יומיות 25.12.2016: Xenomathematics, נוודים דיגיטליים, חברה שמנהלת את עצמה, סכנת הבדידות, מכוניות ללא נהג מול אופניים ועוד

אני בברלין לכבוד חג המולד. כולם עזבו למשפחות שלהם. לדעתי אני האדם היחיד בבניין.

לינקים:
אנשים כבר בקושי עובדים ממשרדים.

זה נשמע לי טבעי אחרי שנה בעולם הסטארטאפים, אבל לפני כן הקונספט הזה היה מוזר.

אני פוגש עכשיו כל מיני חברות של עשרים עובדים בשש ארצות שונות. אין להם משרד, אלא מקום ב-co-working space.

אני פוגש גם אנשים – הרבה זוגות למען האמת – שהבוס שלהם לא יודע היכן הם נמצאים. הם היום פה, מחר שם. מבלים את החורף בתאילנד או אינדונזיה ואת הקיץ באירופה.

עולות שתי שאלות: למה זה טוב? והאם אפשר אשכרה לעבוד ככה?

זה טוב לחברות כי זה גם חוסך עלויות (אין משרד, לא צריך לשלם לעובדים על קייטרינג לצהריים) וגם מגדיל את מאגר הכשרון ממנו אפשר לשכור עובדים (כל העולם). זה טוב לעובדים, כי זה נותן גמישות בעבודה. זה ממש טוב לאלו עם חדוות נדודים בלתי נדלית.

האם זה אפשרי? כן! Github, אחת החברות הגדולות בעולם, מתבססת על המודל הזה. לא סתם ככה, אלא בגלל שהכלים שלהם נועדו לחברות מהסוג הזה, והם בוחנים אותם בעצמם.

מצד שני, אי אפשר להמעיט בערך האינטרקציה החברתית. עד כמה שנחמד לאמר שהצ’אט הפך ל-water cooler החדש, ושאפשר ליצור קשרים עמוקים מאד באינטרנט (וזה נכון), שום דבר לא מחליף שיחה פנים אל מול פנים. ללכת לשתות קפה ביחד בצהריים. דאחקות שמתפתחות מרוטינת מפגשים.

בשביל לאזן את זה, חברות יוזמות מפגשי עובדים. Github מטיסה את העובדים שלהם על כל הגלובוס כדי ליצור “שבוע חברה”. סטארטאפים קטנים יותר נפגשים בכנסים גדולים, שם העובדים לומדים להכיר אחד את השני.

האירוניה שכל הפגישות האלה מאד יקרות, כך שלא בטוח שחברות באמת חוסכות כסף. Github, נגיד, הפסידה 66 מליון דולר בתשעה החודשים הראשונים של 2016 פחות או יותר בגלל הסיבה הזאת.

הכתבה הבאה מתארת איך נוודים דיגיטליים הפכו מנישה לסטנדרט. תקראו, אם אתם רוצים להיות כאלה ביום מן הימים.

תמונה: אם היו רובוטי ענק במלחמת העולם הראשונה במזרח אירופה, זה היה נראה ככה. אח, אני מת על מזרח אירופה.

רובוט בערבות מושלגות

אחרי שירדתי על פבל ושעונים חכמים ביומיות הקודמות, ואחרי שהיה נדמה שכבר כל החברות ויתרו על המוצר (הדי חמוד בתכל’ס), למדתי עכשיו שגוגל עוד לא מוותרת על שעונים חכמים.

החברה מתעתדת להוציא שני שעונים חכמים בתחילת 2017. לו רק לא הייתי בטוח שהם יחייבו אותי להתחבר לחשבון גוגל ויעשו רישום מדויק של כמה צעדים אני צועד ביום, הייתי נורא מתלהב.

—————————

אובר מודה שיש בעיה במכוניות ללא נהג שלה, ולכן הן עלולות להרוג רוכבי אופניים.

כמה מרגיע.

—————————

אני הרבה לבד. 90 אחוז מבחירה, 10 אחוז כי לפעמים זה פחות קורה.

מעולם לא הרגשתי בודד, כי אצלי להיות לבד בחדר זאת בחירה. זאת הדרך שלי לעבוד. ואני יודע שתמיד כשארצה חבר’ה, אמצא את מי שישמח להסתובב איתי.

מצד שני, יש הרבה אנשים בודדים בעולם. והכמות שלהם עולה משנה לשנה. 40 אחוז מהאמריקאיים מעידים על עצמם בתור אנשים בודדים. באייטיז זה היה רק 20 אחוז.

בדידות עלולה להיות דבר מסוכן, ובסלאשדוט מדברים עליה בפוסט מדכדך למדי.

—————————

הסרט “חיי בתור קישוא” (כך במקור) זכה בפרס האנימציה של טקס הפרסים האירופאי. זה סרט סטופ-מושן, וכדי שלא תרגישו שאתם לא יודעים על מה כולם מדברים, החלטתי לשים פה את הטריילר שלו.

קרן הגידור הגדולה בעולם, Bridgewater, מפתחת תוכנה שתנהל את החברה לבד.

כבר כיום החברה משתמשת בתוכנה כדי להעריך עובדים. לכל עובד יש קלף שיוצרת התוכנה, ועליו היא כותבת (אחרי ניתוח) את היתרונות והחסרונות שלו. תוכנה אחרת מנהלת מעקב צמוד עד כמה יעיל כל עובד בהשגת יעדיו. המטרה של התוכנה החדשה היא ש-75% מכל החלטות הניהול, כולל פיטור ושכירת עובדים, יהיו אוטומטיות.

ואני מסתכל על זה ואומר: בלעעעעעעעעעחס.

כאילו, יש מצב שזאת הדרך הכי יעילה בעולם לנהל חברה. באמת, אין לי מושג. אבל, אתם יודעים, יש עוד קריטריונים בעולם חוץ מיעילות. נגיד, אנושיות. מוסר. חמלה. כיף. אושר.

מצד שני, Bridgewater היא חברה בה העובדים אמורים לבקר אחד את השני בלי הפסקה, ובשפה בוטה וחזקה. זה לא מקום שהייתי רוצה לעבוד בו עם או בלי בינה מלאכותית שהופכת אותי למספר. לא משנה כמה הם מצליחים.

—————————

שתי רשימות שפספסתי בפוסט הקודם:

12 פרקי החגים הטובים ביותר של סדרות מדב”פ מאז ומעולם.
ה-Concept Art הכי טובים של משחקי מחשב ב-2016. מצית את הדמיון.

—————————

מעכשיו מבקשים האמריקאיים שתציינו, אם לא איכפת לכם, בטופס הויזה גם פרטים על הנוכחות הוירטואלית שלכם.  רוצה לאמר, מה הפייסבוק שלכם? טוויטר? גוגל פלוס?

פעם שניה שאני כותב את זה בפוסט, אבל זה פשוט מתבקש: בלעעעעעעעעעחס.

—————————

תכירו את הירחון האקדמאי Xenomathematics, שרוצה לעסוק במתמטיקה “שמחוץ לעולם הזה”. כלומר, במערכות מתמטיות שעלולות היו להתפתח בידי גזעי חייזרים תבונתיים.

4 תגובות

  1. Endlessblink הגיב:

    סדרת רובוטי הענק במזרח אירופה מזכירה לי את משחק הקופסה הזה –
    https://boardgamegeek.com/boardgame/169786/scythe

  2. יעל ר. הגיב:

    למרבה הצער, בארץ הנושא הזה של עבודה מהבית עדיין בחיתולים ומאוד חשדנים כלפיו. אפילו כשעבדתי במשרד לבד, בלי שום צורך באינטרקציה לצורך תפקידי, עשו לי בעיות לעבוד מהבית. שמעתי את התלונה הזו מהרבה אנשים, שלא מבינים למה אי אפשר לפחות יום אחד לוותר על פקקי הענק הישראליים ולעבוד מהבית באופן יעיל יותר, ללא עצבים ודלק של 3-4 שעות בפקק/תחבורה ציבורית/שניהם גם יחד.

    לגבי תוכנת הניהול, זה הזכיר לי את הכתבה הזו: השטן הוא אלגוריתם:
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3700339,00.html

    • ניימן הגיב:

      כן, ישראל באמת לא מפותחת בקטע של עבודה מהבית. יש לזה גם קשר לתרבות עצמה (ישראלית מול גרמנית), ורק לא לקידמה לדעתי.

להגיב על Endlessblink לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting