האיש החברותי ביותר בעולם (יומן מסע מברלין לקורנוול): סיכום ותוכן עניינים

שבועיים וקצת רצה בבלוג סדרת הפוסטים על מסע האופניים שלי באנגליה בקיץ. היא כללה בערך 7,000 מילים. זה 3,000 מילים פחות מהגירסא הראשונית (לפני עריכה).

אופניים על רקע נהר

האמת היא שקצת חששתי לפרסם את הפוסטים בבלוג. סתם כי לא ידעתי מה תהיה תגובת הקוראים. בסופו של דבר זה אחד הדברים הכי ספרותיים שהעליתי בבלוג.

אבל התגובה הייתה חיובית. גם מבחינת מספרי הקוראים (אלו היו מהפוסטים הפופולריים ביותר השנה עד עתה), וגם מבחינת תגובות. ממש תודה לכל מי שנתן פידבקים חיוביים. זה חימם את הלב. תודה גם למי שנתן פידבקים שליליים – למדתי מזה על איך לכתוב להבא.

אני שוקל לאסוף את כל הסדרה ולפרסם אותה בפורמט אלקטרוני להורדה. או לחילופין: לאסוף את כל סיפורי מסעות האופניים שהופיעו פה בבלוג לאורך השנים, ולפרסם אותם – אחרי עריכה – בפורמט אלקטרוני. אולי תמורת תשלום סמלי כלשהו. מסקרן אותי לדעת אם מישהו יוריד את זה.

הנה כל הסיפור כולו:
פרק א’: מברלין לאאכן. שירה בתנועה.
פרק ב’: מאאכן (גרמניה) לדובר (אנגליה). אופניים, אופנועים ומעבורת.
פרק ג’: האיש החברותי ביותר בעולם.
פרק ד’: מדובר לברייטון. עיירות שעשועים ריקות ולילות קשים.
פרק ה’: מברייטון לפורטסמות’. בין ג’ון לג’רום.
פרק ו’: מפורטסמות’ לאקסטר. ספריה, נמל ורכבת.
פרק ז’: מאקסטר לפליימות’. הגבעות של דרטמור.
פרק ח’: מפליימות’ לפנזנס. קורנוול.
פרק ט’ ואחרון: מפנזנס לסוף הארץ ומשם לברלין. ביוקרטיה ומעבורות.

18 תגובות

  1. שמייס הגיב:

    אם במשוב עסקינן – אני לא אשלם (וגם לא אוריד בחינם)
    נהנתי להעביר את השלוש-חמש דקות כל פעם מול הפוסט שלך, לא מצדיק לדעתי פורמט רחב יריעה בתשלום

  2. D! פה ועכשיו הגיב:

    אני נוטה להסכים עם שמייס

    אם כי אני חושב שאם היית מחליט לעבד ולעבות את העסק היית יוצא עם משהו שאולי כן אפשר לעבוד איתו. אבל זו כבר שאלה של רצון.

    • ניימן הגיב:

      לעבות את העסק זה אומר להוסיף עלילה? או להוסיף פרטים, תיאורים וקצת פרטים משלימים כדי שיהיה משהו בעל יותר בשר?

  3. roib הגיב:

    אחלה של סדרה!
    הלב התחמם כשלך היה קר, אבל כנראה שזה היה שווה את זה.
    תוציא את זה באיזה פורמט שבא לך, מה אכפת לך? מקסימום לא יורידו ואתה התנסית במשהו חדש.
    מקווה לקרוא עוד על הרפתקאותיך הקסומות והמשעשעות על גבי האופניים.
    יש להן שם?

  4. פשוט יעל הגיב:

    בניגוד לשני המגיבים הראשונים, אני חושבת שספר סיפורים קצרים על מסעות האופניים שלך – ויותר מזה, על האנשים שכרוכים בהם (ג’ון עכשיו, זושיה, אנשים אקראיים שנתקלת בהם) – יכול להיות יופי של דבר. אבל אולי עדיף לפחות להתחיל בפורמט חינמי; עם משהו בתשלום הייתי מצפה לעריכה רצינית (לא רק ניכוש שגיאות כתיב וניסוח וכד’, אלא גם עריכת תוכן: איפה כדאי לקצץ, מה כדאי להרחיב, וכו’), כלומר מקצועית, כלומר משהו שתצטרך לשלם עליו, ובשביל זה כדאי לדעת קודם שיש ביקוש.
    הי, לאנדי וויר זה עבד…

    • ניימן הגיב:

      תודה:) פתאום גרמת לי לחשוב: הייתה לאנדי וויר עריכה מקצועית בגירסא הראשונה?

      • פשוט יעל הגיב:

        אין לי מושג, אבל לפחות לפי איך ששמעתי את הסיפור (כלומר, שזה התחיל כסיפור בהמשכים בבלוג שלו, ואז נאסף לקובץ PDF, ואז הועבר לקינדל, ורק אח”כ היה חוזה עם הוצאת ספרים) אני מנחשת שלא. כי למה שמישהו יטרח לשכור עורך מקצועי בשביל פוסטים בבלוג, או אסופה שמאגדת אותם? זה משהו, נו, מקצועי…

    • שמייס הגיב:

      אוקיי, מסכים עם יעל
      יש לך יכולת טובה לתפוס אנשים / דמויות / מקומות – כלומר יש פוטנציאל.
      איך שזה בנוי כרגע, זה קצר מדי ו”ללא בשר”
      ואני (שוב, רק אני) הייתי גם שמח לשילוב פרטים טכניים בקובץ, להפוך את זה ל”מסע מוער”?

      סתם, לדוגמא – 6 סיפורים על המסע באנגליה (עיקרו טיפוסים וסיפורים), + פרק טכני על מפות, מעבורות, תחזוקת טרקטורים שחורים או כסופים וכדומה

      • ניימן הגיב:

        אני מניח שאני מבין למה אתה מתכוון ב”בשר”. קיצצתי המון (3000 מילים!), כדי להשאיר משהו שקריא בפורמט אינטרנטי. כי קשה לקרוא כל כך הרבה בסיפור בבלוג (לי לפחות).

        רעיון טוב בקשר לתוספות. מתאים לנספח. אם כי הדבר הכי טוב בטרקטור שחור, זה שלא צריך לתחזק אותו. זו מכונה גרמנית שמסרבת להתקלקל:)

  5. שיה הגיב:

    היי. מסכימה עם יעל. יש ערך ואיכות ושווה להרחיב. מעניין שהתחלת מאוד לירי (הפרק הראשון הוא יותר שירה מסיפור קצר) והפכת בפרקים האחרונים ללקוני. מסכימה שיש מקום לעריכה (לא חייבת להיות מקצועית, יכולה להיות שלך) ובמיוחד למחשבה – האם להיצמד לעובדות של מסע האופניים או להעז ולהשתמש בדמיון. למשל, רומן קצר, מפגש עם חיית בר, תקלות בלתי צפויות. אחרי הקריאה השניה הרציפה אני אומרת שהייתי שמחה להרחבות גם של הדמויות וגם של הסיטואציות. לא ברמה של טלטלות רגשיות וקתרזיס. אבל אין שום סיבה להיצמד לאמת ואפשר ללכת קצת יותר רחוק עם חוש ההומור הדק.

    • ניימן הגיב:

      הייתי בכיף לא נצמד לעובדות, אבל אז זה משנה את זה מז’אנר סיפור מסע תיעודי, לז’אנר סיפורת קצרה. לא שיש לי משהו נגד סיפורת, אבל נראה לי שצריך עלילה יותר מיוחדת כדי להתבלט שם ולא להיות “סתם עוד סיפור”.

      • פשוט יעל הגיב:

        גם אני חושבת שלא כדאי לערבב שמחה (בדיון) בשמחה (סיפור תיעודי), ושבהחלט יש סיבה להיצמד לאמת. הסיפורים שלך מעניינים מספיק כפי שהם, ואני מקווה שאתה שומר איפשהו טיוטות של דברים שרשמת תוך כדי המסע, כך שתוכל להרחיב ולעבות מתוכן, על בסיס מה שקרה באמת.

        אבל מקום אחד שבו אולי כדאי יהיה בכל זאת לשנות קצת, במיוחד אם אתה חושב על פרסום יותר רציני בעתיד, הוא שמות של אנשים. מן הסתם לא כולם יהיו מוכנים להיכלל בספר, ויהיה צריך לברר איתם אם זה בסדר להשתמש בפרטים האמיתיים שלהם (שם, גיל, מקום מגורים וכו’) או שמוטב לטשטש פרטים מזהים.

  6. מורן הגיב:

    כן.
    אני מסכימה שצריך לעבות ולערוך. אבל גם אם לא, אז כן.
    מה לעשות, יש ללי חולשה לסיפורים של אנשים שעושים דברים שאני אף פעם לא 🙂

  7. D! פה ועכשיו הגיב:

    טוב, אני דווקא מסכים עם יעל
    סחפורים קצרים זה מעולה ואתה מספר אותם טוב

    אני חושב כשאני אומר יותר בשר אני דווקא לא מתכוון שתתחיל להמציא. מה שאני אהבתי בסיפורים שלך (וגם באלו שאתה מצרף ליומיות מדי פעם) זה את היכולת לתאר משהו נורא טרוויאלי ולתת לו אוויר משלו.

    הסידרה הזו של אנגליה, ואם אני זוכר מעט דברים אחרים, היא נהדרת, בדיוק בשביל זה. אבל לטעמי היא לא מחזיקה שום פורמט של ספר. מאחר ורכבת עשרות קילומטרים ביום אני בטוח שקרו עוד המון דברים. אם זה היה ספר של עשרות סיפורים קצרים, חלקם לירים (כמו ששיה אמרה) וחלקם אינפורמטיבים וחלק וואטאבר, יור סטייל, זה היה מעולה.

להגיב על שמייס לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting