ביטים של ברלין: סולאר

גלובליות מביאה עימה, מלבד מזללות איטלקיות בכל פינה, גם תרבות פיוז’ן מבורכת. יש אוכל פיוז’ן (שניצל בפיתה עם צ’יפס, סלט, טחינה ועמבה), מוזיקת פיוז’ן ואפילו אנשים פיוז’ן! כמו בירושלים, בה פאנקיסטים, דתיים, רוסיים וחילוניים מרביצים בצוותא לאוהדי הפועל ת”א. אז בברלין יש פאבים פיוז’ן. וסולאר הוא אחד מהם.


[תמונה מפה. Creative Commons]

סולאר, כמיטב המודה הברלינאית שהולכת ופושה גם בת”א, הוא פאב נסתר. כדי להגיע אליו צריך להיכנס לחצר האחורית של איזה בית, ולצעוד לכיוון הדלת השחורה הנכונה. שם, אחרי 30 שניות עמידה, מישהו יפתח את הדלת. הוא הבאונסר כמובן וטוענים שהוא סלקטיבי מאד בקהל שהוא בוחר להכניס – אם כי העובדה שאני נכנסתי די סותרת זאת. הוא יקח אתכם לחדר המעילים, שם תחכה לכם מעלית שתקח אתכם 16 קומות למעלה! וזה כבר יוצא דופן בברלין. לא המעלית – אלא הכיוון: בברלין בדר”כ מבלים במרתפים מעופשים ומבולגנים, ולא בקומה ה – 16 עם נוף פנורמי מהמם.

בקומה ה – 16 תחכה לכם מסעדה. היא נראית מאד מסודרת, מהוגנת ומשעממת למראה. לא הקדשתי לה חצי מחשבה אלא פשוט עליתי במדרגות אפילו-עוד-קומה-למעלה (קומה 17, למי שסופר), לפאב של המקום. ו – וואו! כמה שהוא שונה ממה שהורגלתי אליו בברלין.

ראשית, הפאב עגול. כמו המסעדה הזאת בקומה האחרונה של עזריאלי. הקירות גדולים ושקופים, ומאפשרים מבט נרחב על הסביבה הנאה. סביבה שכוללת את מרכז פוטסדאם החדיש לצד מערב ברלין הטיפה יותר ישן. העיצוב הפנימי מודרני ביותר – ומזכיר יותר לוקיישן שויל סמית’ ילך אליו בסרט היץ’, מאשר פאב ברלינאי נסתר: יש שם פינות ישיבה שחורות מעור עם כריות קטנות, ושולחנות עמידה צנועים אף יותר. הכל בסימן של כולם מתחככים ומפלרטטים עם כולם. נראה שגם קוד הלבוש שונה קצת, והמקום אשכרה הכיל אנשים אלגנטיים! מחזה שלא נחזה בברלין כבר לפחות עשרים שנה! מצד שני, אף אחד לא התלונן על הלבוש המוזנח לחלוטין שלי שהרס את האווירה – כך שאני מניח שבגדול הכל הולך.

העיצוב היקר יחסית לברלין מלווה בתפריט אלכוהול טיפונת יקר. יש בו בירות – בבקבוקי שליש עלובים – אבל די ברור שרוב המבקרים לוגמים קוקטיילים (6-8 יורו או אפילו יותר). ניסינו קולה אחת (צוננת מאד. המלצת הבית) ו – כדי בכל זאת לא להיות יוצאי דופן מדי – גם מרטיני פטל אחד שהיה אלוהי. אוקי, לא אלוהי כמו בירת סטאוט מעושנת, אבל טוב למדי. אחרי זה בהינו בחלון שעה ארוכה לצלילי האלקטרו שאפפו את המקום, דיברנו ותהינו מי מגיע לשם ב – 12 בצהריים (שעת הפתיחה), וסתם נהנו מהאווירה.

אחלה מקום. וזה שהוא נחבא עושה אותו אפילו עוד יותר נחמד.

כרטיס ביקור
שם:
Solar [אתר]
כתובת: Stresemannstrasse 76, Berlin 10963. הכניסה מהחצר האחורית בדלת השחורה.
טיפ: בחייאת, לכו על קוקטיילים. ברומא תתנהג כמו רומאי וכד’.

4 תגובות

  1. רענן הגיב:

    איך זה שבגרמניה מגישים רק בירות ב1/3?
    לא אמורות להיות שם מגוון בירות מקומיות מכל הסוגים והגוונים?

  2. ניימן הגיב:

    איך רק בשליש? ואללה. לא יודע. אתמול הייתי בשני מקומות, אניהם מחתרתיים לחלוטין – ובשניהם הייתה בירה רק בשליש! כנראה שתאוות בצע גדולה ממסורת. אבל מצד שני – השליש די זול, כך שאפשר לעמוד בעלות..

    בקשר למגוון: אז התשובה הקצרה היא שאין. כלומר, יש המון בירות מסוגים ומינים שונים – אבל צריך לעבור בין הפאבים השונים כדי למצוא אותן. ברוב הפאבים יש 2-3 בירות, אחת מכל סוג, וזהו. לרוב המקומיים לא ממש איכפת מה התווית על הבירה – כל עוד היא תהיה בירה. חוץ מזה, באמת כל המותגים טובים מאד, כך שקשה ליפול על משהו ממש רע.

  3. רענן הגיב:

    הבעיה עם שלישים – שהם מסתיימים מהר.
    וזה לא כלכלי (בטווח הרחוק/שיכור) לשתות 6 שלישים במקום 4 חצאים.
    מה שכן, גם בארץ התחילה לאחרונה מגמה של התייקרות – שלישים עולים 24-25, וחצאים עולים 30 פלוס (למשל גינס עולה 32 ש”ח).
    מבאס 🙁

  4. ניימן הגיב:

    לא לא – לא הבנת אותי. שלישים פה לא יקרים – 2 יורו לשליש זה במקום 3 יורו לחצי. וגם אין טיפ זה לא בתרבות :] בברלין ובגרמניה בירה זה כמובן עסק לא יקר. לכן העסק של השליש לא מפריע לאף אחד: 6 שלישים זה אותו מחיר כמו 4 חצאים. חלק מהאנשים אומרים שנהפוך הוא! כשאתה שותה שלישים הבירה נשארת תמיד קרה.

    מחירי הבירה בארץ זה נושא ידוע ובעייתי. מה שמצחיק שככל שבירה נעשית יותר פופולרית, במקום שהמחיר שלה ירד הוא מתייקר. כלכלה הפוכה.

להגיב על רענן לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting