ביטים של ברלין 2012: שוק פשפשים Arena

עשרה קבין של שווקי פשפשים ירדו על העולם, תשעה בברלין ואחד בכל העולם.

רבותי, אפילו שווקי פשפשים בפרברים הזניחים ביותר של ברלין גורמים לשוק הפשפשים היפואי להיראות כמו חלטורה צנועה. אלו גם אולי המקומות היחידים בברלין בהם מותר – לא, לא מותר – צריך וראוי – להתמקח.


[ארנה. מקור]

על שוק הפשפשים המפורסם ביותר בעיר, Mauerpark, כבר כתבתי בעבר. כיום הוא יותר אטרקציה תיירותית מאשר שוק אמיתי. יחד עימו מפורסמים גם השווקים של Tiergarten ו Boxhagener Platz. אצל שניהם זה יותר עניין של מיקום מאיכות.

מה שלא מפורסם, אפילו ברלינאיים רבים לא שמעו עליו, הוא שוק הזבל ההענק, המעולה, המגוון והנרחב ב – Arena. נסתרות הן דרכי העולם; כיצד פנינה שכזאת נשארה אלמונית לא אדע. השוק מורכב מכמה אולמות ע-נ-קיים, יחד עם שורת דוכני זבל אימתניים בחוץ. לוקח זמן, הרבה זמן, לעבור על כולו.

הרוכלים ברובם טורקים, והבעיה היחידה בשוק היא שהם "מקצועניים". לא תמצאו שם אנשים שבאו עם שאריות מהבית. את זה מוצאי בשולי ברלין.

מוקדם בבוקר יום א' הגענו לשם לשטוף את העיניים. איש מאיתנו לא תכנן לקנות שום דבר, אבל אתם יודעים איך הדברים האלה הולכים.

התפתיתי לרגע מול מכונת גריסת קפה ידנית עתיקה, ואטלס מפות שמתוארך להערכתי לתקופת אנטיוכוס. המוכר הבין שיש לו פריט היסטורי ולא הסכים לרדת מעשרה יורו. החבר שקל לקנות מערכת מזיגת ברזי בירה שלמה, או כמה כוסות בירה מחרסינה עם מכסה. ציינו לחיוב את מקרן הקולנוע מתקופת הסרט האילם וגלגלי הטנק, לא צוחק, שהיו באחד הדוכנים.

בשוק בארנה באמת אפשר למצוא הכל.

[שבת-ראשון, 10:00-18:00, Eichenstraße 4 Berlin. תחנות Schlesisches Tor או Treptower Park]

12 תגובות

  1. אינגה מ. הגיב:

    היי ניימן, לונג טיים נו ספיק… אני מתה על שוקי פשפשים, ויכול להיות שאגיע לברלין בנובמבר (לכנס), אז אוסיף גם את זה לרשימה.

  2. תמר הגיב:

    לפני כמה שנים ראינו שם כיסאות קולנוע, אבל מן הדור הישן – עם מין ריפוד כזה של שנות ה-70. מיד החלטנו שברגע שנוכל להרשות לעצמנו, הם יפארו את הסלון שלנו. לצערי, ברגע שהיה לנו מספיק כסף, הם כמובן נעלמו להם (אחרי שהם היו מונחים שם בשני ביקורים עוקבים לפני כן).

    • ניימן הגיב:

      אותו הדבר קרה לי עם זוג אופני מירוץ מהממים שהיו שם. התאהבתי בהם, אבל עד שהחלטתי לקנות הם נעלמו.

  3. למיטב זכרוני כסאות בתי הקולנוע בחולון בשנות ה-70 לא היו מרופדים. אבל אולי אני טועה.
    כך או כך, תמר, הסיפור שלך נגע לליבי. שיעור חשב במחיר הדחיינות. מבאס…
    וניימן, הכל נראה כזה מקסים. מעוררב קנאה גדולה.

  1. 17 במרץ 2012

    […] אך ידידותיות. המחשבה הראשונה הייתה 'הוא לא נותן תחרות לשווקים של ברלין'. מחשבה שהלכה והשתנתה ככל שהדרמתי. עכשיו כבר לא ברור לי […]

  2. 17 בפברואר 2013

    […] במקום השני, בטח גם בגלל גוגל – הפוסט על שוק הפשפשים בארנה בברלין. […]

להגיב על לא סוגרת ת'פה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting