על מעבר הגבול בין פולין לאוקראינה

[בסוף הטיול אכתוב כהרגלי שבקודש סדרת פוסטים מסודרים עליו שאיש לא יקרא. בינתיים אעלה פה ושם כמה אנקדוטות ברגעי מנוחה. אני נמצא עכשיו בלוצק עד יום שני להסדיר את שרירי הרגליים]

מזרח פולין מלאה באגדות לגבי מעברי הגבול לאוקראינה. "מחכים שם לפחות עשר שעות!" טענו בעקשנות ברחוב. אחרים אמרו: "תלוי. לפעמים זה שעה, לפעמים יום – ולפעמים לא עוברים". שמעתי על זוג מטיילים שניסה שלושה מעברי גבול שונים באותו יום עד שהצליח להגיע לאוקראינה. חששתי.


[קובל – העיר הקטנה בה ביליתי את הלילה הראשון באוקראינה. אני רואה פה מראות מדהימים בכפרים: זו ממש אגדה יהודית מהמאה ה – 19. אבל לא נעים לי לצלם אותם. להוציא מצלמה יוקרתית באמצע כל העוני הזה ולדפוק תמונה פשוט מרגיש לי מוזר. אולי תתחלף ההרגשה בעתיד. בינתיים תסתפקו בצילומי נוף]

שני קילומטר מהגבול משתרך תור משאיות ענק. עקפתי אותו עם האופניים משמאל, מתעלם מצעקות חלק מהנהגים. שומרי הגבול דווקא מעודדים את זה: כשהם רואים אותך מתקרב עם האופניים הם מנפנפים בידיים 'תבוא לפה! תבוא לפה!'. הגעתי בדרך המלך ישר למקום הראשון בתור.

בתור לפני עמדה משפחה: צעקות, מריבות וויכוחים עם הפקיד גרמו לו להעמיד אותם בצד. הגיע תורי. גייסתי את החיוך הכי חם שלי, יחד עם העיניים שיותר מפעם אחת בטיול הגדירו אותן כ'עיניים טובות', והושטתי לו את הדרכון. דיברנו ברוסית השבורה שלי: 'איך הוגים את השם שלך?' הסברתי לו באיטיות.
– ואתה עם אופניים? השתגעת?
– כנראה
– מאיפה לאיפה?
– ברלין למוסקבה
הוא עיווה פניו. 'אני לא יודע אם זה אפשרי. חכה בצד בבקשה'. הלך לעשות שיחה שהנחתי שנוגעת לעניין.

חזרתי לאופניים וגיליתי שבזמן שחיכיתי מישהו הספיק לגנוב מהם את המעיל שלי. הוא היה מעיל ישן, כך שיש אבדות כבדות מאלו. הובלתי את האופניים לדלפק הדרכונים וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי. בסוף נמאס לי לחכות, אז החלטתי להשתמש בטריק שלמדתי מפרופסור זקן בגרמניה. זה עובד כך:

'תגיד', שאלתי את בודק הדרכונים, 'איך אומרים 'כן' באוקראינית'. 'דה' הוא ענה. ו'סליחה באוקראינית?' המשכתי לשאול – 'פרהפראשויו' אמר. 'פשראפרויו?' עיוותתי בכוונה את המילה. הוא צחק וחזר על ההיגוי הנכון באיטיות, עובד איתי עד שאצליח לאמר אותה נכון. אותו הפרופסור הזקן הגרמני אמר לי פעם: זה הרגע בו תפסת אותו. הפכת אותו למורה אבהי שחייב להגן עליך. המשכתי לשאול על כמה מילים נוספות, ובסוף שאלתי – 'להמשיך לחכות לאישור הכניסה עם האופניים?'. הוא חייך, החתים את הדרכון ושלח אותי לדוכן המכס.

בודקי המכס האוקראינים ידועים בשחיתות שלהם. מאוחר יותר באותו היום תראה לי מישהי בקובל, עיר קטנה שמזכירה עיירת פחונים בדואית אחרי צונמי, בית-טירה יפייפה שצץ באמצע רחוב עני: 'רואה? זה של בודק מכס. מהשוחד שהם מקבלים בשנה הם יכולים לבנות ארמון כזה'.

חיכיתי לבודק זמן ממושך בזמן שהוא פירק את המכונית שהייתה לפני בתור. פירק במלוא המשמעות: הוא פתח את מכסה המנוע, פשפש בחלקים, בדק שאין סיגריות ומכשירי טלוויזיה בין לבין והרים מושבים. אף אחד לא יעבוד עליו. אחרי זה הם החלו להתמקח על גובה המעבר, ובסוף הסיפור ביניהם נגמר. הגעתי אליו – הוא הסתכל עלי: 'אופניים? מה, אתה צוחק עלי? עוף מפה!' החתים את הדרכון ועשה תנועה עם היד.

'זהו?' התפלאתי. הוא הרים את ראשו. 'יש לך טלוויזיה על האופניים?' לא. 'מקררים? מכונית? אולי אתה מבריח מכונות קפה?' לא לא לא. 'נו, אז תעוף מפה'.

ואז, כשכבר התחלתי לרכב לתוך אוקראינה הוא צעק 'אלכוהול, יש עליך?' – 'לא' אמרתי. 'חבל', 'לא בריא לטייל באוקראינה בלי אלכוהול'.

ברוכים הבאים לאוקראינה. באמת ארץ מעניינת.

20 תגובות

  1. יעל הגיב:

    מעולה! עשית לי את הבוקר,

    תמשיך להנות, מקוה שקנית מעיל חדש,
    נשמע קצת קריר שם..

    (פעם ראשונה שאני מגיבה, קוראת נאמנה כבר הרבה זמן),

    יום טוב

  2. ניימן הגיב:

    אקנה בלבוב… ועד אז אלבש הרבה חולצות. תודה :]

  3. ארול אחד הגיב:

    מבטיח לקרוא בשקיקה כל פוסט על הטיול הזה.

  4. רחלי הגיב:

    הזוי ויפיפיה. מחכה לפוסטים נוספים.

  5. ניימן הגיב:

    תודה לשניכם. טוב לדעת שיהיה מי שיקרא על אוקראינה

  6. גם אני אקרא. אני תמיד קוראת. נהנית מכל רגע. וגם התמונה מקסימה.

  7. פאזי הגיב:

    כולי אכול קנאה.

  8. ניימן הגיב:

    התמונה היא פוקס. לא הולך לי יותר מדי עם צילומים עד עכשיו. המצלמה רחוקה ממני (מאחורה בתיק האופניים), ולא נעים לי להוציא אותה ולצלם אנשים. צלם מקצועי כבר לא אהיה.

    פאזי: אתה מוזמן להצטרף שנה הבאה :]

  9. Angelica הגיב:

    איזה כיף לשמוע! שמור על עצמך ואל תתגעגע יותר מדי. ברלין שרויה מזה שבועיים במזג אויר אפוקליפטי ולא מפסיק לרדת גשם..

  10. ניימן הגיב:

    בפולין ואוקראינה גשום לא פחות. זה מתחיל לדכא אותי…. התחזית לשמש היא רק מיום רביעי: בדיוק היום בו אני מתכוון להתחיל שהות של יומיים בלבוב בלי רכיבה. אח.. מרפי מרפי מרפי..

  11. תפסיקו לקטר. יש לכם מושג מה קורה פה בישראל? לא רק שחם רצח, הלחות מטורפת. ואני ביומיים חופש.

  12. ניימן הגיב:

    אפילו את שובתת??? 🙂

  13. לא, אני בחופש שביקשתי לפני איזה שלושה שבועות. טוב, אולי שבועיים. אבל לפני שתכננו את השביתה מחר.

  14. פשוט יעל הגיב:

    רק רציתי לומר שגם אני קוראת. 🙂 ושזה באמת מקסים. במיוחד השיטה של הפרופסור למעבר הגבול (אבל נו, גם ככה הגישה שלי בחיים היא שאם אתה נחמד לאנשים, הם נחמדים אליך בחזרה – זה בעצם מין יישום ספציפי של העקרון).

  15. דייב דנ הגיב:

    בוא נעשה עסק, אתה תכתוב אני אקרא. בינתיים אני אנסה לחשוב על פסלים של סוסים.

  16. ניימן הגיב:

    שניכם גרמתי לי לחייך בסופו של יום טיול קשה. תודה :]

  17. נתנאל הגיב:

    יפה מאד רציתי לשאול האם יש דרך לעבור את הגבול ברכבת?

  1. 8 בנובמבר 2011

    […] שפספס: פרק ג' : על מעבר הגבול בין פולין לאוקראינה, פורסם בסוף יולי, יומיים לאחר […]

  2. 21 בנובמבר 2011

    […] סיפור שתיה קלאסי. 2. פרק ב': מורשה לחלם. מזרח פולין. 3. פרק ג': על מעבר הגבול בין פולין לאוקראינה. 4. פרק ד': סיפורי […]

  3. 24 באוקטובר 2012

    […] מי שעקב אחרי הבלוג בשנים האחרונות, ואני יודע שיש פה כמה כאלה, שם וודאי לב שהסיפורים המעניינים ביותר התרחשו כתוצאה מתקלה. כאב בטן + אופניים שבורים (משומשות. 300 ש"ח) + חג יין שלא הייתי מודע אליו במורד האלפים או חוסר הבנה של מעבר הגבול באוקראינה. […]

להגיב על יעל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting