המדף הז'אנרי: Persepolis Rising – ג'יימס ס.א. קורי (הספר השביעי של The Expanse)

[ביקורות על ספרים 1, 2, 3, 4, 5 ו-6 של The Expanse]

סדרת The Expanse היא סדרת ספרי המד"ב האהובה עלי בעשור האחרון. בלי תחרות.

ספר הפתיחה שלה היה מדהים (כיכב במועדון הקריאה של הבלוג). חלה ירידה קלה בשני הספרים הבאים. אחרי זה הסופרים מצאו את הנוסחא. הספר הרביעי והלאה הם יצירת מופת אחת אחרי השניה.

Persepolis Rising ספר מעולה. אולי אפילו יותר טוב מהספר הראשון בסדרה (שזכה בפרס ניימן לשנת 2013).

ב-Persepolis Rising ממשיכים הסופרים את הטריק שלהם: להחליף ז'אנר כל ספר. הז'אנרים הפעם: גיבורים זקנים חוזרים לפעולה כדי לבעוט בתחת של הצעירים. מרד מחתרתי באימפריה אפלה ו-Jailbreak. כולם ז'אנרים מאד עכשווים.

אחרי התמונה יהיו ספויילרים קלים לששת הספרים הקודמים בסדרה. אי אפשר אחרת ביקורת על ספר שביעי אחרת.

אז רק שתי מילים קודם למי שעוד לא קרא:

The Expanse היא סדרת מד"ב רך. היא לא בוחנת רעיונות טכנולוגיים חדשים, אלא מתמקדת בעלילה מותחת שהתפאורה של אופרת חלל מאפשרת.

זה לא אומר שהספרים שטחיים. ממש לא. רק שהעומק מתחבא בגיבורים, במעשים, בכתיבה – ולא ברעיונות הטכנולוגיים עצמם.

מומלץ לכל מי שמחפש מד"ב שיגביר לו את פעימות הלב ולא יגמר אף פעם.

המדף הז’אנרי: Persepolis Rising – ג’יימס ס.א. קורי (הספר השביעי של The Expanse)

עשרים שנה לאחר סיום הספר השישי; הגלקסיה עושה רושם של מקום שקט יחסית.

צוות הרוקינטה זקן.

הולדן, נעמי, עמוס, אלכס ובובי בשנות השישים לחייהם. הם חושבים מה לעשות "ביום אחרי". זה בטח מבטא סנטימנט שקיים אצל הסופרים עצמם.

חלקם רוצים לפרוש לאחוזה רחבה בטיטאן. חלקם רוצים למות בתא הטייס של ספינת החלל.

באותו הזמן נכנס לגלקסיה כוח חדש. פליטי מאדים שהתנתקו מהאנושות לעשרים שנה.

בזמן הזה הם פיתחו תרבות ספרטנית-נאצית. הם ערכו ניסויים לא אתיים בדגימות חייזרים, ופיתחו כלי נשק אדירים. הם מוכנים לכבוש את הגלקסיה, ולהשמיד את כל מה שנקרא בדרכם.

קראתם את זה? נאצים בחלל! נאצים בחלל!

Persepolis Rising הוא הספר הכי קודר בסדרה עד עכשיו. הגיבורים זקנים ועייפים. זה מגיע בצוותא עם דכאון קל. האויב בלתי מנוצח. חוסר החמלה שלו גרם לו ליצור יתרון טקטי עצום. הוא משמיד כוכבים שלמים כעונש על חוסר הציות פשוט.

במידה רבה Persepolis Rising הוא שיעור היסטוריה. בכל תקופה קמה איזו תרבות שחשבה שהיא עליונה על כל האחרות, ושמחובתה המוסרית או להשמיד את האחרות או להשליט עליהן את מרותה.

אחת הסכנות הגדולות של בני אדם היא שהם מצליחים למצוא טיעון שמצדיק כל מעשה לא מוסרי בחיים. ככל שהמעשה פחות מוסרי, ככה האמונה הדתית שלהם בצדקת הטיעון חזקה יותר.

במידה אחרת, Persepolis Rising הוא שיעור בתקווה. בכך שעם תמיד יכול להתמרד מול שליט, לא משנה כמה השליט נראה חזק. יש לציין שאני חושש שהמסר הזה שגוי היסטורית.

קל לפרש את הספר בנוף הפוליטי הנוכחי בתור התמרדות של העם האמריקאי מול טראמפ. אבל אני בטוח שאפשר למצוא פרשנות זהה במקום כלשהו בעולם בכל תקופה בהיסטוריה.

זה גם ספר על גיבורים שמודים שהם הזדקנו. "הסימן האמיתי לכך שהזדקנת זה שאתה לא מרגיש צורך להוכיח שאתה עוד לא זקן".

הקפיצה עשרים שנה קדימה הפתיעה אותי. נותרו עוד שני ספרים בחוזה הנוכחי של הסופרים. אני מניח שהקפיצה קדימה בזמן מעידה שהם יהיו האחרונים בסדרה.

יש אנשים שרואים במד"ב ז'אנר פילוסופי לניסויים מחשבתיים. יש כאלה שרואים במד"ב הרפתקאות טכנולוגיות.

הז'אנר הראשון משגשג בימים אלו, עם ניסויים מחשבתיים בסוציולוגיה, פוליטיקה, מגדר, גזענות, בינה מלאכותית או שילוב אדם מכונה. התוצרת היא של שלל ספרים מעניינים מחשבתית, של אן לאקי, קורי דוקטורוב או מלכה אולדר, אבל לא תמיד מעניינים עלילתית.

The Expanse הוא נושא הלפיד של המד"ב המהנה. המד"ב שמזכיר למה ספרים משאירים אותי ער עד חמש בבוקר, ולמה הוליווד והטלוויזיה מעולם לא יוכלו להתחרות בחווית הספרים.

יהיה קצת עצוב כשהסדרה תסתיים. אבל עד אז יש עוד שנתיים של ביקורות, כנראה, נלהבות.

[Persepolis Rising – ג'יימס ס.א. קורי (אמזון). 560 עמודים, 2017]

4 תגובות

  1. ארני הגיב:

    נשמע מפתיע לטובה. אם אפשר לקפוץ קדימה אז אפשר גם אחורה ולצדדים, אל תהיה מודאג בנוגע להמשכים

  2. עמית הגיב:

    אם הולדן והחבר׳ה בני שישים, אז אווסרלה בת שמונים? קללות בבית אבות!

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הייתי צריך לקחת הפסקה של חודש באמצע הספר כי הוא דיכא אותי קלות.
    מלבד הסיום, ככל הנראה הטוב בסדרה.

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting