יומיות 20.06.2019: העתיד של האזנה למוזיקה

לפני כמה ימים ביקשתי עזרה מקוראי הבלוג: לבדוק פלאגאין לאתרים מבוזרים שכתבנו. המון התנדבו לעזור ובסוף אפילו דחיתי את האחרונים כי יש מספיק.

תודה רבה לכולם! הוראות נשלחו הבוקר.

1. אחד הספרים המעניינים שקראתי הוא How Music Works של דיוויד ביירן. אני בכוונה אומר "מעניינים" ולא "טובים", כי הוא מאד יבש.

הספר מראה איך מוזיקה התאימה עצמה למקום, לתרבות ולטכנולוגיה.

המוזיקה הטורקית – אם זכור לי נכון – מורכבת מהרבה כלים שמנגנים אותו הדבר, בעוד המוזיקה המרכז-צפון אירופאית מורכבת מהרמוניות. זה בגלל שמרכז אירופאיים ניגנו בכנסיות עם אקוסטיקה מופלאה, אבל הטורקים ניגנו תחת כיפת השמיים. הם נזקקו לכמה כלים שיחזרו על אותו הדבר כאמצעי הגברה.

בשנים האחרונות אפשר לראות איך טכנולוגיה משנה את המוזיקה מול פנינו בזמן אמת. חלק מהמפיכה הזאת, מקלטות לדיסקים ל-mp3 ואוספים פרטיים אדירים של מוזיקה, חוויתי בעצמי בתור מאזין אובססיבי למוזיקה (למי שזוכר את ימי הבלוג הראשונים).

את החלק האחרון של המהפיכה, עם שירותי סטרימינג אני חווה דרך העיניים של החבר'ה בני העשרים בהאקרספייס בו אני נמצא.

יש להאקרספייס אתר בו כל אחד יכול לבחור מוזיקת רקע. קל לזהות הבדלים בין אנשים אחרי גיל 30 לחבר'ה היותר הצעירים.

למשל, אם אני הראשון בהאקרספייס, אני מתחבר לאתר עם המחשב שלי, ומנגן את המוזיקה ש*אני* מכיר, ש*אני* אוהב ושאני רוצה לשמוע עכשיו. חשוב לי לדעת מי מנגן ומה מתנגן. חשוב לי להאזין לדברים שלי, ולמיין את המוזיקה החדשה ע"פ העדפה.

כשמגיעים הצעירים יותר, הם מתחברים ל-Iris (תואם ספוטיפיי, רק יותר כללי ולא מסחרי), ומנגנים פלייליסט אווירתי כלשהו. הם מחפשים או "מוזיקה שמתאימה להאקרספייס" או "אלקטרוני מודרני", או "רוק לשעות הערב".

הם אף פעם לא בודקים איזה אמן שר, ואם מדי פעם אני שואל, הם אשכרה מתפלאים. למה זה משנה לי?

במילים אחרות, לא נורא איכפת להם למי ומה הם מאזינים. איכפת להם שתהיה מוזיקה שמתאימה לאווירה, וזהו.

אפשר להשוות את זה לאנשים שפעם היו פותחים את תחנת הרדיו האהובה עליהם. אבל גם זה לא מדויק. בתחנות רדיו היו חזרות על שירים, וציינו מי מבצע כל שיר. אם האזנת מספיק לאותה התחנה, התחלת לגבש את רשימת הלהיטים האהובה עליך. בשיטת הסטרימינג יש פחות חזרה.

עכשיו, ברור שהאקרים צעירים לא משקפים את כלל האנושות, ושהעולם עוד מורכב מהמון אנשים צעירים שמתנהגים כמוני. אבל זה כן מראה על סוג התנהגות חדש שנוצר בעקבות הטכנולוגיה.

מה שמביא אותי למשקיע המליארדר Vinod Khosla, שטען שבעוד עשור לא נקשיב יותר למוזיקה, אלא נקשיב לאווירה.

ע"פ החזון של Khosla, אנו נאזין לשירים שיווצרו אוטומטית על ידי מחשב, ויותאמו אישית למוח, אישיות, מצב הרוח והמיקום שלנו.

יש צעד אחד שצריך להתרחש לפני הדבר הזה: שמוזיקת בינה מלאכותית תהפך לפופולרית בכלל. אבל האם זה נשמע כל כך מופרך? עם אנשים שלא יודעים ולא איכפת להם מה הם מאזינים? ועם ספוטיפיי, שכלכלית עדיף לה מוזיקה שיצר מחשב על מוזיקה שיצר בן אנוש, כי אז היא לא צריכה לשלם תמלוגים?

מי יודע אם זה יקרה. יותר קל לתת טיעונים מנומקים לגבי העתיד מאשר אשכרה לחזות את העתיד.

2. במיושי נפתח מוזיאון לפולקלור מפלצות יפני.

יומיות 20.06.2019: העתיד של האזנה למוזיקה

3. יש לי חולשה מוזרה לוובקומיקס על מתכנתים.

אז בנוסף ל-User Friendly, CommitStrip, Not Invented Here ואולי גם PvP (שהוא לא בטוח למפתחים, אבל בטוח ששווה להזכיר אותו), גיליתי עכשיו את Monkey User.

שעות של הנאה מהומור מפתחים כבד.

4. בסתיו הקרוב יגיע אליכם… פיירפוקס פרמיום!

כרגע פיירפוקס ממנים את עצמם בשני אפיקים: כסף ממנועי חיפוש, וכסף מהנגשת תוכן (ע"י חברת הבת שלהם, Pocket). הרעיון הוא להוסיף אפיק נוסף: שירותים.

ב"שירותים" פיירפוקס מתכוונים לדברים כמו אימייל מאובטח, איחסון קבצים או VPN. הכוונה היא שמשתמשי שירות פרימיום יוכלו במנוי חודשי, לקבל גישה לכל המוצרים האלה. המוצרים גם יכולים להיות מסונכרנים עם הדפדפן. נגיד, אם הדפדפן מזהה שאתם ניגשים לחשבון הבנק שלכם, הוא יכול להציע לכם לבד לעשות את זה דרך VPN, כי זה יותר חשוב מאשר לגשת לוואינט.

5. חתולים, דגים וחיות רבות אחרות משתמשות בשפמים לצורך ניווט וראיית הסביבה, אז למה לא רחפנים?

צוות חוקרים מאוסטרליה יצר רחפן עם שפם. ביוכימיה וטכנולוגיה ביחד.

6. אני עוסק בפרוייקטים של קוד פתוח, ולכן מעניין אותי שקמו באירופה שלושה ארגונים חדשים שאמורים לתתמ מטריה משפטית לכאלה פרוייקטים.

7. לפני שבועיים כתבתי על נושא פענוח פשעים בעזרת DNA (אייטם 3 פה). מאז, ראו פלא, הנושא קיבל כנפיים ודנו בו לא מעט בארה"ב.

דיון אחד היה בנושא חברת GEDmatch. הרבה תיקים, כולל זה של ה-Golden State Killer בו דנתי בפוסט הקודם, פוענחו בעזרת החברה הזאת.

ל-GEDmatch יש שירות אליו מעלים אנשים את פרטי ה-DNA שלהם בתקווה למצוא קרובי משפחה אבודים. חוקרי משטרה העלו לשם דגימות DNA שהם לקחו מזירת הפשע ומחשודים פוטנציאליים, בנסיון לגלות קרובי משפחה של הפושעים, ומשם לגלות את הפושע עצמו.

המשטרה עשתה עם זה דברים נפלאים, בלי ציניות. הם פיענחו תיקי רצח תקועים. הבעיה היא, כמו הרבה דיונים בעידן הנוכחי, מה יקרה אם האנשים הלא נכונים ישתמשו בטכנולוגיה? במילים אחרות: יש סיכוי שישתמשו בטכנולוגיה לביצוע פשעים יותר חמורים מאלו שאותם פותרים.

בעקבות הביקורת הגבילה עכשיו GEDmatch את גישת המשטרה רק לרשומות שבעליהן הביעו הסכמה מפורשת לשימוש הזה. זה 5% מסך הרשומות, ומצמצם בטירוף את יכולות המשטרה. אם תשאלו אותי, זאת הגבלה זמנית.

אירוע נוסף שנוגע לטכנולוגיה הוא לגבי מכונות Rapid DNA. אלו מכונות בגודל של מדפסת, עם שם של מדע בדיוני, שמספקות לחוקרים מידע DNA תוך כמה שעות. השימוש במכונות האלה כרגע מעוכב עד שיבדקו את האמינות שלהן ואת המסגרת החוקית בו הן פועלות.

אבל שוב, אלו הגבלות זמניות. קשה כרגע לדמיין את העתיד של הקרימינולוגיה בלי שימוש נרחב ב-DNA.

2 תגובות

  1. D! פה ועכשיו הגיב:

    מה זה איריס?

    • ניימן הגיב:

      תוכנת סטרימינג כזאת. קצת כמו ספוטיפיי, אבל אפשר לארח את זה בעצמך, וזה תומך בכל מיני מקורות מוזיקה מהרשת, אז מאד כללי.

      זה יותר לחבר'ה הטכניים מההאקרספייס מאשר לאנשים רגילים.. אני משתמש במה שהם התקינו.

להגיב על D! פה ועכשיו לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting