עלי מוהר

עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

יום שלם מסתובב אני וחושב, מה ואיך לכתוב לזכרו של עלי מוהר ז"ל? בחינה מהירה של התאים האפורים במוחי העלתה חרס, לאחר שהסתבר שאיני יודע עליו כמעט דבר. וכך, אופציות סטנדרטיות כמו סקירת פועלו או טקסט נוגע ללב ועצוב ירדו מהפרק במהרה – ונשארתי עם האפשרות היחידה שנראתה מכובדת בעיני: לכתוב פסקה שתסביר, בלי טריקים מיוחדים, מדוע חשוב לי במיוחד להקדיש פוסט למנוח.

בימי הבלוג הראשונים לא ידעתי לכתוב. בעודי מבזבז שעות על חיבור שני משפטים בצורה קריאה, הלכתי לנבור בטכניקות כתיבה של גדולים ממני ולנסות ללמוד כמה טריקים. אחד המקומות שהגעתי אליהם היה הטור השבועי של עלי מוהר – אותו נהגתי לקרוא מזה זמן רב. יש הבדל בין לקרוא טור, לבין לנסות ללמוד מטור, וכשעשיתי את השני, התחלתי לשים לב לגאונות של הבן אדם. כל משפט היה מעשה אמנות, חיבור המשפטים היה מושלם – הפיסקאות הייתה בנויה למשעי. גם התוכן, ששזור באבחנות קטנות ומדויקות על החיים כאן, היה כתוב לעילא. נהדר.
ניסיתי למצוא דוגמא לכתיבה של עלי מוהר ברשת (מעבר לגזרי העיתונות שיש לי בבית), ומלבד הקטע המצוין הזה שפורסם אתמול בבלוג אישית לוחצת וקטע סרוק מויקיפדיה, לא מצאתי משהו מיוחד. תרגישו חופשיים לשלוח אם יש לכם עוד מקורות.

רושם הטור היה כה רב עד שניסיתי לחקות אותו בכמה פוסטים (בהצלחה לא גדולה במיוחד). לאחר מכן ויתרתי על נסיונות החיקוי, אם כי השפעות סגנונו מוטבעים אצלי גם היום, וכנראה לעד. האהבה לטור נהפכה מוחלטת. הוא היה הדבר הראשון שקראתי בעיתון העיר בחצי השנה האחרונה – ועדים לכך הם חבריי, שבדר"כ כלל שמעו דיווחים נלהבים וציטוטים מדוייקים מהטור בסופ"שים וימי א' של השבוע. אז אתם רואים? לא ידעתי כלום על עלי מוהר – אפילו לא איך לבטא את השם שלו נכון או שהוא בכלל חולה. ועדיין הרגשתי כאילו נתקע לי גוש בגרון כששמעתי על מותו בטרם עת. עצוב.

אם תרצו לקרוא מילים יותר מדויקות על האיש, פנו לטור ההספד המופלא של אריאנה מלמד.

[נסגר מחמת ספאם. שלחו לי מייל (פרטים ב – faq) במקרה ויש לכם משהו חשוב להוסיף. ניימן]