שבוע הבירה הישראלי – Bira 2011

אורן העלה אתמול את סיכום מכירות הבירה השנתי שלו. המסקנה? לאחר שנתיים עלייה, חלה השנה נסיגה קלה במכירות. בתשעת החודשים הראשונים של השנה הייתה ירידה של כמעט חמישה אחוזים במכירות לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אני לא יכול להתווכח עם הסיכום והסקת המסקנות המצוינות של אורן: הוא מקצוען ואני חובבן שאפילו לא גר פה. אבל הנה ארבעה סעיפים שלדעתי צריכים להתמלא כדי שבירה תפרוץ באמת.

א. מותג בירה זול. גולדסטאר ומכבי אמורים להיות כאלה, אבל עשרים שקל לחצי בפאב ו – 7.5 לבקבוק בסופר(!!!) הם לא מחירים זולים. במילים אחרות: תנו לי חצי גולדסטאר בעשרה שקלים ובקבוק בשלושה שקלים ותתחילו לראות צמיחה בשוק.

ב.
הורדת המיסוי על הבירה. מתקשר ל – א'.

ג. הפסקת צייד-המכשפות לאלכוהול. בפארפרזה על אקדחים: אלכוהול לא הורג אנשים. אנשים הורגים אנשים.

ד.
תחרויות בירה.


[טעימת בירה. תמונת אילוסטרציה. מפה]

סעיפים א' ו – ב' מדברים על בניית בסיס רחב יותר לבירות. יענו, אנשים לא יגיעו לבירות איכות אם הם לא התאהבו לפני זה בגולדסטאר. אני רוצה לדבר דווקא על ד' – תחרויות בירה.

הייתי ביום שלישי בערב עיתונאים ובלוגרים, בפורטר אנד סאנס, לכבוד שבוע הבירה הישראלי. זהו כנס שמתרחש בשבוע הקרוב (שני עד רביעי) ואחד משיאיו הוא תחרות בירה. במהלך הערב אמרו משהו שמאד הסכמתי איתו: שהצרכן הישראלי "החובב" לא יודע להבדיל בין שלל המותגים שנפלו עליו בשנים האחרונות. עזבו את המיובאים – שם עוד אפשר למצוא המלצות באינטרנט באנגלית. אבל בין המבשלות המקומיות? אפילו אני לא מבחין בין מבשלת העם, שפירא, פפו, באטרפליי* או שאר המבשלות שנפתחו מאז שעזבתי לברלין.

במילים אחרות: צריך מישהו שיבוא ויתן בהם סימנים. יענו: תחרות בירה. יש את לונגשוט, תחרות הבירה של מועדון הבירה הביתית. אבל זו מציגה מוצרים ביתיים ולא מותגים. היא לא עוזרת לצרכן שבא לקנות בקבוק בפאב או בחנות האלכוהול.

תחרות הבירה שתתקים במהלך שבוע הבירה הישראלי** מעמתת מוצגים ישראליים עם אחיהם מהעולם. והכי כיף: היא מציגה גם מוצרים שאין בארץ. זה לא שתוכלו לטעום את כל מה שמגיע לתחרות – אבל בשלישי בערב נפתח יריד טעימות הבירה ותוכלו לטעום בו את הזוכים. יריד הטעימות ימשך גם ביום רביעי, 10:00-15:00.

לפני זה, בשני ובשלישי במהלך היום, יתקיים הכנס עצמו. הוא מיועד לחובבי בירה כבדים שרוצים לשמוע הרצאות מלוות בטעימות על בירות גרמניות, אנגליות, צ'כיות או סטאוט ישראליות. שלא לדבר על הרצאות מומחה אמיתיות כמו 'פגמים בבירה' של אביחי גרינברג ממבשלת קרלסברג ישראל. לא אוכל להגיע לשם מפאת קוצר זמן; אוטוטו חוזרים לברלין. אבל מבקר נמרץ עם זמן פנוי מוזמן לכתוב פוסט אורח על האירוע.

כנס הבירה הבינלאומי: שני עד רביעי, 10-12 באוקטובר. פרטים מלאים פה (צריך להירשם מראש להרצאות).
יריד טעימות בירה מהארץ והעולם: שלישי 20:30, רביעי 10:00-15:00. פרטים פה.

ותגידו שניימן שלח אתכם. לא שזה ייתן לכם הנחה, אך לפחות יהיה קוריוז משעשע.

[שתי קולגות שהיו גם הן בערב הצגת הכנס וכתבו עליו: לא סוגרת ת'פה, הגרגרנית. על התחרות עצמה והנהלים מרחיב פוד גבר]

—————–
* קיבלנו בסוף הערב בקבוק באטרפליי לטעימה בבית, אך טרם הספיקותי.
** כל הדברים האלה צריכים שם קצר וקליט יותר. דחוף!

11 תגובות

  1. 20 ש"ח לחצי גולדסטאר? איפה בדיוק?

  2. ניימן הגיב:

    21 באנה לולו
    https://www.neiman.co.il/?p=3069

    זה יקר? זה זול? לא הבנתי מהתגובה שלך.

  3. הלוואי שזה היה המחיר, ברוב הברים זה המחיר לשליש, אם בכלל.

  4. ניימן הגיב:

    אני חושב שהיפסטרים משלמים פחות :p

  5. לרמן הגיב:

    ה. לעשות פסטיבלי טעימות בירה במקום נגיש היטב ללא צורך בנהיגה ברכב. כבר המכביה זה לא ממש זה.

  6. ניימן הגיב:

    ישראל זה ממש לא זה..

  7. גם היפסטרים משלמים לא מעט. או שפשוט מוכרים להם חצי בכוסות של פיינט.

  8. דייב דנ הגיב:

    התחלת לדבר על המבשלות, בשנים האחרונות נעשתה פה כזאת קפיצה אדירה. הבעיה שלא מדובר רק בייצור של בירות טובות יותר אלא שכל מבשלה מרגישה צורך לייצר את הבירה "הפיקנתית" ביותר.
    בתור צרכן שצריך להתלבט בין בירה מוכרת מיבוא לבירה לא מוכרת, עם רכיבים מסתורים ממבשלת בוטיק עם שם שחרז קופיריטר בסופו של דבר אני בוחר בדבר המוכר.
    (וכל זה מבלי לגרוע בבירות המקומיות שטעמתי)

  9. ניימן הגיב:

    אני לא בטוח שהבנתי. אתה מתלונן על שיווק לא טוב? כלומר, שיווק מסתורי כזה?

  10. דייב דנ הגיב:

    אני מתלונן על מוטיבצית יתר של מקוריות, זרעי שומר, כוסברה, כוכבי אניס ודבש. מרוב מרכיבים אתם מבלבלים את הצרכן האומלל שבפעם הבאה שיעמוד מול המבחר לא ידע האם לקחת, בודהה, מלכה אביר ובאיזה טעם.

  11. ניימן הגיב:

    אבל הערב-רב של היצירתיות והנסיוניות זה מה שעושה אותנו ישראליים! זה בא גם בגלידות, חומוס, פלאפל, חלווה (ראיתי אתמול חלווה עם פסיפלורה בירושלים) וכו'. תשמע – בגרמניה, פולין ורוסיה זה לא ככה. נכון שלפעמים זה מבלבל, אבל אני מת על זה. בסופו של דבר מכל העירבובים האלה לאחר כמה שנים יצאו סגנונות ישראליים.

    (נראה לי שבירת פסיפלורה, אגב, כבר נחשבת סגנון ישראלי…)

להגיב על עכברוש העיר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting