המדף הז’אנרי: Seveneves – ניל סטיבנסון

בנקודה מסוימת בספר Seveneves מופיע המשפט הבא:

“5000 שנה מאוחר יותר.”

זה אחד מהמשפטים הגדולים שקראתי בספר אי פעם.

ידעתי שהמשפט הזה עומד להגיע; זה פרט שהופיע בהרבה ביקורות. אבל כשהוא הגיע, בקונטקסט הנכון, עם מאות עמודי עלילה שהכינו את הקרקע עבורו – חשתי צמרמורת.

Seveneves, הוא אחד הספרים האפיים ביותר שיש.

הוא הכל חוץ מספר מושלם: הוא טרחן, עם דיאלוגים בינוניים. אבל יש בו 880 עמודים מלאים ברעיונות, והעלילה שלו היא אחת עלילות המד”ב היפות ו”גדולות” שנכתבו.

על שלל חסרונותיו ויתרונותיו, Seveneves הוא נציג מושלם של הז’אנר. ככה צריך לכתוב ספר מד”ב: שאפתן וגדול.

כריכת sevenevesv

בום!

הירח מתנפץ לרסיסים. הם אחר כך מתפזרים. תוך שנתיים הם ייפלו על כדור הארץ וישמידו את היונקים שם.

אלו שני העמודים הראשונים של Seveneves, וזאת התחלה מדהימה.

במהלך שני העמודים האלה אנו מתוודעים לדובי. מדען מפורסם וסלב טלוויזיוני סטייל ניל דגראס טייסון. דובי מוביל מהלך נואש של האנושות להאיץ את תוכנית יישוב החלל, ולהימלט מהכוכב שלנו תוך שנתיים.

כמובן שרק חלק זעיר של אוכלוסיית כדור הארץ יכול להינצל. השאר עסוקים או באבל עצמי, או בסיוע למטרה היחידה החשובה שנשארה: יישוב החלל למען הצלת התרבות האנושי.

אם הספר הקודם של סטיבנסון שהופיע בבלוג, סנוקראש, היה כולו מגניבות, Seveneves הוא כולו אפיות. העלילה שתיארתי היא כולה 20 עמודים (מתוך 880). הסיפור מתפתח לכיוונים ענקיים. יש בו שללל רגעי ‘וואו!’.ניל סטיבנסון הוא לא אדם שחושב בקטן.

חסרונו של הספר הוא בפרטים הטכניים. כי סטיבנסון אדם מלומד, מהסוג שאוהב להרצות. אבל יש באמת מישהו שרוצה לקרוא עשרות עמודים על מיחזור אוכל בחלל?!

למרבה המזל, ככל שהעלילה מתקדמת, מניין הפרטים הטכניים מתמעט, כי הטכנולוגיה הולכת ונעשית דמיונית.

מה שלא מתמעט, הוא מניין הדיאלוגים הגרועים. סטיבנסון יודע לכתוב דמויות עגולות ומעניינות, אך לא יודע לשים להן דיאלוגים בפה. הן נשמעות כמו גיבורי על מקומיקסים של שנות השישים.

זה מפריע טיפה בהתחלה, אבל ככל שהספר מתקדם משנה פחות ופחות. היתרונות עולים על החסרונות.

Seveneves הוא ספר מד”ב כמו שספר מד”ב צריך להיות. הוא הולך עם הניסויים המחשבתיים שלו עד הסוף. הוא שיר אהבה למדע, דבר מרענן בכיוון הרוחני אליו צועד העולם. הוא מספר סיפור אפי ענק, שרק המדע הבדיוני יכול לספק.

אז למי איכפת אם הוא לא יודע לכתוב דיאלוגים? למי איכפת אם הוא טרחן בפרטים לעיתים? כי יש כל כך הרבה ללמוד ולהפיק מ-Seveneves.

תביאו לי ספר כזה כל יום, ואהיה מאושר.

ציטוט אהוב: מוקדש לכל מי שתוסכל מכך שכבר חשבו על הרעיון הגאוני שלו:

“זה הקטע עם החלל”, היא אמרה, “כל כך הרבה אנשים חכמים מתעניינים בו, כך שקשה מאד לחשוב על רעיון ממש מקורי”

4 תגובות

  1. נו, ההוא מפעם הגיב:

    נו מה יהיה…
    ככה באמצע הסמסטר, לעזוב את הכל ולהתמסר לקריאה…(בהתחשב שאלגברה ליניארית וMATLAB הם לא כוס התה/ שוקו שלי ואין ממש סיכוי שאבין אותם – הפיתוי אף גדול יותר…:-) ) ???
    אני חושב שמרגע שקראתי את הביקורת שלך ועד לרגע שקניתי עותק משומש עברו אולי 10 דקות…

    ואגב, פעם כתבתי לך שאתה צריך לקרוא את תור היהלום שלו (Diamond Age) – אז עשה לעצמך את הטובה הזאת כבר 🙂

    ושוב, תודה על בלוגך וכמובן על הגנזך, שבעצם מהווה את הקשר שלי לעולם החיצון 🙂

    Keep on the good work
    א.

    • ניימן הגיב:

      הנחת אחראיות כבדה על כתפי. שים רק לב לחסרונות שציינתי שם (טרחנות טכנית, דיאלוגים). מקווה שתהנה.

      מה רע באלגברה ליניארית??

      תור היהלום על הכוונת. פרה-פרה.

  2. ההוא, פעם שנייה הגיב:

    שום דבר לא רע בה, פשוט אין בינינו כימיה טובה 😉
    ובנוסף, הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם, מרצה לא מדהים, אין lecture notes ולטעמי אין מספיק זמן להפנים את החומר…, אולי יבוא עזרי מגוגל…ואולי לא…

    אני מודע לחסרונות, אבל זה נראה ספר עסיסי אחרי כמה נפילות שחוויתי (לא מד”ביות), אז נקווה לטוב 🙂

    לילה טוב,
    א.

  3. יוס ואחיו הגיב:

    אכן ‘תור היהלום’ חייב להיות הבא; ואפילו תורגם טוב (יחסית; לטעמי הפעם היחידה ש’אופוס’ עשו משהו טוב, וגם זה לא עד הסוף כי המתרגם סבל)

    מבחינת תחזית העתיד הוא מתקדם מעבר ל’סנואו קראש’ ומהודק יותר ממנו, וגם משכנע יותר. הבעיה היחידה היא הסוף החפוז – כאילו שלא נשאר זמן.

    בעתיד נצטרך כולנו להגיע לטרילוגיה הגדולה ‘המחזור הבארוקי’ שלו. כמעט 2000 עמודים (יש גם בגירסת 5 חלקים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting