מבשלות רמת הגולן

מכירים את זה שאתם נוסעים באוטו ולפתע כולם מתחילים לדבר על מכלי נירוסטה? אחד מספר על מוכר מכלים שמצא באיזה מושב בשרון, אחר מספר איפה קנה את מיכלו הוא. לשלישי הסיפור מזכיר דווקא את גוף הקירור שרכש לא מזמן. יש לו גם בקר טמפרטורה שהוא לא בטוח איך מרכיבים – והרביעי מתחיל להשוויץ באחוזי ניצול סוכר משעורה שיש לו. רגע, שאבין, זה לא מוכר לכם?! אה. כנראה שלא נסעתם לטיול אגודת הבירה לגולן בשישי האחרון.

אח, הצפון. חבל ארץ נהדר ושקט המגדל לנו טבע, כדורסל ומומחי תרבות אלטרנטיבית מוכשרים. מאז מגיפת היין החלו לגדול בצפון גם יקבי בוטיק לרוב, המנצלים את הקרקע הזולה והאקלים הנוח לייצור תוצרת איכותית. לפני כשלושה שבועות נפתחה לראשונה במקום יוזמת אלכוהול בתחום אחר: בירה. חברי מועדון הבירה הישראלי לא יכלו לחלום לוותר על ההזדמנות לראות את המבשלה החדשה ולתהות על קנקנה – וכך יצאנו, בשעה שבע וחצי לפנות בוקר מתל אביב, בדרך ליום אלכוהולי ארוך ומיוחד.

(צילום: שירי)

תחנה ראשונה: יקבי רמת הגולן באיזור התעשיה קצרין. שיהיה משהו לרענן את התאבון לפני הבירה, אתם יודעים. מכוח הקשרים וגם מכוח ההפקר, זכינו להרצאה מקיפה וסשן טעימות קצר בחדר הטעימות המיוחד של המקום. זה לא שלא טעמתי יין בעבר, אבל יין ברמה גבוהה כמו זה, לא זכור לי שנפל בחלקי ללגום. מגוון הטעמים שנפרש בעיני היה מטריף – יין בטעם וניל חמאתי מצוין, או יינות קינוח פירותיים. אני לא חושש שהיין יתפוס את מקום אהבתי לבירה, אך מדי פעם טעימת יין היא דבר נחמד.

שלושים שניות נסיעה לאחר היציאה מהפאב כבר היינו ברחבה המרשימה של מבשלות רמת הגולן (היינו הולכים ברגל אך איימו עלינו שנועלים את השערים). המבנה של המבשלה מרשים – אם לא ביופיו אז לפחות בגודלו. מאוחר יותר גילינו שבכוונתם של המתכננים לנצל את המבנה והרחבה לפסטיבלי בירה שונים בעתיד – תכנון רצוי לכל דעה.

לפני הכל קיבלנו במבשלה טעימות של שתי הבירות שכרגע מייצרים שם: לאגר בהירה ("בירת העמקים"), ובן כלאיים בין לאגר לאייל אדמדמה ("בירת הגולן"). שלב ההדרכות היה השלב הבא. ראשון דיבר איתנו מנהל העסק, אשר טרח וחזר והסביר שהוא רק יזם, שראה הזדמנות כלכלית ולא מבין ממש בבירה (לדעתי הוא ממש חשש שנפציץ אותו בשאלות מומחה). ממנו שמענו כל מיני פרטים כלליים על המיזם: הבחירה בגולן באה מכמה סיבות. איכות המיים המצויינים במקום. היתרון השיווקי שנותן השם "בירות הגולן" – והמיקום ליד יקבי הגולן ובית הבד, שעושים כבר חלק מעבודת משיכת הקהל למקום. הבירה אינה מפוסטרת, ולכן הפצה המונית של בקבוקים אין כרגע – אולם בעתיד ניתן יהיה לקנות ארגזים במקום. כמו כן מתוכננים מתישהו להיפתח סניפים בערים הגדולות – אולם תאריך ברור עוד אין לעניין. מקימי המיזם לא חיפפו באיכות, והביאו ברומייסטר (רוקח בירות) מקצועי ובעל מוניטין מגרמניה. המפגש הבא שלנו היה איתו.

סטריאוטיפ יותר טוב של ברומייסטר לא באמת יכול לקבל. גרמני שמנמן וחמוד, בעל פרצוף סמוק, צורה עגלגלה ומזג טוב של אחד המבלה ימיו בשתייה כעבודה. ממנו שמענו שבקרוב ייצרו סוג שלישי של בירה: בירת חיטה. קיבלנו ממנו את ההסבר הכי טכני ומפורט שיכול להיות (עד כדי המתכונים הסודיים, אותם כמובן לא גילה), ובתגובה הפציצו אותו מומחי הבירה של המועדון בשלל שאלות סבוכות. התפתח דיון של רבע שעה לגבי אי הכשרות של כישות טרי בארץ ועוד זמן רב הוקדש למעבר מדוקדק על כל בורג בציוד. אלא מאיתנו שלא מבשלים, כמוני למשל, התחילו להשתעמם קצת בשלב זה – ולכן פרשנו ראשונים לארוחה שהמקום מציע.

קיבלנו תפריט הרצה ומטבח שעוד לא מתפקד במאה אחוז, ולכן המקום יקבל הנחה בגיזרת האוכל. ארוחת טעימות גדולה וחצי ליטר עלו כשבעים ש"ח לפני טיפ – סכום מתקבל על הדעת. נתחיל מהבירות: שתיהן, גם הבהירה וגם האדמדמה היו מאיכות גבוהה ביותר, גם אם לא ניחנו במאפיינים יחודיים שיקסמו לחובבי בירה כמוני. מחד, הדבר קצת מאכזב למי שמצפה למבשלת יוקרה. מאידך, זוהי בחירה הגיונית ביותר של המקום הרוצה לפנות לקהל הרחב – היות ובירות אלו דומות בסגנונן לבירות הישראליות המוכרות, אך איכותן גבוהה משל הללו בהרבה. כל הבירות במקום, אגב, מקפידות על חוקי הטוהר הגרמני (לא, לא מה שאתם חושבים – אלא אלו של הבירה).

האוכל כלל מנה ראשונה כללית של נקניקיות קטנות וסבירות, סלט ירקות וכרוב כבוש מצוין (כוכב הארוחה). העיקרית הייתה צלחת גדושה בנתח חזה עוף, עם תפוחי אדמה – ושוב סלט ירקות. היה סביר ומשביע, אך לא מפוצץ בלוטות טעם.

כולי תקווה שיוזמת מבשלת רמת הגולן תצליח ותשגשג. איך שחר אמר כשהציג אותנו? "אנחנו חבורת חובבי בירה כשנלהבים לשמע כל יוזמה חדשה בתחום". תודה לשחר על היוזמה והתכנון, לשירי – שצילמה תמונות רק בשביל הבלוג, לגלעד, שהביא ואן עם שבעה מקומות בו נסענו מהוד השרון למבשלה – ולעופר, שבאוטו שלו עברתי את החלק הראשון של הנסיעה.

8 תגובות

  1. גלעד א הגיב:

    כתוב נפלא

  2. WesternEyes הגיב:

    אני צריך לבקר שם בהזדמנות.
    מצחיק שאני גר בגולן, ואתה הגעת למבשלה הזו לפני.

    בהחלט כתוב נהדר

    אנדי מעלחוט.

  3. ניימן הגיב:

    תשמע, לי יש את היתרון הלא-חוקי שמועדון הבירה סחב אותי.

  4. לא יאמן שיש מבשלות בירות, ואפילו של בירות טובות, ממש פה מתחת לאף שלנו (באופן יחסי, כן?).
    זה מצחיק, וחבל שהן לא מצליחות ברמה ארצית ולא גונבות בכורה לבירות מיובאות או לפחות נאבקות בבירות מקומיות. זה יפה להיות בירת בוטיק וחוויה בטיול בצפון, אבל למה לא להכנס למיינסטרים? אולי יום אחד!

  5. ניקולס הגיב:

    רציתי לדעת האם ניתן לקנות בירות שלהם במקומות אחרים בארץ??

  6. ניימן הגיב:

    לדעתי כיום ניתן למצוא את זה בכל מיני סופרמרקטים וחנויות אלכוהול. אבל אני לא יודע מקומות ספציפיים כרגע.

  1. 30 באוקטובר 2007

    […] הישראליות הבירות המקומיות כיכבו. נתחיל ברמת הגולן. מבשלה שהיה ברור שמתישהו תכה גלים רציניים בשוק (היא עוד לא עושה זאת. ועדיין ברור שמתישהו זה יקרה). לפסטיבל הגיעו לא פחות מחמש(!) סוגים שלהם. אחד מהסוגים אפילו לא ידעתי שהם מייצרים. עמק, הפילסנר, היא עדיין לאגר ראויה. כנ“ל ראוי להיאמר גם על גולן דמויית הגולדסטאר היותר איכותית (וסליחה עם הפאנאטים). גליל – החיטה הרגילה, כמעט זהה לבירות החיטות הגרמניות שכולנו מכירים (ואוהבים בארץ: פאולנר, אדלוויס או ווירשטפן המיתולוגית). קנייה ראויה. […]

להגיב על גלעד א לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting