המדף הזאנרי: אורסולה לה גווין – העולם כיער

כוכב היער הוא כוכב דמויי ארץ, בו חיים יצורים דמויי אדם (הכל פה דמוי!) בשם קריצ'ים. הקריצ'ים הם ייצורים לא אלימים שוחרי שלום שמנהלים מערכת יחסים פשוטה וירוקה עם המקום בו הם חיים. הם אוכלים רק צמחים ומלטפים את העצים מדי פעם כדי לשמור להם על אגו גבוה. במילים אחרות: על פי הספר, הקריצ'ים הם מלאכים קטנים חסרי חסרונות שחיים בסינרגיה עם הטבע, שמהווים שילוב אידיאלי של אקטיביסט גרינפיס עם חבר Rainbow.

חייהם של הקריצ'ים שלווים, עד שלמקום מגיעים בני האדם. בני אדם, שנקראים בצורה חמודה 'ענקאיש' בשפת הקריצ'ים, הם ייצורים מרושעים שמתייחסים אל הילידים, על אף יכולת דיבורם, כאל חיות. הם משעבדים את הקריצ'ים ונעזרים בהם בהשחתת הכוכב והעברת משאביו לכדור הארץ. בעצם, בוא לא נגיד בני אדם, אלא נגיד 'נציגי הצבא האנושי'. כי קהילת בני האדם גם כוללת נשים – שאין להן אופי  – ומדענים שהם נופת צופים של טוב לב ונסיון לשמור על הקריצ'ים והסביבה.

לא – זו לא פארודיה על אווטאר, אלא רומן של אורסולה לה גווין שמבוסס על נובלה שזכתה בפרס הוגו אי שם בתחילת שנות השבעים. ברשת מדברים על הספר בתור 'ההשראה לאווטאר' רק עם נפח ועלילה אשכרה מעניינת שכוללת דימויים פילוסופיים לא בשקל. אם כי בפורום תפוז כבר העירו לי שהדבר הכי דומה לאווטאר הוא "קשה להיות אל" של האחים סטרוגצקי, שנכתב לפני העולם כיער ואף שובח בידי לה גווין עצמה.

העולם כיער הוא ספר קצרצר ומהיר כמו ביקורת זו. המשפטים בו קצרים (שלא כמו בביקורת זו), קלים לקריאה (ממש לא כמו בביקורת זו) וגם הרעיונות בו לא מסובכים יותר מדי למי שקרה כבר כמה ספרי מפגש-עם-חייזרים בחייו. המסר שלו ברור כשמש: שימרו על כדור הארץ, תתייחסו בכבוד וסובלנות לזרים כי אם לא הם עלולים לטבוח בכם. אבל בניגוד לאווטאר, כאן מועבר המסר בצורה חכמה, איטיליגנטית ומקסימה. לא סתם ידועה אורסולה לה גווין כאחת מגדולות סופרות המד"ב.

זהו סיפרה השני של לה גווין שאני קורא. קדם לו 'על הסף'. והיות ואת שניהם חיבבתי, אם כי לא נפלתי מהרגליים מרוב אהבה, הרי שהגיעה עתה הזמן ליצירת המופת הגדולה שלה: הקוסם מארץ ים. מישהו מאיזור המרכז רוצה להשאיל לי את הספר ולקבל אותו בחזרה אחרי 3-4 לילות קריאה עצלים? :]

[העולם כיער, 7/10. פורסם ב – 1976 ומבוסס על נובלה מ – 1972]

10 תגובות

  1. kenny הגיב:

    אני חושב שמדותן דימט שמעתי פעם את הכינוי "מד"ב אנתרופולוגי" לכתיבה הזו של לה-גווין ואחרים שהחלה להיכתב בשנות ה-60 בעיקר, שבו התרבות המערבית-לבנה-קפיטליסטית בדרך כלל הוצגה כדורסנית ורעה (ראה למשל את "חלוקת הבשר" של פול אנדסון, סיפור שזכה בהוגו ובנבולה ב-1968). לא מעט מכתבי מחזור היין של לה-גווין הם כאלה, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. האהוב עלי אישית, אולי מכל מה שקראתי שלה אי-פעם, הוא "המנושל" (1974) שהוא שיקוף ברור של המלחמה הקרה, אבל הוא ספר מעולה. אי-אפשר שלא להזכיר במזור גם את "צד שמאל של החושך" (1969) שהוא חלק ממחזור היין. באופן לא מפתיע, שני אלה פחות מטיפנים באותו קו אנטי שהזכרתי לעיל.

    אה, והסיפור של האחים סטוגצקי נכתב ב-1965 (לפי מה שנאמר בלינק שהבאת), הנובלה "העולם כיער" נכתבה ב-1963.

    מחזור היין בוויקי: http://en.wikipedia.org/wiki/Hainish_Cycle

  2. ניימן הגיב:

    רשמתי לי לרשימת הקריאה את המנושל. אפילו נדמה לי שהוא מתחבא איפושהו בבית בין שלל ערימות הספרים. אבל אני לא בטוח כמה ספרים מהסגנון הזה – שמראים את העולם בשחור (קפיטליסטים מרושעים) ולבן (כל מה שעוד לא מפותח) אוכל לקחת בלי הפסקה ביניהם. יש בהם לא מעט צביעות, כי הקידמה לא הביאה עימה רק סבל לחברות "פרימיטיביות".

    לפחות ע"פ ויקיפדיה הנובלה העולם כיער נכתבה ב – 1972. יכול להיות שהתבלבלת עם משהו אחר בטעות…?

  3. פאזי הגיב:

    אשריך שטרם קראת את "יד שמאל" (left hand of darkness)! קראתיו מספר פעמים ואני מצפה לקריאה הבאה בו – הוא הטוב שבספריה, לדעתי. איטי, פילוסופי ולעיתים לא מובן.

    ספרי earthsea חביבים, אבל לא הרבה יותר. ובאשר לאנתרופולוגיה: היא בכ"ז ביתו של אנתרופולוג, כך שאין זה פלא אם ספריה נקראים כך.

  4. ניימן הגיב:

    אם יד שמאל הוא איטי ופילוסופי אז אולי אשמור אותו לחורף הבא. הקיץ מביא לי חשק לספרים חביבים וקלילים שאפשר לקרוא בכיף בישיבה בת כמה שעות בגן ציבורי. שלא לדבר על זה שצריך להשיג את הספר לפני שקוראים אותו 🙂

    לאיודע שהיא ביתו של אנרופולוג. האם רואים את זה ברוב כתביה?

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    רוב (או חלק גדול) מהכתבים של לה-גווין, עד כמה שהבנתי (קראתי רק את "צד שמאל של החושך", אבל זו לא הביקורת הראשונה שאני קוראת על ספרים שלה) טומנים בתוכם ביקורת חברתית כזאת או אחרת.

    כמו המגיבים לפני, אני גם כן ממליצה בחום על "צד שמאל של החושך" בתור ספר מד"ב נפלא, עם ביקורת חברתית (הבנתי מהתגובה הראשונה שזה נקרא "מד"ב אנתרופולגי – אז מגניב שיש לזה שם. P: ) המוצגת בצורה שנונה ומיוחדת. אני לא הייתי קוראת לא איטי, אבל הוא בהחלט לא ספר מלא באקשן ומתח… בכל מקרה, ספר ממולץ לכל זמן. (:

  6. ניימן הגיב:

    שוכנעתי!

    עכשיו רק צריך שמישהו שמכיר אותי וקורא שורות אלו יתנדב להשאיל לי אותו… :p

  7. פאזי הגיב:

    אגב, הצילום שצירפת שגוי. או שמישהו חמד לצון. שם הספר אינו the world for world, אם כי the word for world

  8. ניימן הגיב:

    אוי, צודק! חמק מעיני. זה לא כזה משעשע למען האמת..

  9. kenny הגיב:

    אכן טעיתי בשנת הפרסום של "העולם כיער". לא יודע עם מה התבלבלתי. אם אתה קורא את "צד שמאל של החושך" בעברית, אז עדיף לאין שיעור התרגום החדש מלפני כמה שנים ולא הישן בהוצאת עם עובד. אפשר לוותר על הסיפור שנוסף לספר, הוא לא עומד ברמה של הספר עצמו.

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting