המדף הז’אנרי: Places in the darkness – כריס ברוקמייר

בטיול בסקוטלנד גיליתי שקיים ז’אנר ספרותי שמעולם לא שמעתי עליו: Tartan Noir: ספרי בלשות סקוטיים. הם מאופיינים בכך שהבלשים שם הם אנטי-גיבורים קלאסיים, והקורא ממש לא אמור להזדהות איתם.

אחד הבולטים בסופרי ה-Tartan Noir הוא כריס ברוקמייר. אז כשהמוכרת בחנות ספרים הבינה שאני אוהב גם מד”ב וגם ספרים בלשיים, היא ישר דחפה לי ליד את Place in the darkness: ספר מד”ב בלשי מאת כריס ברוקמייר שהפך לרב-מכר בסקוטלנד.

לקח לי חודשיים להתחיל אשכרה לקרוא את Place in the darkness, אבל יומיים לסיים אותו מהרגע שפתחתי אותו לראשונה.

הוא פנינה נסתרת. עלילה בלשית איכותית, ספר מד”ב מצוין, ופשוט יופי של קריאה.

ככל שעובר הזמן מאז שסיימתי לקרוא אותו, כך אני יותר ויותר אוהב את Places in the darkness. הוא ספר מתח בלשי מותח מהשניה הראשונה ועד האחרונה, שמתרכז בפיענוח רצח בתחנת חלל. כן יירבו.

הרחק למעלה בשמיים, בתחנת חלל מעל כדור הארץ, נמצאת Ciudad de Cielo – “העיר שבשמיים”. השמנת של אנשי כדור הארץ בונה שם את עתיד האנושות.

אליס, המפקחת החדשה שמגיע לתחנת החלל יודעת שהתושבים גאים בכך שהם בונים “אנושות חדשה”. הם משוויצים שאין שם פשע; שמעולם לא בוצע שם רצח. הם מבלבלים, כמו שבני אדם בלבלו לאורך כל ההיסטוריה, בין חזית הטכנולוגיה לבין חזית המוסר.

כמובן שבעמוד השני של הספר מתבצע רצח מזעזע, שחושף את כך שאנשי התחנה אולי מתקדמים טכנולוגית, אבל מוסרית הם נמצאים באותו המקום כמו כל אדם אחר בהיסטוריה האנושית.

אליס היא רק אחת מהבלשיות בספר. לשניה – ואולי היותר חשובה – קוראים ניקי. היא שוטרת בתחנה, שחיה על הקו בין שיטור לשחיתות – קצת יותר נוטה לצד השחיתות. היא אנטי-גיבורת Tartan Noir קלאסית.

יש שני דברים יפייפיים ב-Places in the darkness. האחד זה איך הוא לוקח סיפור בלשי – די סטנדרטי בתכל’ס – וממקם אותו בטבעיות אדירה בתוך תחנת חלל עתידנית. זה אולי נשמע קל לעשות, אבל 99.9% מספרי המד”ב הבלשיים נכשלים בזה.

הדבר השני, והמאד מפתיע, זה שלל האבחנות שלו על טכנולוגיה, פילוספיה, והטכנולוגיה של הפילוסופיה. ואני אומר מפתיע, כי כריס ברוקמייר ידוע בתור סופר בלשי, לא בתור מומחה טכנולוגי.

אולי זה מראה שאת האבחנות על מדע קל להבין, אבל צריך סופר אמיתי כדי לנסח אותן בתור משפטים יפים וטבעיים בתוך ספר.

הצד הבלשי של הספר פשוט מהוקצע. אקדח במערכה הראשונה יירה בשלישית. הדיונים הדי רגילים על מקור הפשע, והאם הוא הכרחי (דיון שבטח חוזר הרבה בעיקר בספרות טרטן נויר).

אי אפשר לאמר שכוחו של הספר הוא בעלילה הבלשית – כי טובה, אך לא מיוחדת מדי.
אי אפשר גם לאמר שכוחו של הספר הוא בגיבורות שלו – הן מוצלחות, אבל לא דמויות אלמותיות.
אי אפשר אפילו לאמר שכוחו של הספר הוא באבחנות שלו, הן נהדרות, אבל לא מבריקות.

כוחו של הספר הוא באיך שהוא משלב את כל האלמנטים ה”טובים מאד” האלה למשהו מצוין. וכוחו של הסופר הוא בכך שהוא ייצר ספר שלם שמתעלה על שלל מרכיביו.

אני מאד מקווה שברוקמייר ישאר בז’אנר המד”ב, יש לו איכויות נדירות להביא לשם.

[Places in the darkness – כריס ברוקמייר, 416 עמודים, 2017]

אנקדוטה: ברוקמייר קיבל ביקורת קטילה באמזון, שם נאמר ש”הספר צריך אזהרה, באותיות גדולות, שמדובר בספר מדע בדיוני”. המבקר בלי שום ספק ציפה לקבל עוד ספר בלשי רגיל של ברוקמייר. הנה התשובה המשעשעת של הסופר:

תגובה אחת

  1. D! פה ועכשיו הגיב:

    תגובה נפלאה

להגיב על D! פה ועכשיו לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting