פוסט הלגו דצמבר 2011

[פעם הייתה מסורת של פוסטים שטותיים בבלוג בשבת. היא לא תחזור; אין לי זמן לזה רוב הזמן. אבל היום יש קצת, וגם מצב רוח – כך שיצא פוסט]

זכויות היוצרים של לגו פגו באוקטובר 2010. כמו כל מגה-תאגיד חסר מצפון, מוסר ולב, נלחמו לגו על הזכות להאריך את הפטנט לעוד כמה שנים. אבל לגו הם לא דיסני (עבורם שינו את חוקי זכויות היוצרים כדי שמיקי לא יהפך לנחלת הכלל), ובית המשפט שלח את לגו לעזה ואת המתחרים לחגיגות.

LEGO™ brick is dead long live the lego brick!


[סמוראי לגו]

אנחנו בבלוג תמיד הערכנו וקידמנו את תרבות הלגו. מעשרות אייטמי לגו בגיקדומים השונים (דוגמאות רנדומליות), דרך משחקי לגו ועד ביקור בלגו לנד ברלין. מקום די מעפן בתכל’ס, אבל אל תתנו לזה להרוס לכם את ההתלהבות מהפוסט. מיני-פוסט לגו נראה כמו מחווה ראויה לפטנט במיל’ החדש. לפחות עד שג’ייסון סגל יעשה סרט לגו מתקתק ומקסים.

נתחיל במודל הלגו מעורר המחלוקת ביותר בעולם כנראה: לגו אושוויץ. הידוע גם כלגו מחנה השמדה. אולי הדבר הכי מטריד בעולם חוץ מליצן רצחני. המודל נוצר ב – 1996 ע”י זביגנב ליברה, אולם שמעתי עליו רק עכשיו ועדכניות לא הייתה מעולם משהו שהטריד את בעלי בלוג זה. חברת לגו התנערה לחלוטין מהלוגו, אבל היהודים לא: הוא הוצג ב – 2002 במוזיאון היהודי בניו יורק.

יש משהו קשה לעיכול בחמידות של לגו משולבת בשואה. אבל בסופו של דבר זו בחירה אמנותית לגיטימית. ממש כמו עלילות מיקי במחנה השמדה שיעשה אמן חרוץ ברגע שמיקי יגיע לזכויות הכלל. אי שם אחרי בוא המשיח.


[מקור]

תודה לפרנק: 2011 בלגו. עשר תמונות לגו על רגעים שעיצבו את השנה. בתמונה למטה: הפגנות בוול סטריט בארה”ב. גל הפגנות מחאה שהיווה השראה, אם נאמין לחברי האמריקאיים, להפגנות המחאה בת”א. לא משנה שאלו בניו יורק התרחשו בערך חודשיים אחרי ישראל. כמו הגרמנים שמתעקשים שהם “המציאו את השווארמה”. כי הם נורא נורא אוהבים את זה ויש המון כאלה בגרמניה – אז איך זה יכול להיות שגוי?

שני פוסטים נהדרים מבוינגבוינג. הראשון מדבר על בעית אכסון אבני לגו. נושא שכל אספן לגו מתחיל נתקל בו. פוסט צבעוני על נושא אפרורי. השני מציג ארון אכסון למיני-דמויות מלגו. הפוסט המקורי פה, והתמונה לדוגמא לפניכם:

בקטנה לסיום: מדפסת סטים-פאנק מלגו. מאט אמרנסטרונג בונה המצאות מלגו. הנה אחת מליין ההמצאות הניו-ויקטוריאניות.


[מקור]

11 תגובות

  1. פרנק הגיב:

    אני קצת בשוק מחבריך האמריקאיים. ואני חשבתי שיש גבול לשחצנות.

  2. טליה הגיב:

    אני אומרת: בשם האומנות הכל מותר.גם מה שאינו מוצא חן בעיני.
    מעניין מאוד.אהבתי.תודה.

  3. melquiadess הגיב:

    אם כבר מדפסות מלגו:

  4. ניימן הגיב:

    פרנק: זו לא שחצנות, זו בורות. גם הישראליים חוטאים בזה (“ת”א העיר התוססת בעולם” וכו’ וכו’)

    טליה: מסכים!

    melquiadess: אדיר. אני רוצה מדפסת לגו שמדפיסה אבני לגו.

  5. טליה הגיב:

    melquiadess:, התעלפתי מעונג. ע נ ק
    ניימן: תודה.עשה לי טוב לדעת שאתה מסכים איתי.קשה לי לשחות כנגד הזרם…תודה על הגלגל..

  6. אקספולניה הגיב:

    אני בדיוק כותבת עבודה על ליברה:-) לגו, מחנה ריכוז הוצגה גם בארץ במוזאון בת-ים במסגרת תערוכת “שדים”.

  7. ניימן הגיב:

    עבודה על ליברה?! גדול! באיזה מסגרת? נזכה בפוסט אורח בבלוג לכבוד המאורע? 😉

  8. פשוט יעל הגיב:

    הבעיה העיקרית שלי עם הלגו-אושוויץ ההוא היא דווקא לא שזה מחנה השמדה. הבעיה שלי היא שאמנם יש משהו חזק בחיבור בין משהו תמים וילדותי כמו לגו למשהו נוראי כמו מחנה השמדה – אבל מרוב שעשו ועושים שילובים כאלה בכל מקום, ה’משהו’ הזה כבר די מטושטש. נראה לי שאם תבקש מקבוצה של אמנים מתחילים לתת לך פרשנות שלהם לצעצועי ילדות, או אגדות, או כל דבר כזה, בערך 75% מהיצירות שתקבל יהיו גרסת Dark and Edgy מסוג כזה או אחר. וברגע שזו הבחירה הצפויה זה כבר לא מיוחד, ולא מעניין, ולא חזק; זה סתם. אז אמנם הלגו, לעומת דברים כאלה, נראה לי יותר מוצלח (הוא עשוי היטב, ועד כמה שזה עניין סובייקטיבי איכשהו אין לי תחושה כאילו הוא מנסה לזעזע רק לשם הזעזוע – בניגוד לחוברות הצביעה של רועי רוזן למשל), אבל עדיין, זה אותו עקרון, ויש בזה משהו קצת מרגיז.

    אגב, מיקי מאוס אולי עוד לא היה, אבל הזכרת לי את ‘קופיקו באושוויץ’ של דודו גבע. כהרגלו של גבע ז”ל, זה גרוטסקי, מטריד ו–בהתאם לטעם האישי–די מצחיק.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P260404/DUDU1.gif
    http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P260404/DUDU2.gif
    http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P260404/DUDU3.gif

    • אקספולניה הגיב:

      חוברות הצביעה הן של רם קציר, אצל רועי רוזן יש את “חיה ומות כאווה בראון”….
      אבל אני מסכימה, בעבודה של ליברה יש משהו אחר 🙂

    • ניימן הגיב:

      את צודקת. שילוב של ילדותי וקסום עם אפל ומזעזע כבר יצא מכל החורים. בטח בימים אלו בהם נופלים עלינו שלל עיבודים בוגרים של אגדות האחים גרים. פעם היית שופט יצירות אלו רק ע”פ קיומם (יא! אליס הגותית! איזה רעיון מגניב!) – כיום אתה גם מסתכל על הביצוע. ובזה – לגו מחנה השמדה, וקופיקו באושויוץ (לא הכרתי – מעולה!) עושים לי את זה.

      הן לא יצירות מזעזעות. הן מאירות באור נוסף את הזעזוע שבשואה.

      לא מכיר את חוברות הצביעה..

  9. אקספולניה הגיב:

    איך שכחתי, כמובן כבר היה מיקי מאוס במחנה ריכוז. קומיקס שנעשה ע”י הורסט רוזנטל אסיר במחנה גורס (צרפת).
    http://www1.yadvashem.org/IMAGE_TYPE/4646.jpg
    יש באתר של יד ושם עוד כמה עמודים מהקומיקס…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting