ספרי עיון: אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן! – ריצ’ארד פיינמן

[חלק מפרוייקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2017. מקום שלישי]

ריצ’ארד פיינמן הוא מגדולי הפיזיקאיים של המאה ה-20.

הוא השתתף בפיצוח פצצת האטום, זכה בפרס נובל והדבר שהכי הרשים אותי: קיבל ציון מושלם במבחן הקבלה בפיזיקה של פרינסטון (הראשון בהיסטוריה), וציון כמעט מושלם במתמטיקה.

הוא היה מורה גדול; את המעט שאני יודע על פיזיקה למדתי מהרצאות פיינמן על פיזיקה.

אתה בעטיעטיפת אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן!

‘אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן’ הוא סוג של אוטוביוגרפיה. סיפור חייו של פיינמן דרך שורת אנקדוקטות משעשעות ומחכימות. מגלים בו שחוץ מפיזיקאי פיינמן היה פורץ כספות, אחד ההאקרים הראשונים בהיסטוריה, מומחה לנמלים, ביולוג ומומחה למתמטיקה של האצטקים.

הסיפור של העובדה האחרונה בכלל מדהים: פיינמן ביקר עם אישתו במקסיקו. היות והוא השתעמם בזמן שהיא הסתובבה במוזיאונים, הוא קנה בחנות ספר היסטוריה. היו שם צילומים של לוחות מדע אצטקיים, עם פרשנות לצידם. פיינמן, שמת על חידות, הסתיר את הפרשנויות עם נייר, והחל לפרש את הצילומים לבד.

פניימן גילה שסימן כלשהו זה אפס, שהבסיס למתמטיקה זה ככה וככה. הוא גילה שכל מיני מספרים חוזרים כמה פעמים, ואז הלך לספריה (זה היה לפני האינטרנט) וגילה את המשמעות האסטרונומית שלהם. הוא אפילו גילה כיצד האצטקים הצליחו למדוד בדיוק מפליא דברים כמו זמן המחזור של נוגה.

פיינמן היה גאון. הוא היה שילוב של יכולות אנליטיות מופלאות, אנרגיה בלתי נגמרת וחוסר בושה מוחלט. הסיפורים שלו מהנים, אבל לא רלוונטיים לרוב קוראי הבלוג, כולל כותב שורות אלו, שלא ניחנים ביכולת לשחזר אותם.

אחת האפיזודות המעניינות בעיני הייתה דווקא התקופה הפחות מוצלחת בחייו של פיינמן.

אחרי מלחמת העולם השניה ופיתוח פצצת האטום, הוא קיבל משרת פרופסור בקורנל. הוא היה אדם צעיר, וכמו כולנו הייתה בו תחושת שליחות בוערת לשנות את העולם. הוא ניסה לעשות מחקר פורץ דרך, אבל לא הגיע לכלום.

פיינמן נכנס לדכאון. הוא קיבל שלל הצעות ממלגות, וזה העציב אותו אפילו יותר. כי כל האנשים האלה שמציעים לו כסף לא יודעים שהוא has been, שהוא פאסה. שהוא אדם שלא מסוגל יותר לעשות מחקר מקורי.

בסופו של דבר הגיעה הצעה מאינשטיין, וזה גמר את פיינמן. ההצעה הייתה כל כך מגוחכת, שהוא ידע שאין שום סיכוי שהוא יעמוד בציפיות שלה. עצם האפשרות שהוא יעמוד בציפיות הייתה אבסורד מוחלט.

אז פנימן החליט באותו הרגע לא לעמוד בציפיות של אף אחד אף פעם. לעשות מדע לשם מדע, ודברים בגלל שהם כיף.

כמה ימים אח”כ ראה פיינמן בקפיטריה סטודנטים משחקים עם פריסבי. הוא שם לב לתופעה פיזיקלית מעניינת במעוף הפריזבי, והחל לחקור אותה. זה הוביל ליצירת תיאוריה קטנה. כשהוא הראה אותה לבוס של בקורנל, הבוס אמר לו, “זה מעניין מאד, אבל בשביל מה זה טוב?'”, ופיינמן ענה לו, “זה לא טוב לכלום! אני עושה את זה בשביל הכיף!”.

בדיעבד המחקר התפתח בהמשך לתוצאות שהביאו לפיינמן פרס נובל.

יש המון מה ללמוד מהסיפור הקצר הזה. הדבר הראשון הוא זה היעדר ציפיות. ציפיות יוצרות לחצים.

יש אנשים שמשגשגים רק תחת לחץ, מייקל ג’ורדן נגיד. אבל יש אחרים שמשגשגים דרך עשיית כיף. זה מזכיר לי משהו שסטפן קארי אמר פעם בראיון, אחרי שורת משחקים גרועים שלו, “אני לא לוקח את עצמי ברצינות מדי. ולכן אני לא יוצא מגדרי גם כשאני נותן משחק מדהים, וגם כשיש לי תקופה פחות טובה”.

הדבר השני הוא שאף פעם אי אפשר לדעת לאיפה יפתחו דברים בעתיד.

ג’ו וולטון ניסחה את זה ב-My Real Children עם המשפט, “אתה אף פעם לא יודע מי יהיה מפורסם”.
סטיב ג’ובס התייחס לזה בנאום Connecting the dots המיתולוגי שלו.
בהודעה בה הכריז לינוס טורבאלדס על לינוקס, הוא כתב “just a hobby, won’t be big and professional like gnu”.

אף פעם לא יודעים לאיפה דברים יתפתחו.

הצד האפל של הספר הוא יחסו של פיינמן לנשים. היו כבר הפגנות נגד יחסו של פיינמן לנשים ב-1968 ו-1972, וכהספר, שיצא ב-1985, היה גל חדש של הפגנות.

פיינמן, אדם חסר בושה, מת על נשים יפות. הוא פקד על בסיס קבע מועדוני חשפנות (ועבד בהם על מחקר בפיזיקה). את לאס ווגאס הוא אהב בגלל נערות הבידור שם. המשרה שלו בקורנל הסתיימה בגלל יחס מיני בעייתי. הוא שכב על דרך קבע עם סטודנטיות, יצאניות ונשיהם של חברים נשואים.

כשפיינמן עשה תערוכת אמנות, היה שם ציור אירוטי של מאדאם קירי. פיינמן התעצבן שאנשים לא מבינים את המסר של הציור, שצריך להתייחס למאדאם קירי לא רק בתור מדענית מבריקה, אלא גם בתור אישה סקסית.

זה לא יהיה מדויק לאמר שפיינמן היה סקסיסט. למעשה, הוא מפרגן לנערות הבידור והחשפניות, וטוען שהרבה מהן חכמות יותר מרוב האנשים (פיינמן לא שופט אינטיליגנציה ע”פ עיסוק, מין, גזע או גיל). הוא דחף את אחותו להיות מדענית למרות התנגדות הוריו, והיה אחד התומכים בלתת קביעות ל-Jenijoy La Belle, הפרופסורית הראשונה של Caltech.

יותר יהיה מדויק שפיינמן היה אדם כנה שלא היה איכפת לו מה חושבים עליו (לספר השונים שלו קוראים, “מה אכפת לך מה חושבים אחרים?”), וחשב שזה לגיטימי לשלם תמורת הזכות לשלם על בחורה יפה. הוא גם היה אדם שאהב הרפתקאות, סכנה ואת פשוטי העם. דברים שהוא קיבל בשפע ע”י ישיבה ממושכת במועדוני חשפנות.

קל לקרוא את הספר ולחשוב שפיינמן היה מוצלח בכל דבר בו נגע, אבל זאת טעות לדעתי. הוא ניסה ידו באמנות שלוש פעמים, ובכל הפעמים היה לכל היותר ממוצע ביותר. פעם אחת היה כשהשתתף בתור נגן בקרנבל הברזילאי. פעם שניה כשניסה כוחו בציור. והשלישית כשלמד תיפוף מחבורת נגני רחוב אפריקאיים לוס אנג’לס.

פיינמן, מדען יצירתי ואיש מבריק, גילה אפס חדשנות ויצירתיות בתחומים האלה (ע”פ המתואר בספר לפחות). הוא לכל היותר היה מבצע בינוני. בתור אמן הנגיעה האישית שלו התבטאה בקלישאות.

אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן! הוא ספר נהדר ומומלץ מאד. הוא גם משעשע, גם מחכים וגם נותן חשק עז לעשות מדע, וכמה שיותר. הוא מהספרים שיעשו אתכם חכמים יותר כשתסיימו לקרוא אותם. כל עוד אפשר לא להתעצבן ולסנן את החלקים הבעיתיים בו שעוסקים ביחד לנשים.

ביקורת נוספת ומוצלחת יותר יש בבלוג סופרת ספרים.

[אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינ‏מן – ריצ’רד פיימן, 1985 באנגלית, 1995 בעברית]

7 תגובות

  1. melquiadess הגיב:

    אחד מספרי העיון הבודדים שקראתי מכריכה לכריכה.
    קראתי אותו בשנה הראשונה של התואר הראשון בפיזיקה, ובאותם ימים הוא מילא אותי עד תום בהשראה למחקר ומדע. כמובן שלאחר מכן ההשראה הזו התנפצה על המציאות הטכנית של לשרוד בתואר ראשון כפול בטכניון, וסיימתי אותו כ-“סתם מהנדס”.
    אבל כנראה שהזרעים שהספר הזה זרע לא נעלמו, כי קצת יותר מעשור אחר כך מצאתי את עצמי משנה כיוון והלכתי לגמרי לכיוון של מדע בסיסי. אז אמנם לא בפיזיקה, אבל עדיין נדמה לי שלספר הזה היה חלק בעיצוב התשוקה המדעית שלי.

  2. אמ הגיב:

    ספר נהדר, קראתי באנגלית בהנראה רבה. מישהו יודע איפה ניצן למצוא אותו לקניה בעברית? אני מחפש כבר זמן מה ולא מוצא

  3. Alro הגיב:

    אחת האוטוביוגרפיות האהובות עלי. עשית לי חשק לקרוא שוב.

  4. דוד הגיב:

    התמהמתי קצת בקנייה של הספר, ומישהו קנה את העותק האחרון בחנות “האהובה” עליי.
    אני מניח שזה בגלל הפוסט הזה. then again גם אני לא הכרתי אותו לפני.

    אני מניח שניימן נתן וניימן לקח, יהי שם ניימן וגו’

  5. אסף הגיב:

    קיבלתי אותו ליום ההולדת כשיצא בעברית, ספר מצויין והשאיר בי רושם רב. לא הייתי בטוח שאהבתי אותו כל כך בגלל שהייתי צעיר או מכיוון שהוא באמת טוב. אני שמח לקרוא שהתשובה השנייה כנראה הנכונה.

  6. יעל ר. הגיב:

    בתור נציגת ה”קריאה באנגלית זה אטי מדי בשבילי ואני עצלנית להיאבק עם זה”, אני בעד עוד ביקורות על ספרים שיצאו גם בעברית.

  1. 26 בפברואר 2020

    […] באתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן [ביקורת], מספר ריצ’רד פיינמן איך כילד נהג לפתוח מקלטי רדיו. […]

להגיב על יעל ר. לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting