סיכומספירה 16.01.2012: עשרה פוסטים מהימים האחרונים

ימי פוסטים חלשים עוברים כל כוחותינו. לא שאין מה לקרוא, אבל מיעוט הפוסטים המבריקים קטן יחסית לטעמי. נו, מילא; פחות פוסטים מבריקים, יותר זמן לעבודה. אולי עדיף כך.

שקופית חסות: הפוסט מובא לכם בחסות גנזך הרשת. האתר שלעולם לא אפסיק לקדם. בונוס: מי שמקדם את הגנזך אצלו בבלוג מקבל ממני לייק פרימיום!

1. נתחיל בספורט, ברשותכם. אמרתם ספורט – אמרתם דה-באזר. וספציפית אצלי בבלוג, אמרתם פינת הדורפן. לפעמים נדמה, בעיקר למי שחי באירופה, שהאירופאיים… מתנשאים משהו. חושבים שזה שהם הצליחו להעביר כמה שנים בלי מלחמות נותן להם איזה יתרון תרבותי על שאר העולם. אז זהו, שלא. לא באמת. ובפוסט נוסף נגלה שגם לישראליים אין יתרון מוסרי: על אברהם גרנט והמינוי החדש.

עוד ספורט: תרשו לי לרגע להיות קובי פאן-בוי, ולהתלהב מהרצף המלהיב-מדהים-יוצא דופן של קובי בראיינט השבוע. 4 משחקים עם 40+ והיד סופרת! וזה לא שהבחור בן 25, כן? מנחם לס התלהב בעצמו – ואין, אין כמו בן 75 שמתלהב כמו בן 14. עוד בנושא: פתיל סיכום חמישית עונת אנ.בי.איי + ויכוח קובי קלאסי בסלניוז.

2. כל אחד והחלומות שלו; אני חלמתי בילדותי, בין השאר, להיות מדען בודד. מהסוג המטורף שמשנה את העולם בלילות עבודה חסרי סוף. אבל אז התבגרתי, וגיליתי שבעולם המודרני אין מקום למדען הבודד. הגילויים האמיתיים נעשים בידי צוותים. קבוצות. אנשים שעובדים ביחד. ואני, מה לעשות, גרוע לגמרי בעבודת צוות. עד שני אנשים, זה גודל הקבוצה האהוב עלי.

לכן התרגשתי לקרוא את הפוסט של Kenny על חזרת המדען הבודד. או לפחות החזרה האפשרית העתידית שלו. קריאה מומלצת לכל אקדמאי באשר הוא.

3. בביתי במדבר עם פוסט מאיר עיניים על שישה דברים שהבנתי על ת"א רק אחרי שעזבתי אותה. אפילו אם הנושא לא מדבר אליכם, שווה להיכנס בשביל התמונה הסוריאליסטית של בחורה עם קעקוע דרקון, בביקיני, עם כנפי מלאך, יושבת ומעשנת סיגריה על סלע במדבר.

4. בועז כהן כתב פוסט מעורר תאבון קריאה: 20 ספרי פולחן אישיים.

5. כמה אפשר לחדש על טרילוגיית שר הטבעות ב – 800 מילה? לא הרבה. ועם זאת, הכתבה של דורון פישלר מעין הדג לכבוד עשור ליציאת טרילוגיית שר הטבעות (הסרטים! הסרטים! ניטפקרים כולם) שווה קריאה.


[אליס בארץ הפלאות. מתוך לוח השנה הנהדר הזה]

6. באמירים פגשתי מכשף, ואת הלילה ביליתי עם פליטים פוליטיים מרוסיה בחווה אורגנית. כל פוסט בבלוג סיפור דרך גורם לי לרצות לעזוב הכל, לקחת תרמיל (ואופניים), ולצאת להסתובב בישראל.

7. 150,000 עותקים של חסמבה נמכרו השנה בישראל! כך מדווח אלי אשד. מספר עצום שקשה לי להאמין בנכנותו. פוסט מעניין וארוך של אלי אשד על חסמבה.

8. הביקורת של יאיר רווה על הארטיסט כוללת סקירה קצרה של תולדות הקולנוע האילם. וחוץ מזה זו ביקורת מעולה.

9. נו – בחיים לא אוכל במסעדה החדשה של חיים כהן. הסופר-מסעדות יוקרה האלו לא עומדות בסטנדרט האוכל העממי שלי. אבל אני כן שמח לקרוא ביקורת עליה. אתם בטח רוויתם מביקורות כאלה בעיתונים השונים. אצלי זו של טיקטאק היא הראשונה שקראתי.

10. אי אפשר בלי בירה. לכבוד שני מומחי בירה ישראליים ששוהים בברלין בימים אלו: סיכום תערוכת beers 2012 (תמצאו שם עברי להבא) של אורן אברשי. ובעד הטיפה האחרונה: ממצאים עתיקים מארון המשקאות של אבא.

7 תגובות

  1. ככל שקובי יקלע יותר ככה הלייקרס ישיגו פחות

  2. ניימן הגיב:

    אלה טיעונים אוטומטיים. הלייקרס במקום הראשון בבית שלה והשני במערב. היא ניצחה את רוב המשחקים ברצף הקליעה המדהים של קובי. אנחנו לא ב – 2006. הבחור למד איך גם לקלוע וגם לנצח.

  3. היא ניצחה את פיניקס, יוטה וקליבלנד והפסידה לקליפרס…
    הבחור, שהוא שחקן גדול, עדיין לא הפנים שמנצחים בתור קבוצה בסופו של דבר

  4. ניימן הגיב:

    דיברתי גם על הנצחונות קודם, כשהוא קלע 39 נקודות וכאלה.

    והבחור הגיע לשלוש גמרים רצופים + שתי אליפויות בשנים האחרונות. הוא בטח למד משהו. אולי אלו האוהדים שלא למדו 😉

    ראית משחקים של הלייקרס? אין לו, פשוט אין לו, השנה עם מי לשחק בחוץ.. זה כואב לעיניים מה קורה שם כשקובי לא זורק בכמויות הרגילות שלו.

  5. עם קבוצה כמו שהייתה להם הרבה יותר קל להגיע לגמרים.
    זה לא נראה באמת שיש לו עם מי לשחק בחוץ אבל יש לו שניים מהגבוהים הטובים בליגה בפנים והוא עדיין מצליח לגמד אותם (לא במובן החיובי).

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting