גיקדום 11.06.2012: איפה שצ'ארלי בראון ולינק הולכים לצפות בתחרות דמואים בכנס ההוגו הויקטוריאני על יצירות אנרגיה סולרית

שוב עברו חודשיים. שוב הגיקדום התפרסם מאוחר בהרבה ממה שהתכוונתי. אבל הוא גם שוב פעם פה! חבל להכביר מילים בפוסט כל כך ארוך. הבא ונצא לדרך.


[האמן תומאס קינקאד הלך לעולמו בתחילת אפריל. לא הכרתי אותו, אבל התמונה הזאת מהממת]

1. לא באמת צריכים ללכת להרצאות בימינו. אחד הדוקטורנטים המצטיינים אצלנו לא שמע הרצאות כמעט כל התואר השני. איך למד? ספרים והרצאות ברשת. דברים שכל אחד על גבי הגלובוס יכול לעשות כיום.

כבר כיום יש את ילדי האקדמיה האינטרנטית. נתקלתי בהם, הם יודעים מתמטיקה של סוף תואר ראשון ועדיין לא סיימו תיכון. הבעיה שלהם, ושל כל אחד אחר שמקבל חינוך לא רשמי, היא החותמת על הידע. בשביל זה קמו אתרים כמו Coursera.

Coursera מציעים קורסים אונליין מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. לא מספיק לשמוע את ההרצאות, אלא צריך גם להכין שיעורי בית ואפילו לגשת למבחן בסוף. לא תקבלו בסוף תעודה רשמית של סטנפורד שסיימתם את הקורס בהצלחה, אבל כן תקבלו תעודה של האתר.

אולי עוד כמה שנים תהיה לזה משמעות. אבל בינתיים זו אחלה דרך לשמוע קורסים יוקרתיים מאוניברסיטאות יוקרתיות. (אם כי על ההיצע המתמטי הייתי נותן להם ציון אפס). מבחר הקורסים פה.

2. באפריל התכנסו אתלטי הזכרון לאליפות ארה"ב. בלי שחקני שח עד כמה שמגיעה ידיעתי. במהלך התחרות הם נאלצו לשנן, בכמה דקות, פואמה בת חמישים שורות, שמות ופרצופים, מספרים ומילים רנדומליות וכו'.

המנצח בפעם השניה ברציפות, נלסון דליס, שבר שיא (ארה"ב? העולם? קשה לדעת כשאמריקאים כותבים) עת שינן 303 מספרים רנדומליים בחמש דקות! השיטה? לתרגם רצף של שבע מספרים לתמונה אחת. נגיד, את המספר 0093495 מייצגת אוליביה ניוטון מטביעה לסל חובשת קסדה ומכנסי סטרץ' לבנים. ממש הבנתי וארוץ ליישם זאת בעצמי.

הכי מעניין זה מה שאמר האלוף לשבר, ג'ושוע פואר: "זה לא שההכנות לתחרות משפרות את הזכרון באופן כללי. ברגע שאנו יוצאים מדלתות האולם, נלסון, אני ושאר המתחרים, נשכח כמו כולם איפה שמנו את מפתחות הרכב". ואם זה לא עוזר בכלליות, אז למה להתאמן בכך?

3. האמנית פרט (Ferret) יצרה ציור הבד המרשים למטה, Bad Rain, בהשפעת פריים מהקומיקס האירי Cancerdown. לא שאני מכיר את הקומיקס, אבל היצירה עצמה מרשימה.

לצערי, 630 הפיקסלים בבלוג לא עושים עימה צדק. אנא קוראים יקרים, לחצו על התמונה לקבלת גירסה מוגדלת ומרשימה.

4. ההוגו, פרס המד"ב\פנטזיה החשוב ביותר, החל להיות מוענק ב – 1953. אבל מה עם כל הספרים הז'אנריים שנכתבו קודם? האם סופרים כמו ה.ג וולס וז'ול וורן נידונו להיות אלמוניים היות ומעולם לא זכו בהוגו?

לא ולא! IO9 מריצים כבר תקופה ארוכה את ההוגו הויקטוריאניים. רשימת פרסי ההוגו שהיו אמורים להינתן, לו מישהו היה חושב להעניק אותם, מהשנה 1885 והלאה.

אזהרת קריאה: אתם לא תצאו מרשימת ההמלצות שם. מה גם שכל הספרים שייכים לרשות הכלל כיום, והקינדל שלכם עומד להתפקע מההיצע.

5. היה קטע משעשע לפני כמה שבועות. צפינו, כמה חברים, בטינטין. סרט שבטוח נורא מהנה בקולנוע תלת מימד. תוך דקה נעלבו הצרפתי ("למה יש לדמויות מבטא בריטי?!") והבריטי ("למה יש לדמויות מבטא בריטי?!?!"). ההקרנה נעצרה לכמה דקות כשהסקוטי גילה שלקפטן הדוק, האלכוהליסט, יש מבטא סקוטי.

למה במשחקי הכס, הפקה אמריקאית ע"פ ספר אמריקאי שמתרחשת בעולם דמיוני, יש מבטא בריטי? ואיזה מבטא זה? ומה עם שאר הפקות הפנטזיה האמריקאיות? ואיך מקבלים זאת הבריטים? זאת ועוד בכל מה שרציתם לדעת על מבטאים בריטיים בהפקות פנטזיה.


[5,000 ספרים נשפכים מבניין בספרד]

6. לא ברור לגמרי העניין עם אנרגיה סולרית. אני כותב זאת בתור הדיוט מוחלט, כן? זוכרים את מחשבי הכיס הסולריים מפעם? למה אין מטענים הסלוריים ניידים לסמארט פון או קינדל? רוכבי אופניים יקבלו זאת בברכה. שנים עברו מאז שראיתי יישום "עממי" של אנרגיה סולרית. מה פספסתי פה?

בינתיים: צוות שוויצרי הקיף את העולם בקטמרן (סוג של ספינה) סולרי. מרשים? סוג של. תזכרו שצוותי ספנות מקיפים את העולם כבר שנים בעזרת "אנרגיה ירוקה"; קרי, אנרגיית הרוח.

7. מוטיבציה תאגידית זה דבר מעצבן, אפילו אם היא תומכת בדברים שאני מאמין בהם. כמו למשל? חגיגת הכשלון. 'כי אף אחד לא למד אף פעם משהו מהצלחה' (ציטוט חופשי מהרובינזונים של דיסני).

אז קימברלי קלארק, חברת מוצרי נייר, מגייסת\שודדת רעיונות מהעובדים. הרעיונות המוצלחים זוכים למימוש. והפחות מוצלחים? מהוללים ארוכות באתר החברה כתמורה על התעוזה והנסיון. הרעיון יפה. המימוש? המממ. כבר אמרתי שמוטיבציה תאגידית זה קטע מעצבן?

8. מאז התקדמות המחשב האישי והקונסולות, אי שם לפני עשרים שנה, אולמות מכונות המשחק (ארקייד) מתו. בברלין, עד כמה שבדקתי, אין ולו אולם ארקייד אחד. וזו עיר עם אנשים שעדיין שומעים תקליטים ומעריכים נוסטלגיה, כן? בארה"ב המצב חמור פחות או יותר באותה המידה.

זה לא מוצדק לדעתי. הקונסולות, עד כמה שהן המצאת גאונית, לא מציעות אותה החוויה כמו מכונות ארקייד. לא מבחינת המשחק, לא מבחינת האווירה – אולם מכונות ארקייד זה המגניב שבדברים – ובטח שלא מבחינת האירוע החברתי. דעתי: ארקייד מת בגלל סנוביות.

דעתי2: מתישהו מכונות הארקייד יחזרו. מתוחכמות יותר, תלת מימדיות, מכונות מציאות מדומה או רובוטי ענק. מתישהו הן יחזרו. או שאני הוזה.

ביפן, מסתבר, הן מעולם לא מתו. שוק. הנה כתבה ארוכה על מות אולמות הארקייד בארה"ב, לעומת הפופולריות שלהן ביפן. מתאים לכל מי שבילה אחרי צהריים שלמים באולמות כאלה בדיזינגוף.

9. Kickstarter. מילת הבאז וורד החמה ביותר בתעשיית הבידור העצמאית. כמו פייסבוק של לפני שנה וטוויטר של לפני שלוש שנים.

זה עובד ככה. קחו אדם, נגיד, טים שאפר. יוצר משחקים אגדי שעבד בין השאר על אי הקופים 1+2 ועל יומו של הטנטקל. נגיד, לצורך הדוגמא, שטים שאפר רוצה ליצור משחק חדש. הוא צריך 400,000 דולר בשביל זה. מאיפה ישיג אותם?

פעם, בימים הטובים, היה צריך שאפר להתדפק על דלתות מנהלים בחברות משחקים ולקבל משרה או לגרד את הסכום המבוקש. היום? הוא הלך לקיקסטארטאר. אתר שמציע מימון על ידי הציבור.

שאפר תיאר את הפרוייקט, ביקש את הכסף – ותוך שמונה שעות(!) גייס את הסכום המבוקש. תוך חודש, שזה הזמן שהוקצב למימון הפרוייקט, הוא השיג יותר משלושה מליון דולר. מאז נעלמו עקבותיו ולאחרונה הוא נראה שותה דאקירי בקשית על חוף הים בהאוואי (סתם סתם).

יוצרי משחקי מחשב אחרים, יצירתייים, מתוסכלים ותאבי בצע – ראו את ההצלחה ופנו לנסות בעצמם. מה שהביא את סלאשדוט לשאול את השאלה: האם זהו רנסננס משחקי מחשב? דיון מעניין בשאלה יש בתגובות. אם כי כנראה שהתשובה שלילית: רוב הפרוייקטים שייכים ליוצרים אגדיים שפשוט רוצים להתנתק מחבלי הקואופרטיב. אם כבר זהו צעד ראשון בדרך למהפיכה.


[דאם, ג'ייסון אדמיסטון הוא מאייר מוכשר. התמונה למעלה מתערוכת Monsters of Rock שכבר ירדה מהרשת למרבה הצער]

10. רשימת המשחקים הראשונים שהתמכרתי אליהם: טרזן בקומודור 64 (נראה לי. צעיר מדי בכדי באמת לזכור). מונטזומה באטארי – והכי חשוב: הנסיך הפרסי (גם באטארי). לא נכנס עכשיו למה אני זוכר או לא זוכר מהמשחק עצמו. הנקודה היא שזה משחק מספיק טוב עד כדי שיצרב בזכרון של ילד בן 6 לכל חייו.

זמן רב נחשב קוד המשחק אבוד. השנה מצא יוצר המשחק, ג'ורדן מכנר, קופסת דיסקטים נטושה באחד הארונות. במבצע שחזור ארכיאולוגי מורכב, תמונות יש פה, שוחרר הקוד המקורי לאינטרנט. לא בטוח מה יש לעשות איתו, חוץ מלהינות מהנוסטלגיה.

11. יודעים מה זה דמואים? או מסיבת דמואים (demoparty)? אלה קטעי אמנות דיגיטליים: סרטים קצרים של מוזיקה ואנימציה מתוכננת שנועדו להראות את שלל כשרונות היוצר.

פעם, כשהייתי ממש ממש צעיר, דמואים סימלו את כל מה שקסום בעולם עבורי. כיום, אחרי פיקסאר ושלל בתי ספר לאנימציה ממוחשבת, דמואים איבדו מגדולתם. אבל אנו בחיים בעידן בו מעט מאד אומנויות מתות; לאנשים יש זמן פנוי לעסוק בתחביבים נוסטלגיים. בגרמניה עדיין יש מסיבות דמואים.

בתחילת אפריל נערכה בסאארברוקן, מדינה בדרום מערב גרמניה, Revision 2012. מסיבת הדמואים השנתית החדשה למדי שלהם. פספסתי אותה, אין מה לעשות. אבל קראתי עליה בדיעבד, התבוננתי בדוגמאות (אנימציית 64k מדהימה!) והחלטתי: שנה הבאה אני שם. אולי. אם יאפשר הזמן ואלוהי הדוקטורט.

דגימות: הזוכה בקטגוריית ה – 64k. הזוכה בקטגוריה בכללית. תוצאות כלליות עליהן אפשר לבזבז שעות (חפשו בגוגל את קטעי הוידאו).

12. בדיוק שהתלוננתי על מחסור בחולצות, צ'ארלי בראון כלינק מזלדה הועלה להצבעת הקהל בת'רדלס.

מה שמזכיר לי שסטודנט שאל, אחרי שבאתי להרצאה עם חולצת פלאש, אם 'ראיתי את הסרט'(!!). מיותר לציין שהוא יוכשל בקורס.

13. הפתעתי מישהו לא מזמן כשאמרתי שעדיף לי לעבוד בפרוייקט ממשלתי מאשר פרטי. בשבילו הממשלה מייצגת את כל מה שרע בעולם. בשבילי התעשייה מייצגת תאבת בצע, והממשל אמור לדאוג למדע לשם המדע.

בניו יורקר יש כתבה ארוכה, ואולי קצת מתישה, על סוף עידן המחקר הממשלתי (סימן שאלה). במילים אחרות: מי יממן את המסע הראשון למאדים? גוגל או ממשלה כלשהי?

למי שאין כוח למילים ארוכות. דניאל כהנמן, זוכה פרס הנובל הישראלי, בהרצאה מרתקת על הסכנה שב"לחשוב שאנחנו יודעים". וידאו. אנגלית. מרתק.

14. PirateBay אתר הטורנטים המגניב בעולם, תמיד מייצר כותרות. בתחילת מאי חסם מספר גדול של ספקיות אינטרנט את האתר בבריטניה. התוצאה? שיא כניסות חדש לאתר, שגדול ב – 12 מליון כניסות(!) מהשיא הקודם. אין דבר כזה 'פרסום רע'.

לאף אחד לא ברורות הסיבות לכך. יכול להיות שמספר האנשים ששמע על האתר גדל פלאים בעקבות החסימה. יכול גם להיות שאלו הכל אנשים החליטו *לבדוק* אם הספק שלהם חוסם את האתר או לא. אבל אני רוצה להיות אופטימי, ולהאמין שזו מחאה חברתית מודרנית.

כך או כך, צעד החסימה מגוחך לגמרי. היות ויש המון דרכים פשוטות לעקוף אותו. בהצלחה עם המלחמה בתחנות הרוח.

15. אם אתם לא מכירים את Phd Comics, אתם צריכים להפסיק לקרוא את הבלוג הזה ולהתחיל לקרוא אותו. בעיקר אם אתם באקדמיה. בעיקר אם אתם עושים\עשיתם\תעשו תואר מתקדם. הוא מצחיק, כי הוא מתאר את המציאות.

עושה רושם ש – Phd Comics הוא קומיקס הרשת הראשון בעולם שעשו סרט בעקבותיו! עולה עשר דולר לראות אותו, אבל הטריילר – חינם. מי מתנדב לארגן צפיה משותפת?

boingboing.net/2012/04/07/thomas-kinkade-1958-2012.html

7 תגובות

  1. יערה הגיב:

    קורה משהו מגניב בסאארברוקן?
    תמיד יש מקום על הספה שלי, אתה מוזמן!

  2. ניימן הגיב:

    מצחיק שאת אומרת את זה. בדיוק אתמול סיפרו לי על כנס מתמטיקה כלשהו שמתרחש שם בסוף ספטמבר. (אם כי כרגע, בספק אם אגיע..)

    תודה על ההזמנה! 🙂

  3. יערה הגיב:

    אני לא חושבת שכנס במתמטיקה נחשב למגניב 🙂

  4. זיו הגיב:

    הייתה הקרנה בחינם של PhD Movie בברלין לפני כחצי שנה באיזו פקולטה לרפואה ליד האופטבאנהוף. הייתה גם הודעה באתר שקוראת לאנשיים לנסות לארגן הקרנות והם יקרינו אותו בחינם. לא יודע מה עם זה כרגע. איפה בכלל מקרינים אותו תמורת 10€?

    • ניימן הגיב:

      תמורת עשר יורו אפשר לקנות את הסרט ואז לראות אותו עם חברים. לזה התכוונתי.

      אהמ. לא ידעתי על עניין ארגון ההקרנות. אנסה אולי לעניין את האנשים בפרוייקט בברלין. אם כי הם לא גיקיים קלאסיים לצערי.

  1. 31 ביולי 2012

    […] הזאת כיום.  כבר כמה חברים התמכרו לקורסים של Coursea עליהם כתבתי בעבר. אבל יש את אלו שזה לא מספיק להם, ורק רוצים עוד […]

להגיב על זיו לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting