הספרים הטובים ביותר של 2012 ע”פ Sf Site

עוד לא סיימנו להתעסק עם מועדון הקריאה (בקרוב, עדכונים), וכבר הגיע תופין חדש: רשימות הקריאה השנתיות של Sfsite.

מי שלא יודע: Sfsite הוא אתר ספרי המד”ב\פנטזיה האהוב עלי ברשת. לא בגלל שהם הכי טובים, אלא בגלל שהם הכי חובבניים. הם כבר יותר מ – 15 שנה עובדים בפורמט מיושן. כיום זה נראה מלא אהבה ונוסטלגיה.

מדי שנה, במרץ-אפריל, מתפרסמות באתר שתי רשימות קריאה: אחת היא סוציאליסטית, ‘המלצות הקוראים’. אחת דיקטטורית, ‘המלצות הצוות’. הבה נסתכלה יחדיו.

המלצות העורכים

10.
Empty Space: Kefahuchi Tract Trilogy – מ’ ג’ון הריסון.
9. The Fractal Prince – האנו ראג’ניאמי.
8. Caliban’s War: Expanse – ג’יימס ס.א קורי.
7. Red Country – ג’ו אברקרומבי.
6. Hide Me Among the Graves – טים פאוארס.
5. The Dragon Griaule – לוצ’יוס שפרד.
4. Bowl of Heaven – גרגורי בנפורד ולארי ניבן.
3. Forge of Darkness: The Kharkanas Trilogy, Book 1 – סטיבן אריקסון.
2. Railsea – צ’יינה מייוויל.
1. 2312 – קים סטנלי רובינסון.

הערות:
הספר היחיד מהרשימה שקראתי הוא מספר 1: 2312 של קים סטנלי רובינסון. ראוי לציין שטרילוגיית מאדים של רובינסון היא אחת הטרילוגיות האהובות עלי אי פעם. פה הוא כאילו ממשיך אותה, רק הרבה יותר בעתיד: שנת 2312, מערכת השמש כולה כבר מיושבת – אפילו כוכב חמה. ממש עיניים גדולות יש לבני האדם הללו. אלפי רעיונות, דמויות מלאות צרות, המון קטעים תמוהים שזורים בקטעים מעולים.

לגבי שאר הרשימה:
את הספר במקום התשיעי אקרא מתישהו. די אהבתי את גנב הזמן, הספר הראשון בסידרה.

במקום השמיני מסתתר ספר שהוא השני בסדרה. מה שחשוב לנו: הספר הראשון בסידרה יככב במועדון הקריאה עוד כמה חודשים.

במקום השביעי, אפילו-עוד-ספר-של-ג’ו-אברקרומבי. כרגיל, הכל מתרחש באותו העולם. ידעתם שהטרילוגיה הפותחת שלו הייתה מעולה? ידעתם שממש עכשיו תורגם הראשון לעברית? (מומלץ!). ידעתם שאת הספר הראשון אחרי הטרילוגיה לא סבלתי? מעניין אם החדש טוב. אומרים שהוא מערבון בעולם פנטזיה. שמישהו יקרא לג’וס וידון וישא”ק.

מקום שישי: פעם חשבתי שאני מת על טים פאוארס. זה קרה לאחר שסיימתי את שערי אנוביס. אחד הספרים הטובים שקראתי מעודי. מאז קראתי עוד מלא מלא ספרים שלו, ורובם בינוניים פלוס. בעסה.

מקום רביעי: היישר מבית האבות, ספר חדש ללארי ניבן! ועוד אחד עם ביקורות חיוביות? מצריך בדיקה.

במדליית הברונזה זוכה הספר החדש של סטיבן אריקסון. הוא נשאר בעולם של מאלאזן, ומסתבר שעדיין יש לו מה לכתוב שם גם אחרי עשרה כרכים עם מגה סיפור. המעריצים דורשים?

במקום השני: צ’יינה Miéville הבין ששם המשפחה שלו דומה לזה של הרמן Melville, יוצר ‘מובי דיק’. לכן הוא יצר ספר פנטזיה מחווה למובי דיק. אני לא קראתי את מובי דיק, ולא רואה טעם לקרוא את זה הנוכחי עד שהוא לפחות יזכה בהוגו אם לא יותר.

המלצות הקוראים

10.
War Maid’s Choice: War God, Book 4 – דיוויד וובר.
9. Queen of Wands: Special Circumstances, Book 2 – ג’ון רינגו.
8. Elfhome: Elfhome/Steel City Series, Book 3 – וון ספנסר.
7. The Drowning Girl – קייטלין ר. קירנן.
6. 2312 – קים סטנלי רובינסון.
5. Cold Days: The Dresden Files, Book 14 – ג’ים בוטצ’ר.
4. חולצות אדומות – ג’ון סקאלזי.
3. Monster Hunter Legion: Monster Hunter International, Book 4 – לארי קורייה.
2. Captain Vorpatril’s Alliance: Miles Vorkosigan, Book 13 – לואיס מקמסטר בוז’ולד.
1. Dragon Ship: Theo Waitley, Book 4 – שרון לי וסטיב מילר.

מה זה? הכל חלק מספר אלף ומשהו של סדרות. מילא סדרת ‘וור’ המיתולוגית של לואיס מקמסטר בוז’ולד שפעם זכתה בהוגו אחר הוגו (נשברתי בספר השני), או לארי דרזדן עתיר המעריצים. אבל מה זה שאר הדברים שם?

במקום הראשון, הספר ה – 15(!) בייקום לייאדן. הספר ה – 14 זכה בפרס הקוראים שנה שעברה. הנחתי את הספר הראשון על המדף מוכן לקריאה. לפחות שנה הבאה אוכל להסביר למה לא מגיע לו לזכות.

במוקם השישי, 2312 של קים סטנלי רובינסון. גם הספר היחיד שמצא בשתי הרשימות. גם ספר שקראתי ואהבתי.

במקום החמישי, חולצות אדומות הנהדר של סקאלזי. פספוס של העורכים של הכלילו אותו אם תשאלו אותי.

4 תגובות

  1. בייקר הגיב:

    לגבי טים פאוורס- אני מסכים עם הקביעה, לגמרי. על “הזדמנות אחרונה” עפתי, קראתי אותו כמה וכמה פעמים, ועכשיו כל פעם שיוצא ספר חדש אני מתאכזב.

  2. ניימן הגיב:

    אולי אני צריך לקרוא את הזדמנות אחרונה שוב. אתה לא היחיד שעף עליו, ואני כבר שכחתי מה חשבתי עליו. אבל בחיי שאין לי חשק כרגע.

  3. kenny הגיב:

    יש לי תאוריה לגבי פאוורס – הספר הראשון שלו שקוראים הוא הספר האהוב ביותר. עד עכשיו במדגם לחלוטין אקראי את של אנשים (שלא מייצג שום דבר, כמובן), היא מתאמתת. עלי “מזיגת הכהה” הוא האהוב, אבל “הזדמנות אחרונה” בהחלט ספר טוב.

    לגבי אברקומבי… אתמול גמרתי את “הלהב עצמו”. אוי.
    540 עמוד של אקספוזיציה, שזה בערך 200 עמוד יותר מדי. הדמויות שלו לא רעות, אבל נראות כאילו הוא לקח אותן ממדריך כלשהו לכתיבת פנטסיה מודרנית. אין עלילה בספר הזה. ביקורת מפורטת שלי תתפרסם באתר האגודה במהלך סוף השבוע.

    • ניימן הגיב:

      יש לי את אותה התיאוריה לגבי מייקל מרשל סמית’. פאוארס לא מחדש. אני יכול להעריך את ‘מזיגת הכהה’. אפילו נהניתי ממנו. אבל אחרי חמישה ספרים כאלה כבר אין לי כוח ל – more of the same. חוץ מזה, הוא מתעלל יותר מדי בדמויות שלו.

      הגעתי לאברקרומבי במצב מאד שונה משלך; אחרי דיאטת פנטזיה ארוכה. הנוסחתיות הזאת הייתה בדיוק מה שרציתי. ויחד עם טון הכתיבה, הדיאלוגים, העולם המפורט וכמובן – גלוטקה – פשוט התאהבתי בטרילוגיה.

להגיב על kenny לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting