המדף הז’אנרי: מחזור החיים של גופי התוכנה – טד צ’יאנג

[הסבר כללי על טד צ’יאנג. קניית הסיפור]

יש גל של ספרי מד”ב, שתופס תאוצה במילניום הנוכחי, שבעד להעניק שוויון-זכויות ליצורי בינה מלאכותית. ממש כמו לבני אדם.

העניין הוא, שכמה שלא “אבוא עם ראש פתוח”, זה נשמע לי מטופש. להתייחס לבינה מלאכותית כמו לבן אדם? כאילו Duh, מה אתם חושבים שהמשמעות של “מלאכותית” בשם, אה?

פה נכנסים לתמונה הדיגיאנטים של טד צ’יאנג. הם כמו טמגוצ’י של סוף הניינטיז. בניגוד לטמגוצ’י, הדיגיאנטים חיים במציאות מדומה (ולכן נראים חמודים להפליא), וגם מצוידים באישיות מפותחת משלהם. אישיות שהולכת ומתפתחת ככל שהבעלים שלהם מטפח אותם.

במחזור החיים של גופי התוכנה עוקבים אחרי פרוייקט הדיגיאנטיים מהרגעים הראשונים שלו. מההצלחות דרך הכשלונות והתקוות. רואים את הדיגיאנטים מתפתחים, ואת בני האדם שלהם מפתחים קשר אליהם.

בשבעים עמודים עושה טד צ’יאנג שני דברים מדהימים. ראשית, הוא מצליח להעביר מחזור חיים מלא בפירוט. לסופר אחר זה היה לוקח חמש מאות עמודים. שנית, הוא נותן לדיגיאנטים הרבה יותר אופי מאשר לבני האדם שמטפלים בהם.

הרעיון של שוויון זכויות ליצורי בינה עדיין נשמע לי מטופש, אבל עכשיו לפחות אני מוכן להודות שאם אי פעם אתיידד עם אחד כזה, ייתכן שדעתי תשתנה.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting