המדף הז’אנרי: ג’ורג’ ר. ר. מרטין – סופת החרבות

אני שומר על מסורת יפה של קריאת כרך של ‘שיר של כרך ואש’ כל טיול אופניים. כבר שלוש שנים! והקיץ: טיול שלישי, ספר שלישי.

כל כך נהניתי שאני שוקל להקדים את הטיול הבא לחורף כדי לקרוא את הכרך הבא בסדרה.

זה לא פוסט למי שטרם קרא את הספר השלישי. אם בכלל לא הסתכלתם בסדרה עדיין אז קישטא! לכו לקרוא את הספרים ואז תחזרו לפה.

יש מלא ספויילרים. זה גם לא פוסט ביקורתי במיוחד; יש כאלה על סופת החרבות לעייפה ברשת. זה בסה”כ פוסט של מעריץ חובבן נלהב. שהחליט לדובב את הספר.

כמו כל ספר שממשיך סדרה עמוסה, ההתחלה דנה בהשלכות אירועי הספר הקודם, והכנות לקראת אירועים גדולים אמיתיים. ואכן; באמצע הספר התלוננתי ששום דבר לא קורה פה. זה היה נכון מאד לנקודת אמצע הספר, ושגוי עד אינסוף להמשך.

נקודת המוצא, של הספר והסידרה, היא שכולם סובלים.

טיריון חשב שסוף סוף יקבלו אותו בתור הגמד המושיע של העיר. במקום זאת רואים בו גמד מרושע שכמעט והפסיד את העיר בקרב והיה צריך שאבא שלו יציל אותו.

ג’יימי, שהצליח להימלט מהשבי, נטול לחסדי בריינה, אם כי בדרכו המיוחדת הוא הופך את המצב למשעשע ביותר.

סנסה כמובן עגמומית. שזה הגיוני בהתחשב בכך שלא קרה שום דבר חיובי בחיים שלה כבר שנתיים. אלוהים יודע איך היא לא השתגעה. ג’ון שלג מדוכא כי כולם חושבים שהוא בוגד. ארייה הולכת לאיבוד עם חבורת ילדים בגירסא מאד קודרת של ‘שלושה בסירה אחת’. וקייטלין ממשיכה לייעץ עצות נהדרות אבל לקבל החלטות איומות.

במילים אחרות: דכאון של שש מאות עמודים. קראתי אותו בלי נשימה; עד כדי כך נקשרתי לדמויות. עד כדי טוב כותב מרטין.

ואז מתחילים דברים להתרחש. בהתחלה ג’יימי מאבד את היד. זה השאיר אותי מדוכא לגמרי, והזכיר לי עצה ילדות של הוגו היד ומחזור שער המוות (למי שמכיר).

אחרי זה כולם בוגדים בכולם, ובסופו של דבר רוב נרצח ונראה שממלכת הצפון הגיעה לקיצה. קשה לתאר את הרגשת השחור שאפפה אותי בסיום קריאת הפרק הזה. קשה קשה.

המהלומות ממשיכות ליפול: טיריון וסנסה מתחתנים. אני דווקא יכול לראות את זה עובד, כי עקרונית כל בחורה צריכה להרגיש עצמה בת מזל לקבל את טיריון כבעל. ואז המלך ג’ופרי נרצח. או שנאמר: עוד מלך נרצח. החשד נופל כמובן על דודו הגמד, שאיכשהו מצליח לגייס לעצמו סופר-אלוף שיגן עליו בקרב-הצדק מול הענק הרוכב.

שני דברים יש לאמר על הקרב הזה: ראשית, הוא אחד מקטעי האקשן הטובים שקראתי אי פעם. אדיר אדיר אדיר.

שנית, הסיום שלו כה מדכא שזה שיאים חדשים אפילו בשביל מרטין. כמו לראות את קבוצת הכדורסל שלך מובילה כל המשחק רק כדי להפסיד באיזה נס-ז’לגיריס בשניה האחרונה.

למרבה הפלא הסתיים הספר בטון אופטימי: טיירון ברח ובדרך רצח מלא אנשים רעים. ג’ון שלג יוצא מנצח מכל הכיוונים, ואיכשהו נדמה שיש מצב שהגיבורים שלנו יחוו סוג של אושר בקרוב. מה שאומר כמובן שזה לא עומד להתרחש, והספר הבא יפתח בבליל חדש של סבל ואופל. כבר הבנתי את רוח הסדרה.

——————–

בצד השני יש את דאני, שמסתובבת לה עם שלושה דרקונים בצד השני של העולם.

העלילה שלה ממשיכה להיות, כבר שלושה ספרים, מנותקת כמעט לחלוטין מהעלילה הראשית! כולי רטט לחשוב מה יקרה כשהם יתחברו. הסיפור שלה בספר הנוכחי בנוי מכמה עלילות קטנות. מה למדים מהן? שהיא אחלה מצביאה, תככנית בחסד, בן אדם מוסרי וגם חומר בכלל לא רע למלכה מוצלחת. אני רק אומר.

