Feldkirch (פלדקירש) והשניצל ה*ענק*

אז פגשתי כמה ליכטנשטיינים בפאב. פגשתי. הם צעירים ומגניבים וניסו להיות ידידותיים בדרכם המיוחדת. רק שהם באים מתרבות סופר-קרה וההזמנה לבוא איתם לסרט יום אחרי זה הזכירה לי זימון למפגש עם פקיד שומה.

אבל הלכתי. הכרטיס עלה הון, שבעים ש"ח ככה, ובסוף התגלה שבכלל לא בודקים כרטיסים בכניסה. זה קולנוע פתוח, וברקע בצד של המסך רואים את טירת נסיך ליכטנשטיין מוארת. הסרט היה לא רע.

אחרי זה ניסינו לדבר. הם ממש גרועים בסמול-טוק. שאלו מה ראיתי וסיפרתי להם על הפסגות של מלבון ושלוש האחיות והאגם שמעל גראבס שדיוושתי אליהן. 'ומה עם פלדקירש?' השתאו?

'מה איתה באמת?' תהיתי. עיירה אוסטרית על גבול ליכטנשטיין שלא נמצא בכלל על שום הר. משעמם. עיניהם נדלקו: 'אתה חייב ללכת לשם!' הפצירו. עיר עתיקה מקסימה עם טירה על גבעה ואנשים מדהימים'. הודיעו בלי נשימה. 'חוץ מזה, יש שם שניצל ענק של שלושים סנטימטר'. במשפט האחרון נקניתי.

——————————
בדרך מבוחס לפלדקירש חוצים שני גבולות. זה בין שוויץ לליכטנשטיין כל כך לא קיים שלא שמים שעברתם ארץ. אבל בין ליכטנשטיין לאוסטריה יש שומרי גבול שמפרקים מכוניות נכנסות ובודקים הברחות. מגוחך לחלוטין כשמבינים שאפשר לעבור מאוסטריה משוויץ ומשם לליכטנשטיין בלי שום בדיקה. כרגיל, האזרחים ההגונים הם אלו שסובלים מהחוק.

שכחתי את הדרכון אבל שומר הגבול הבהיר לי שזו לא בעיה. דיוושתי למרכז פלדקירש; הוא קטן אבל שוקק חיים. צעירים – תיכוניסטים, סטודנטים ואפילו חברה בני 30-40 – משוטטים ברחובות. יש מעברים מחילתיים מתחת לביניים שמבהירים לכם שבנו כאן כבר לפני מאות שנים. ויש טירה אחת שמתנשאת מעל הכל.


[חצר המסעדה]

קוראים לה: Schattenburg. טירת הצללים. היא מהמאה ה – 13, וכיום ידועה בשלושה דברים בעיקר: נוף מרהיב, מוזיאון משעמם (אני מנחש) ומסעדה. בעיקר מסעדה. עם שניצלים באורך שלושים סנטימטרים.

הזמנתי בירה ושניצל. אבל אבוי! אין שניצל. 'המטבח בהפסקה בין 2 ל – 3' הודיע המלצר בחיוך אנטיפטי. לקחתי בירה, ועוד אחת, וחיכיתי לשעה היעודה. בשלוש, סחטיין על הדיוק, נחת שניצל, סל צ'יפס וגם קצת צלחת על שולחני. מיד ניגשתי למלאכת הנבירה.

בגדול: היה שניצל מושלם. רך ופריך, טעים אך עדין, גדול ועם זאת ניתן לסיים אותו! מה צריך להוסיף על זה? הצ'יפס היה מיותר ואפשר לוותר עליו. אבל כל האווירה, החצר והאנשים האוסטרים והשניצלים והקינוחים המטורפים היו פנטסטיים.

בארבע הפך השעון שלי לדלעת ונאלצתי לדהור חזרה ללימודים. עצה למתקדמים: אם אתם באיזור האלפים השוויצרים או האוסטרים – אל תדלגו על אחה"צ בפלדקירש. ואם אתם בפלדקירש, אל תחמיצו את השניצל הענק.

————–
נ.ב – הבלוג יוצא נגד העלאת מיסי הבירה. אלא מה?

12 תגובות

  1. טליה הגיב:

    אח,החיים הטובים… איזה נופים יפים,יפים..כמה יופי אפשר לסבול? קשה.קשה!
    השניצל גרם לי להכניס את הרשומה לקובץ טיולים עתידיים שלנו.גדול!

  2. טימי הגיב:

    הם עושים משלוחים גם לתל אביב? 😉

  3. אה…. פוסט על אוכל… מזמן לא היה. והנופים משגעים.
    ובכלל, מתה על דרך קבל ההחלטות שלך איך לבחור את היעד הבא…

  4. עפר הגיב:

    פלדקירש. מצחיק. היינו שם לפני שנתיים. היינו ממש בטירה הזו. עלינו למעלה לראות את הנוף (משגע). ביקרנו במוזיאון (דווקא נחמד), אבל שניצל ענק לא אכלנו….. המסעדה הייתה סגורה. בסוף אכלנו שם איזה ארוחה משונה במסעדה צמחונית (!!!) או משהו. זכורות לי עדשים שחורות. מקום יפה פלדקירש. לא חצינו את הגבול לליכטנשטיין. חזרנו לכיוון אינסברוק בסוף היום. אחלה תמונות.

    • ניימן הגיב:

      אז מה יש במוזיאון הזה? אני פשוט לא חובב מוזיאונים ומפה ההערה הצינית.

      שמעתי שאינסברוק דווקא יותר יפה מפלדקירש. ואה – לא הפסדת הרבה כשלא ביקרת בליכטנשטיין. מכל מה שיש לאיזור להציע היא מהאטרקציות הפחות יפות.

  5. דייב דנ הגיב:

    עלתה כאן שאלה, שניצל בקר?

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting