מברלין ל.. איפושהו(8): אגם בודן וסיינט גאלן. העיר הגבוהה ביותר בשוויץ

את השעות הראשונות של בוקר יום שני בקונסטנץ ביליתי בתיקון האופניים. אמרי, המארחת שלי מליל אמש, התלוותה אלי לחנות האופניים השכונתית. הטכנאי הסתכל על הבגדים הבלויים ספוגי הגריז שלי – וכששאלתי כמה יעלה התיקון, ענה ‘יש פה כלים סביבך – תתקן. וכל עוד אני לא אעשה כלום, זה גם לא יעלה לך כלום’. איזה בחור נהדר! שעה מאוחר יותר, ועוד כמה תוספות כתמי גריז לבגדי, הייתי מוכן לצאת לדרך.


[ספריית מנזר סיינט גאלן העתיקה. אין פה אחיזת עיניים. אין יפוי של התמונה. מה שאתם רואים זה מה שיש – הספריה אכן יפה עד כדי כך. בכניסה למקום עוטפים את הנעליים בכפכפי צמר כדי להגן על הפרקט העתיק. ברוב הספרים אי אפשר לעיין, חוץ מכמה שמוצגים בתצוגה מתחלפת ומדברים על נושאים מרתקים כמו עיצוב גנים או מיון חרקים. אסור לצלם שם, אז התמונה מפה. Creative Commons]

הרכיבה מקונסטנץ לסיינט גאלן עוברת לאורך גדת אגם קונסטנס. אחד האגמים הגדולים בגרמניה\שוויץ\אוסטריה – והדבר שגורם לקונסטנס להיות מרכז תיירותי מרכזי כל כך. אם כי לא הבנתי את ההגיון בזה: מה זה משנה אם האגם לחופו נופשים הוא הגדול ביותר בגרמניה, השני או העשירי בגודלו? ההגיון שלי אף פעם לא היה בריא כשזה בא לשיווק להמונים.

הרכיבה לאורך גדות האגם עוברת דרך חופים ופרדסים. פרדסי תפוחים ואגסים בעיקר. בחלקם יש  דוכנים קטנים, שמוכרים מיץ תפוחים טבעי וחטיף לידו. והכל במחירים השוויצרים המצויינים של פי עשרה מכל ארץ אחרת בעולם. עצרתי באחד וביקשתי כוס מיץ תפוחים. גדולה. הגיע נוזל אדמדם מעופש בכוס חצי ליטר.

חצי שעה נסיעה אחרי זה התחילה לכאוב לי הבטן. עוד שעה – והיא כבר ממש ממש כאבה. עצרתי לנוח לעשר דקות, חזרתי לרכב, והכאב רק הלך וגבר. לבסוף נאלצתי לרדת מהאופניים, ושכבתי על שפת האגם שעה-שעתיים עד שהכאב נרגע. אלו היו רגעים קשים. שקלתי להישאר לישון באיזור, ולהודיע לבחור בסיינט גאלן שאני מוותר על האירוח הנדיב שלו. אבל קול לא ברור לחש באוזני ‘חכה, אולי זה ישתפר’. וזה אכן השתפר. שעתיים מנוחה והייתי כמו חדש. יצאתי לטפס לסיינט גאלן.


[מתכון לכאבי בטן. הם מערבבים קצת מתרכיז התפוחים הטבעי הזה עם מים קרים]

700 מטר מאד תלולים ויחסית קצרים יש משפת אגם קונסטנס לסיינט גאלן. הם מתחילים בעליית הכי תלולה שעברתי בטיול – כנראה כדי להכניס אותך בכוח להלם הטיפוסים באלפים. אחרי זה נעשה יותר מתון, ואתה מדווש ומתנשף במשך שעה וקצת בין כבשים ופרות מצלצלי פעמונים, ועיזים חשדניות שבהו בי באיבה כל פעם שעצרתי לידם כדי לתפוס אוויר. עברה בי אווירה של התרגשות – שבועיים חלמתי על הטיפוסים בשוויץ – והנה אני עושה אחד! הנוף היה מהמם, ובסופו של דבר הגעתי עייף אך מרוצה לסיינט גאלן.

כמה מילים על סיינט גאלן: מדובר בפנינה על מבואות האלפים שמתפרנסת בעיקר מתיירות. בין אם כשער לתיירות באלפים, או בין אם כי עיר שמרוחקת מרחק קטן משפת אגם קונסנטס. יש שם לא פחות מ – 28(!) אתרי מורשת שוויצרית, אבל הבונבוניירה שבחבורה הוא בלי שום ספק מנזר סיינט גאלן. מקום שהיה שם עוד בטרם היות העיר. במקרה הזה, לפחות, היישוב בא בעקבות המנזר. במקום – שעדיין מתקיימים בו שיעורים וקורסים באופן קבוע (איזה מיקום מרהיב ללמוד בו!), יש את ספריית המנזר המפורסמת. שעומדת על תילה מאז המאה ה – 9 בערך. רגע הכניסה לספריה היה אחד הרגעים עותקי הנשימה בטיול. הזמן ששהיתי בה, והסתכלתי במדגם הספרים שמותרים לעיון, הכניס לי שוב את החלום הישן נושן להיות ספרן.

4 תגובות

  1. אורן הגיב:

    הזכרת לי נשכחות – את חילופי הסטודנטים שעשיתי באוניברסיטת סנקט גאלן לפני 8 שנים. 4 חודשים של עונג, הנאה ולמידה. אגב האם ה”בירריה” עדין קיימת – פאב המתמחה בבירות שהציע כ-200 בירות שונות מכל העולם. חלק משמעותי מתושבי העיר (מעל 10%) הם סטודנטים זרים, מה שהופך אותה למועמדת לתואר העיר האוניברסיטאית ביותר בשוויץ. בזמנו לא התרשמתי שהיא מתפרנסת בעיקר מתיירות – היא לא היתה מלאה בבתי מלון.
    ידעת שהעיר הזו שמספר תושביה דומה למס’ התושבים בגבעתיים, היא העיר ה-7 בגודלה בשוויץ?
    תהנה בהמשך הרכיבה

  2. ניימן הגיב:

    דאם! לא ידעתי על הבירריה. לא שהיה קשה לברר – אבל לא חיפשתי. את עיקר השיטוט בסיינט גאלן עשיתי בשעות הבוקר. בערב, כשהעתי לשם – הייתי סחוט ולא היה מצב שממש “אצא”. שתינו בירה קצרה למטה, ונפלתי למיטה.

    היית בקור? היא לא רחוקה כל כך מסיינט גאלן. שם הרוויתי את צמאון הבירות השוויצריות במקום שנקרא Tom’s beer box. גם – כמו הבירריה – בערך 200 בירות, אבל במקרה שלו יש גם לא מעט שוויצריות איכותיות. בנוסף יצא לי להיתקל בכמה חברה בקור שמייצרים בירה משל עצמם ובדיוק נמצאים בשלבים הסופיים של לפתוח מבשלה עכשיו. הפרטים שלהם נמצאים איפושהו ברשימות שלי.

  3. אורן הגיב:

    עברתי בכור אם כי לא זכור לי ממנה הרבה, אבל זכורה לי יותר וינטרטור (כן על שמה קרויה חברת הביטוח) בה היתה חנות בירה קטנטנה שתרמה לא מעט לאוסף בקבוקי הבירה שלי, כולל כמה בירות בוטיק שוייצריות, כשעוד לא ידעתי מה זו בירת בוטיק. אגב בבירריה התוודעתי לראשונה לשתיים מהבירות שאני אחראי עליהן היום: פאולנר וסמואל אדמס…
    אם יוצא לך לעבור בציריך, אז בתחנת הרכבת המרכזית בקומה העליונה יש (או לפחות היתה) חנות בירות מרהיבה עם מאות בירות מחולקות לפי מדינות ואזורים.
    תמשיך להנות…

  4. דני הגיב:

    מדהים,אורז מזוודה
    דני
    מלון בוטיק

להגיב על דני לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting