המדף הז'אנרי: פטריק רות'פוס – The Name of The Wind
איך אתאר את "שמה של הרוח"? ספר שמכיל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, כשלכל סיפור כמה חלקים לא אחידים בכלל ברמתם. קצת כמו לתת ביקורת על הפיד היומי בפייסבוק.
בשורה התחתונה? ספר מדהים. ספר שכולל את אחד הקטעים הטובים שקראתי אי פעם: מבחן הקבלה של קבות', הגיבור, לאוניברסיטה. הבעיה היא שהספר מעולה רק מהעמוד ה – 200 ועד העמוד ה – 500. מתוך 660 עמודים, כן? תחליטו אם זה מספיק לכם.
קבות' (Kvothe) הוא מייקל ג'ורדן משולב עם ג'ינגס חאן ואלברט איינשטיין. ויש לו מזג די רע. במילים אחרות: הוא האדם האחרון שהייתם רוצים בתור האויב שלכם, וגם בתור חבר אני לא מת עליו במיוחד. אבל בתור גיבור הוא אחלה. כיום, קבות' מנהל מסבאה צנועה בכפר קטן. אבל פעם הוא היה אימת העולם, איש שהרג מלכים וניצח אלים. איש עם סיפור לספר.
הספר מתרחש בשני זמנים שונים. הראשון הוא ההווה, בו יושב קבות' במסבאתו ומספר את סיפור חייו. השני מתאר את סיפור חייו של קבות'. מילדותו המאד מוקדמת ועד.. נו, עד ההווה. אם כי בספר הנוכחי אנו מגיעים רק לסוף שנות העשרה שלו. שאר הסיפור מחכה להמשך הטרילוגיה.
גם סיפור חייו של קבות' מתחלק לכמה חלקים. הראשון הוא אקספוזיצה מנומנמת. השני סתמי משהו. השלישי תופס את רוב הספר: קבות' באוניברסיטה. הוא חלק אדיר שרואים ממנו שרות'פוס, הסופר, בילה תקופה ניכרת מחייו בעולם האקדמאי. במידה מסוימת זה הארי פוטר: שנות האוניברסיטה. לי זו נשמעת כמו מחמאה.
זהו ספר קלאסי מהסוג שמפלג קוראים ומבקרים. לראיה: הוא זכה במקום הראשון בדירוג הקוראים של Sfsite.com, ולא נכנס בכלל לרשימת המבקרים. למה? אולי כי רמתו לא אחידה. אולי כי הוא שמאלצי לפעמים. אולי הבעיה היא שהוא נפוח מפאתוס אחד גדול עם נאומים שיצאו מתוך ספר קומיקס רע. ואולי כי הגיבור מושלם מדי. סופרמן אף פעם לא היה חביב המבקרים. הם רוצים איזה דרדוויל עיוור, ועדיף אחרי שכרתו לו יד.
בזמן הקריאה לא הצלחתי להניח את 'שמה של הרוח' מהיד. זה כולל כמה ימים שנשארתי ער עד ארבע בלילה למרות עבודה מוקדמת למחרת. הבעיה היא שכרגע אני לא מצליח לזכור למה; אפקט ההתפעמות היה רגעי ביותר. אז קשה לי להמליץ על הספר בפה מלא, ואסתפק בחצי פה כזה, עם אופציה להעצמת הקריאה אחרי הספרים הבאים.
הספר השני בטרילוגיה כבר יצא ומחכה לי על המדף ברגעים אלו. עקב תכנוני טיולים צפופים נראה שאגיע אליו רק באמצא אפריל. החלק השלישי טרם יצא.
[The Name of The Wind, נקרא באנגלית, 662 עמודים, 2007. 8.8 בסולם ניימן + קטע אקשן אחד שזוכה לציון 10.0 העגול]
לא קראתי עדיין את הספר, אבל רציתי לציין שבדיוק הסופר שלו אירגן עכשיו התרמה שנתית למטרות טובות, שאני ממש מצטער שפיספסתי. פשוט תקרא כאן ותבין למה זה מגניב: http://blog.patrickrothfuss.com/category/worldbuilders-2011/
מטרות טובות, אכן – אבל יותר מגניבות מכל התרמה אחרת?
בגדול: הוא משכנע מבחר ממש מרשים של סופרי פנטזיה/מד"ב/קומיקס לתרום לו ספרים חתומים, ואז מגריל אותם בין כל מי שתורם כסף (וזה אפילו יוצא סיכויים די טובים לזכות במשהו).
בנוסף, כחובב תמונות נראה לי שתעריך את זה:
http://blog.patrickrothfuss.com/2011/11/the-new-coolness-or-how-i-accidentally-published-a-calendar/
אה, פספסתי את התמריץ שלו. קראתי מהר מדי.
אחלה תמונות! 🙂
נראה לי שהבעיה של המבקרים היא שהוא גנרי לחלוטין, מעבר לעניין הגיבור המושלם לחלוטין (שהוא ממש מעצבן). אני מסכימה בקשר לאבחנה שלך שהספר סוחף מאוד אבל לא משאיר הרבה משקע אחריו. אני מניחה שאקרא מתישהו את החלק השני, אבל זה כנראה יהיה רק אחרי שאקנה אותו כשלישי/רביעי במבצע כלשהו.
אוי – הוא רחוק מלהיות מושלם. יש לו אופי מחורבן לגמרי שדי מכניס אותו לצרות. הוא מהיר חימה, וגם קבלת ההחלטות שלו לא תמיד משהו. הוא מז'אנר הגיבורים המוכשרים בצורה לא אנושית אבל עם אופי דפוק שפופולרי עכשיו. ע"ע ליסבת סלאנדר.
החלק השני כבר מחכה לי על המדף. נראה לי שאתחיל אותו באביב סתם כדי לקחת מרווח קריאה 😉