——————

שאלה: עד כמה טובה סופת החרבות? עד כמה טוב שיר של קרח ואש? עד כדי קח שהוא גורם לי לחשוב “רגע, אז בעצם יכול להיות שזה אדם אחד שכתב את כל התנ”ך!”. הסדרה הזאת היא אחת מרכבות ההרים הטובות ביותר שקראתי מעודי. אם כי הבנתי מכל מיני אנשים שההמשכים לא שומרים על הרמה.

כבר אמרתי שאני מתכנן טיול אופניים מיוחד רק כדי לקרוא את הספר הרביעי בסדרה?

[סופר החרבות. 1216 עמודים באנגלית. 10/10 בסולם ניימן]

14 תגובות

  1. ארני הגיב:

    הבאסה שאחרי שלוש המעולה מספר 4 די מחורבן. צריך לעבור אותו במהירות ולהגיע לחמישי, להחזרת האמון בג’ורג’.

    • ניימן הגיב:

      ואז, מספרות השמועות, שגם החמישי די מחורבן.

      אני חייב לשאול – עד כמה רע מספר 4? מה הבעיה שלו? משעמם? איך יכולה להיות כזאת נפילת איכות?

      • יובל הגיב:

        ממה שזכור לי (קראתי מזמן), הרביעי משעמם כי שום דבר בעצם לא קורה ומתקדם. דווקא מהחמישי, שאותו אני קורא עכשיו, אני מאוד מאוד נהנה.

        • ניימן הגיב:

          נראה מה אחשוב עליו. לא מדאיג אותי יותר מדי שלא קורה כלום. מספיק נקשרתי לדמויות כדי שאהנה מלקרוא על שיגרת ארוחת הבוקר שלהם.

      • ארני הגיב:

        פיצול עלילה לשני ספרים בזמן מקביל, שמרחיק לא מעט דמויות לזמן ארוך. התחלה של עלילות משנה במקומות נידחים ולא מעניינים. דמויות שלא קורה להן כלום במס’ לא מועט של מאות עמודים. כל דבר שאוסיף יהיה ספוילר, אבל תכלס פשוט אין התקדמות.
        5 ספר טוב, ברמת 1 ו-2. 3 הוא מאסטרפיס.

  2. kerenmk הגיב:

    ירדתי למטה, ישר לתגובות. לא צריכה ספוילרים.
    אחרי שסיימנו לצפות בעונה השניה, אני יום שלם מתלבטת, האם לקנות את הסדרה או לא.
    אוי, הרמתי את העיניים. קראתי את הפסקה האחרונה שלך.
    בא לי.

  3. דייב דנ הגיב:

    אחרי השיאים של הספר השלישי כבר לא זוכרים באמת מה מגיע אחר כך. אבל כמו שכבר הבנו מהספר הראשון אף אחד לא בטוח אצל מרטין. ורק שישב קצת בבית ויסיים את הסדרה אחרת אני אשב בפנסיה ואקרא את החלק השביעי שלה.

    • ניימן הגיב:

      זו אחת הסיבות שאני קורא כרך בשנה. אם התכנון של מרטין יעבוד – ואני יודע שאין שום סיכוי שהוא יעבוד – הכרך השישי יהיה מוכן בזמן הקריאה המסורתית שלי עוד שלוש שנים.

  4. הילה הגיב:

    ספויילרים כמובן –

    ספר מצוין! סיימתי רק עכשיו לקרוא אותו. באמת אף אחד לא בטוח. נורא הצטערתי שרוב מת, אבל גם נורא שמחתי להיפטר מקייטלין. ואני עדיין לא סובלת את סטאניס והמכשפה האדומה שלו. שימותו שניהם מצידי. ג’ון אדיר – מבחינתי שייקח את כל הדמויות אבל שישאיר את ג’ון וטיריון. גם סאנסה למרבה ההפתעה הפכה להיות נסבלת. וכדאי שמשהו יקרה כבר עם דאני.
    כשאני חושבת על זה, מי שבאמת מניע את העלילה זה הסריס ואצבעון. הם הם הדמויות הראשיות של הספרים (מבלי להיות דמויות ראשיות). לא יכולה לחכות לקרוא את הספר הבא.

    • ניימן הגיב:

      גם ספויילרים –

      אבל קייטלין לא מתה! היא הופיעה ממש בסוף הספר באיזה קטע. היא איבדה את הקול בעקבות חתך בגרון, אבל חוץ מזה נראית “שלמה”. היא בהחלט דמות מעצבנת: מלאת עצות טובות לאחרים, אבל אדיוטית מוחלטת כשזה בא לעצמה.

      ג’ון, טיריון, אריה… דמויות מעולות. וגם ג’יימי התחבב עלי בספר הזה.

      בקשר לאצבעון – הנה מה שדידי חנוך כתב עליו: תוכנית ממוצעת שלו הולכת ככה:
      שלב א’: בלגן בלגן בלגן בלגן
      שלב ב’: ???
      שלב ג’: הצלחה!

      לא בטוח לאן ולאיפה הוא חותר..

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting