. סביר יותר להניח, שאנשי דפי זהב ניסו לקבל את כתובת המשביר – אנשי נצרת אמרו רק את שם הרחוב (היות וזה הבנין היחיד שחשוב בו), ובדפי זהב חשבו ש'השישי' בפאולוס השישי מתאר את מספר הרחוב, ואינו חלק מהשם. ישראל במיטבה.

בסופו של דבר, כמו תמיד, הסתמכנו על מקומיים טובים, והגענו לחומוס שרביני. זה שגם המדריך מפעם קודמת, וגם באינטרנט טענו ש'אין כמוהו' – וצדקו.

חומוס שרביני - מעצבים את המנה כמו כלה

9:30 בבוקר, אין יותר מדי סועדי חומוס בשרביני. דווקא השווארמה הולכת לא רע, ובתור נע באים הולכים ושבים לקחת כמות נאה הבייתה. המסעדה קטנה, כמה שולחנות עם עיצוב פלסטיק בסיסי. קפצתי לשירותים, ואחד העובדים הוביל אותי, דרך המטבח, לאחורי הבנין. בדרך ראיתי נשים ערביות אמיתיות, אותנטיות מכינות את החומוס. עם כזה סט אפ, איך אפשר ליפול במאכל עצמו?

החומוס בשרביני מעוצב כמו מנה במסעדת יוקרה. שתי שלוליות טחינה מחושבות בכל פינה, וגם הגרגירים לא הונחו באקראי, "אם אתם מבינים למה אני מתכוון" (קריצה, קריצה)*. הגיע גם פלאפל (סביר פלוס) בצד, חמוצים וכל שאר השטויות. עם כזה סט אפ, איך אפשר ליפול?

שרביני אינו חומוס גלילי טיפוסי – משמע: אינו חמוץ כמו המוות, וגם אינו שוחה בשמן זית. מבחינתי, וגם מבחינת פ' (מומחה החומוס הקבוצתי) זה משובח. הטעם אינו חזק, כמו באבו חסן, אלא עדין מאד – אך מצוין ביותר בכל זאת. סיימתי את המנה במהירות, ואפילו שקלתי לגנוב קצת ממה שש' השאירה (לא בגלל שלא טעים לה, אלא מכיוון שהיא לא אוכלת הרבה. בהה! בנות!) – אך בסוף החלטתי להשאיר מקום לקינוח. פ' גם יצא מרוצה (אם כי לא נלהב) – וזה כבר תו תקן איכותי. בסוף הארוחה קיבלנו "שוט" קפה על חשבון הבית. עזר לנו להשאיר את העיניים פתוחות אחרי המנה היפה.

ראוי לציין ששלושה חברים נוספים שאכלו כשעה אחרינו (להלן: המאחרים), נהנו הרבה פחות. אחד מהם אמר שהיה טוב, אך השניים האחרים התאכזבו למדי. מצד שני, הם לא חומוסאים מקצועיים, אז נתעלם מדעתם בנימוס.

זמן הכנאפה. צריך להכיר טוב את נצרת, כדי להבין שכאשר הוראות ההגעה הסבירו שהמוכתאר "שני בתים אחרי שרביני", הם התכוונו ל*בדיוק* שני בתים אחרי שרביני. אנחנו, שהלכנו כמובן לכיוון ההפוך, ראינו אחרי 100 מטר, את המוכתאר באחד הרחובות. בדיעבד הסתבר שזה רק אחד מעשרות ה"מוכתרים" שמסתובבים בעיר הזאת – ובעצם לא הגענו לסניף הפופולרי.

לא שזה משנה. הכנאפה הייתה טובה. מתוקה כמו המוות (ויתרנו על הרוטב), גדולה כמו פיצה של בזילי.קום (לא כהגזמה, היא באמת הייתה ענקית), ואיכותית מוות. מצד שני, היות וכל הכנאפות שאכלתי בחיים היו במקומות סופר-נחשבים, עוד לא יצא לי ליפול על כנאפה רעה – כך שבניגוד לחברי ח' (שהגדיר את המאכל כ"תחילתה של ידידות מופלאה"), לא נפלתי מהכסא. טוב? כן. אך אכלתי ביפו טובים כמוהו.

—————
* סתם, אין לזה משמעות ואני לא מתכוון לכלום. למרות שמעניין אותי לדעת מה עבר בראש של קוראי הפסיכופטיים :]

בקטנה
1. מי שרוצה לדעת קצת יותר על חומוסיות, כנאפיות, שווארמיות וכמובן, חנויות ירקות (לא צוחק) בנצרת, צריך לקרוא פוסט מעולה זה מפורום האוכל של ואללה.
2. חלק ב' של הטיול לנצרת נמצא פה.

12 תגובות

  1. יוחאי הגיב:

    עשית לי רעבת. מיקום שלוליות הטחינה אכן נראה מוקפד. גם מזמן לא אכלתי כנאפה טובה.
    בעניני חומוס, יש גם כמובן את אתר החומוס: http://humus101.com

    יש גם בירה בנצרת?

  2. ניימן הגיב:

    כמובן שאני מכיר את בלוג החומוס. טל גלילי, אח-של ואחד ממפעילי הבלוג, הוא חבר יקר ואפילו מגיב פה מדי פעם :]

    (בירה? בנצרת? לא שאני יודע..)

  3. כדרלעומר הגיב:

    נצרת… טוב. אני לא מומחה גדול, אבל דיאנה, כמובן, נהדרת – אם כי משמעותית פחות נהדרת מאל באבור הא-ל-ו-ה-י-ת בצומת אום אל פחם. יש סניף של ממתקי מוטראן מנצרת ברחוב יפת ביפו, שם הכנאפה הרגילה טוב, אבל בימי שישי מכינים כנאפה מגולגלת (שבטח יש לזה שם נפרד, אבל הוא נשגב מידיעותי כרגע). כנאפה מגולגלת זה אדיר. ספסימן נוסף מוצלח במיוחד של הנ"ל ניתן למצוא בכפר קרע…

  4. חזי הגיב:

    אין כמו בירה עם החומוס. שילוב מדוייק ונפלא.
    לגבי הכנאפה – אף פעם לא הבנתי למה מתעקשים להוסיף לקינוח הגאוני הזה סירופ מתוק מזעזע.

  5. ניימן הגיב:

    אה, הסניף המקורי של מוטראן הוא בנצרת? ואנחנו חשבנו לתומנו שפתחו בנצרת סניף של הרשת היפואית :]

    לא אכלנו בדיאנה, אכלנו בתישרין – אבל על זה בפוסט השלישי.

    חזי, בירה עם חומוס? באמת? אתה מצליח להחזיק את זה ביחד בבטן? נשמע לי כמו שילוב ממלא בטירוף. אבל אנסה בהזדמנות.

  6. טלג הגיב:

    טל גלילי, מי זה ? לא שמעתי עליו מעולם…

    על כל פנים, פיסת כתבה (וכתיבה) משובחת כתמיד. הועבר לרשויות המבצעות 😉

    טלג.

  7. חזי הגיב:

    טוב יש לי קיבת ברזל 🙂

  8. שוקיג הגיב:

    נראה לי שהפוסט הזה בכלל צריך להתפרסם אצלנו עם לינק אליך, לא?

  9. דנה הגיב:

    יופי של ביקורת, ממש עושה לי חשק לקפוץ לנצרת

  10. ניימן הגיב:

    דנה – תודה :]

    גליליים – האמת היא שסתם לא חשבתי על פוסט אורח. מצד שני, יש עוד חומוסיה שחשבתי לכתוב עליה ביקורת בקרוב. אבדוק איתכם ואולי נתקן את זה שם.

  11. לי הגיב:

    הכנאפה ה-כי טוב בארץ נמצא בתרשיחא (ליד מעלות בגליל המערבי) לפני הכניסה לשוק (לא זה שבתוכו שהוא לא משהו בעליל) הולכים 70 מטר ימינה בירידה. מומלץ בחום!!!

  1. 21 ביוני 2007

    […] [זה המשך ישיר לפוסט העתיק משבוע שעבר. עוד מעללים בנצרת – הפעם הם לא קשורים לאוכל] […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting