המדף הז'אנרי: ההכתרה – בוריס אקונין. הספר השביעי בסדרת פנדורין

הנה מצוות והפצרת בחבריך: חברים, רוצו לקרוא את סדרת פנדורין. זאת כמובן אם טרם קראת. היא שילוב בין דוסטרוייבסקי לשרלוק הולמס. בין טולסטוי לאגאתה כריסטי. בין המהפנט לאינטליגנטי. סידרה פנטסטית.

ההכתרה, הספר השביעי בסדרת פנדורין, מוצאת את פנדורין בגיל 40. בסוף אמצע החיים, פנדורין הוא עדיין נינג'ה אימתני מבחינה פיזית ופלייבוי – כאילו הנסיגה הפיזית עוד לא שם. ככה זה כששומרים על אורך חיים בריא.

אבל פנדורין הוא גם אדם מסכן למדי. נווד בלי בית. איש שנדמה כי יהירותו גורמת לכך שלא יהיה רצוי בשום מקום, אבל האינטלקטואל הנדיר שלו מכריח אנשים לקבל את נוכחותו בעיתות צרה.

לא לומדים המון עובדות חדשות על פנדורין מהספר. הדבר היחיד שאולי למדים, לראשונה מאז הספר הראשון, זה שיש לו לב – ולא רק אגו ורעב להרפתקאות.

כל ספר בסידרת פנדורין מסופר כז'אנר ספרותי אחר. זה הנוכחי מוגדר כ'תעלומה בחברה הגבוהה'. יענו, תעלומה בלשית שמערבת ניג'סים ואצולה שמעבירים חייהם בלחשוב כמה הם גדולים.

במקרה שלנו מתרחש משהו שעלול להעמיד בסכנה את הגדול שבאירועים: הכתרת הצאר ניקולאי השני! הצאר האחרון של רוסיה למקרה שלא ידעתם. אגב, התמונה על עטיפת המהדורה העברית היא פורטרט של ניקולאי השני. מי שמגיע להציל את המצב הוא אראסט פנדורין מיועדנו.

הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו של אפנסי זיוקין. רב המשרתים של הדוכס הגדול ג'ורג' אלכסנדרוביץ'. עבור אפנסי להיות באטלר זו שליחות. לשרת את הנעלים ממנו היא הנשגבת שבמעשי האנוש. אפנסי הוא התגלמות המשרת המושלם. הוא משרת מתוך אהבה, ולא מתוך חובה.

דרך עיניו של אפנסי נפרשים מולנו שלושה עולמות שונים. הראשון הוא עולם המשרתים הרוסי של המאה ה – 19. בו אסור למשרתים לשכב אחד עם השני כי צק-צק-צק זה לא מקצועי. השני הוא עולם האצולה הרוסי, שמלא בדמויות מעצבנות אחת-אחת. השלישי? עולם התעלומות ועולמו הרוחני של פנדורין. המרתק מבין כל העולמות.

מבחינת ספר 'ההכתרה' הוא אחד הטובים שבספרי הסדרה עד עכשיו. מבחינה בלשית אין יותר מדי הפתעות. אבל זה די אופייני לסדרת פנדורין. בעידן הבלש המודרני התעלומה היא רק תבלין לסיפור מוצלח, ולא העיקר שאמור להפיל את הקורא מהרגליים.

אי אפשר לסיים בלי מילה על התרגום וההוצאה. ספרי עליית הגג, ובראשם המתרגם יגאל ליברנט (ראיון עימו, בלוג) עושה עבודה נהדרת שניכרת בה האהבה ליצירה. גם כל מה שמסביב – העריכה, העיצוב, הנספחים – נעשים לעילא. יופי של סידרה ויופי של תרגום לעברית.

שרק יוציאו כבר את הספר הבא!

2 תגובות

  1. kenny הגיב:

    באמת? אני חייב לומר שקראתי את הראשון והתרשמתי שזה עוד חיקוי הולמס לא מאוד מוצלח. התעלומה לא הייתה מעניינת או מסתורית. לא המשכתי מעבר לו.

    • ניימן הגיב:

      הראשון הוא הכי חלש בסידרה. הם הולכים ומשתפרים למען האמת. קראתי את כל החמישה הראשונים תוך פחות משבוע, כך שדילגתי בקלילות על מחסום הראשון.

      זה לא… שרלוק הולמס. התעלומה היא ממש לא העיקר שם. העיקר הוא הסיפור, הדמויות, הרומן-ההיסטורי – וכן, גם קצת התעלומה והאקשן.

      פנדורין עצמו הוא דמות פנטסטית. הוא מתפתח מספר לספר. בספר הראשון הוא טאבולה-ראסה קצת משעממת, בשני הוא מקבל נופח כלשהו שמתעצם בשלישי – ומהרביעי והלאה הוא פשוט אדיר(!!!) כמעט ברמות ולאד-טאלטוסיות.

      מה שכן, אין איזה ספר בסידרה שאני יכול להצביע עליו כיצירת מופת שעומדת בפני עצמה. זו החוויה המלאה של המעקב אחרי פנדורין שעושה לי את זה.

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting