מועדון הקריאה מפגש 41: חוט של כסף – נעמי נוביק

לוגו המדף הז'אנרי[המפגש ה-41 של מועדון הקריאה. הביקורת חפה מספויילרים, התגובות לא]

תפקידם של מספרי האגדות מודרניים הוא לווא דווקא להמציא אגדות חדשות. הם לא יתעלו על שלגיה או סינדרלה. גם הטובים ביותר – קורליין של ניל גיימן או פרוזן של דיסני – לא יכנסו לטופ 100.

לא. תפקידם של מספרי האגדות כיום הוא לשמר את העבר, תוך כדי זה שהם מביאים אותו אל ההווה.

איך עושים את זה? כותבים גרסאות מודרניות לסיפורי אגדות ישנים. סיפורים שהגירסא הקודמת שלהם כבר לא רלוונטית לקוראים החדשים.

בחוט של כסף, נעמי נוביק מספקת גירסה מודרנית, ומאד חופשית, של עוץ לי גוץ לי של האחים גרים (שבעצמם, אגב, סיפקו גירסה מותאמת לזמנם של אגדה עממית).

יש קוראי פנטזיה מודרנית שיעקמו את האף, כי זה לא מקורי. כמו שאני מעקם את האף מול כל עיבוד מחודש של דיסני.

אבל בכנות? יש צורך לחדש את עוץ לי גוץ לי. יש צורך לחדש כמעט את כל האגדות הללו, ולהביא אותן לסטנדרט שנוצר אצל קוראי הפנטזיה.

עוץ לי גוץ לי של נוביק ממוקם במזרח אירופה (כחלק מטרנד ה-diversity העולמי). הוא מתרכז בדמויות יהודיות (אנטי-גזענות) ונשים חזקות (פמיניזם). הוא משלב מבט ביקורתי על עולם האגדות, יחד עם מבט נוסטלגי אוהב לאגדות עצמן.

חשוב לדעת למה לצפות כשניגשים לקרוא את חוט של כסף. הוא לא ספר פנטזיה, ואל תשפטו אותו ככזה. הוא לא סיפור מקורי לחלוטין. הוא כן גירסה מודרנית מאד לאגדה קלאסית. בתור ספר כזה, הוא הכי מוצלח שיש.

בכפר קטן, בארץ מזרח אירופאית דמיונית, חיה נערה יהודיה בשם מרים.

אביה של מרים מלווה בריבית כושל. הוא מדרדר את המשפחה לעוני. חצי כפר חייב לו כסף, אבל האבא חלש אופי מדי בכדי לגבות אותו.

כשמרים מגיעה לגיל 16, היא משתלטת על עסקי המשפחה. מרים מתחילה לגבות חובות בעקשנות ולמכור סחורות בשוק. אט אט מפתחת מרים מוניטין של מי שהופכת כסף לזהב.

— עד פה הסטריאוטיפ של יהודים באירופה בימי הביניים —

באותו הכפר חיה נערה גויה בשם וונדה.

וונדה שכולה מאם, מתגוררת עם אביה ושני אחיה הקטנים. האב אלכוהליסט, מכה את ילדיו ומעביד אותם בפרך. חלומו הוא לחתן את וונדה תמורת הבטחה אינסופית לוודקה.

בתור מי שנמצא בפולין אני יכול לאשר שכך, להרגשתי, חושבים הפולנים על הכפריים שלהם עד היום.

הקשר בין השתיים נוצר כשמרים מעסיקה את וונדה בגביית הכספים. בין השניים נוצרת "חברות". אני כותב חברות במרכאות כפולות, כי רק באירופה אפשר לקרוא לקשר המוגבל והעצור שבין השתיים, חברות.

— עד פה הסטריאוטיפ של גויים איכרים בימי הביניים —

איפה האגדה? היא מתחילה עם מלך החורף (קוראים לו סטאריק בסיפור). הוא שומע על מרים שהופכת כסף לזהב, ומחליט לקפוץ אליה לביקור. מה מתפתח זה סיפור עוץ-לי-גוץ-לי, רק הפוך. המפלצת דורשת מהנערה שתהפוך משהו לזהב, לא ההפך.

— עד פה הסטריאוטיפים של האגדה —

ההסבר הארוך הזה לא מכסה אפילו חצי מהאקספוזיציה של הסיפור. יש דמויות נשיות ראשיות נוספות ויש גם את מלך האש. במילים אחרות, זאת סימפוניה שלמה של פולקלור מזרח אירופאי בתבנית עוץ לי גוץ לי.

ההישג המרשים הראשון של נוביק זה לעשות את כל זה, ועדיין ליצור סיפור זורם ועולם הגיוני. שאפו.

מעבר לכך הסיפור מצטיין בשני אלמנטים נוספים.

הראשון הוא הרגשת הקסם. אגדה בלי הרגשת קסם היא לא אגדה, וחוט של כסף שוחה בקסם. נוביק יצרה עולם בו כל רגע יכול להתרחש פלא. בו זה כמעט טבעי שמלך החורף יופיע על מפתן ביתך עם דרישות מוזרות.

האלמנט השני הוא הדמויות. למען האמת, הדמויות הן מרכז הסיפור וסוד כוחו.

כל הדמויות העיקריות בסיפור הם בני נוער, וכמעט כולן נערות. למעשה, כמעט כל מי שמבוגר מגיל 20 בסיפור הוא דמות שלילית – או מבחינת האופי או מבחינת חדילות האישים. יוצא הדופן היחיד נדמה לי הוא הסבא של מרים. כי מי יכול לכתוב דמות של זקן יהודי חכם באופן שלילי?

מרים היא דמות נהדרת. נערה צעירה ופקחית, עם חו-צפה יהודית בריאה וחוש מעולה לעסקים. חצי מהספר היא מנהלת משא ומתן עם מישהו, והיא כמעט תמיד מנצחת.

וונדה היא הנערה הכפרית המזרח אירופאית הטיפוסית. לא משכילה אבל עם פוטנציאל. לא מכירה כל כך כלום חוץ מהעולם בו היא גדלה, אבל יש לה סקרנות לעולם. וונדה ואחיה, נדמה לי, גם מייצגים את הכוח הפיזי בסיפור. שזה גם סוג של מוטיב בין הגויים-ליהודים, בו הגויים גדולים וחזקים.

מבחינת עלילה, חוט של כסף הוא בסדר. כאילו, בסדר, ולא יותר. זאת לא עלילה מותחת מלאת טוויסטים. זה סיפור אגדה, שעם כמה שהוא אפל ומודרני, הוא עדיין חייב לציית לנרטיבים של סיפורי האגדה.

אגדות באות הרבה פעמים עם מסר לקורא. למשל, "אל תלכו לבד ביער בחושך" (כיפה אדומה) או "אל תקחו ממתקים מזרים" (עמי ותמי).

גם לחוט של כסף יש מסרים, נגד מוסד השידוכים בכוח ואולי גם לגבי כוח נשי. אבל תגידו, נראה לכם שאלו מסרים שקהל הקוראים של חוט של כסף צריך אותם? האם נבראו הקוראים של הספר שחשבו לפני הקריאה שכדאי להחזיר את מוסד השידוכים של ימי הביניים?

קצת מבוזבז לכתוב אגדה עם מסרים שהם כבר קונצנזוס לדעתי. אולי אם הסיפור היה מיועד לילדים אז כן, אבל הוא לא. ויש שלל מסרים מודרניים פחות סטנדרטיים שאפשר להעביר. התפספסה פה הזדמנות.

חוט של כסף הוא הצלחה מסחררת. הוא מועמד לפרסי ההוגו, נבולה ולוקוס. מעבר לכך, הוא פשט יצר באז אדיר בקהילת חובבי המדב"פ הישראליים. שומעים אותו בכל פינה, כמויות לא הגיוניות של אנשים קראו אותו, ויותר חשוב מזה, אהבו אותו.

יכול להיות שזה מסמן שיש רעב לז'אנר הזה, של אגדות קלאסיות שמובאות לעידן הפנטזיה המודרני. יכול להיות שנעמי נוביק פשוט כותבת טוב, כי כל שלושת הספרים שלה שתוגרמו לעברית (דרקון הוד מלכותה, עקורה [ביקורת] וחוט של כסף) גררו באז.

חוט של כסף הוא אגדה מודרנית נהדרת. עם עוד שניים-שלושה ספרים כאלה, נוביק תייצב את עצמה בתור אחת שהמציאה ז'אנר אגדות מודרניות חדש.

[חוט של כסף – נעמי נוביק, 480 עמודים באנגלית, 2018. 520 עמודים בעברית, 2019 (תרגום, יעל אכמון)]

13 תגובות

  1. מורן הגיב:

    זו בדיוק אגדה. וככזו, הקוראת המודרנית שמעולם לא חיפשה או היתה צריכה מסרים באגדות לא צריכה גם מסרים בזו.
    אבל אני כן חושבת שהמסרים יותר מורכבים ממה שתיארת. יש כאן מסרים של בחירה עצמאית, היכולת להתלבט ולשנות את דעתך, הצורך לפעול ולמצוא את דרכך החוצה מהסבך בלי לחכות שהאביר על הסוס הלבן יגיע (כי האבירים באגדה הזו אינם אבירים וגם המפלצות אינן בהכרח מפלצות, או לפחות לא המפלצות שנדמה שהן).

    ויש כאן אמנם המון עוץ-לי-גוץ-לי, אבל יש גם המון רמזים וטעמים של אגדות אחרות. קצת כמו השמיכה שוונדה והאומנת סורגות יחד – מלאכת מחשבת של אגדות משתלבות.

    • ניימן הגיב:

      צודקת לגבי המסרים. סיווגתי אותן בפשטנות תחת הכותרת "נשים חזקות", אבל האמת היא שהם לא קשורים למגדר.

      יש פה הרגשה של אגדות אחרות, אבל אחרי שאימצתי את הראש, אני לא בטוח באמת איזה אגדות אחרות יש פה. כאילו, יש את עוץ לי גוץ לי ואולי גם משהו על מלכת השלג או מלך החורף או משהו כזה. אולי סיפור על מלחמת מלך החורף ומלך האש? אבל אני לא מכיר.

      הנקודה היא שאני לא ידוע אם כל התוספות הן פרי דמיונה של נוביק, או באמת יש להן בסיס אגדתי?

      • מורן הגיב:

        לגבי המסרים – אלו שאני תארתי הם כאלה שכן יש בהם ערך גם לקוראת מודרנית. זה אולי לא חידוש, אבל זה משהו שטוב לשמוע לפעמים 🙂
        לגבי האגדות – בבירור יש את פרספונה והאדס, צ׳רנובוג מסתבר מוכר מאוד באיזורים מסויימים ויש עוד שאני לא מצליחה להיזכר מה הן כרגע.

  2. melquiades הגיב:

    נהנתי מאוד מהספר.
    בהתחלה, כשרק שמעתי שהוא עומד לצאת, בדיוק כשסיימתי את עקורה התרגשתי מהידיעה על ספר חדש של נוביק. אבל אז כששמעתי שזה עיבוד לעוץ לי גוץ לי קצת ירדה לי ההתלהבות…

    עברה לה איזה חצי שנה,והעולם כולו אותת לי שבכל זאת כדאי לקרוא:
    גם כל הבאזז המדובר, גם מועדון קריאה, וגם תרגום לעברית זמין בקינדל (איזה כיף זה לקרוא בעברית בקינדל 🙂 ).

    ובסופו של דבר, לא היתה לי שום סיבה להרתע מעיבוד לעוץ לי גוץ לי, פשוט משום שברגע שהתחלתי לקרוא הבנתי שאני לא באמת זוכר שום דבר מהאגדה הזו. אז זכרתי משהו על טוויה של זהב, ומשהו עם השם שלו, אבל זה הכל.
    אז אכן מורגש בקריאה שזוהי אגדה, אבל מהר מאוד צללתי לתוך האגדה מבלי להשוות למקור שאני פשוט בקושי זוכר.

    אני מסכים עם מה שכתבת גם לגבי האוירה וגם לגבי הדמויות. הכתיבה של נוביק פשוט מעבירה מצויין תחושת קסם שכזו…

    לגבי המסרים…
    קודם כל, הייתי אומר שעוד מסר שאני רואה גם כאן וגם בעקורה הוא שמי שנראה רע או מפלצת הוא לא בהכרח כזה. בספר הזה זה נכון גם לגבי מלך הסטאריק, וגם לגבי הצאר. עם כי עדיין יש דמות של רוע מוחלט בדמות השד (מלך האש).
    ושנית, אני לא יודע עד כמה כל המסרים האלה בקונצנזוס. אמנם בתקופה הנוכחית אנחנו רואים יותר ספרים עם גיבורות חזקות, אבל עדיין לא הייתי קורא לזה קונצנזוס. אולי לשים שלוש נערות חזקות במרכז הסיפור זה לא כבר לא שיא המקוריות היום, אבל זה עדיין לא המקרה הנפוץ.

    אז בסופו של דבר מאוד נהנתי מהספר, ומהאווירה העולה ממנו.

    • ניימן הגיב:

      קונצנזוס בקרב קהילת המדב"פ, שאליה מכוון הספר.

      מה שנורא מוזר אגב שזה כבר הספר השני של נוביק על גבר שפחות או יותר חוטף נערה צעירה, ואיכשהו יוצא טוב מזה בסוף הסיפור. כאילו, מוזר על גבול הביזארי מבחינתי.

      אבל השאלה הכי חשובה: איך עבד תהליך הקניה של ספר בעברית בקינדל? הסתקרנתי.

      • melquiades הגיב:

        אני קונה דרך getbooks (שזה בעצם סטימצקי).
        צריך לעבור בהתחלה איזה תהליך של לקשר את הקינדל שלך לחנות, שזכור לי כקצת מסובך. אבל ברגע שעשית את זה פעם אחת, אז הקניה ממש פשוטה והקינדל פשוט מסתנכרן לבד עם הספר שקנית, כמעט נוח כמו קניה באתר של אמזון.

        וחוצמזה, באתר שלהם אפשר לסנן בקלות רק ספרים שזמינים לקינדל, וכו'…
        הבעיה היא שעדיין המבחר לקינדל בעברית הוא מאוד דל. לפחות ההוצאות הקטנות כמו סנדיק, או נובה מוציאות הכל גם לקינדל.

    • מורן הגיב:

      קינדל בעברית זה נהדר.
      ואתה באמת צריך לנסות – עם תמיר סנדיק רוב התקלות (נגיד, האחת שהיתה לי אי פעם) מסתברות להיות פספוס שלי.

  3. חובבן הגיב:

    חבל שלא קראו לספר שיר של קרח ואש
    מה היה קורה עם במקום להרוג את מלך הלילה, אריה היתה חוזרת איתו לארמון הקרח

  4. שיה הגיב:

    אם מרים היא דמות נהדרת אז עד כמה אתה מכיר אותה? האם כשגמרת לקרוא אתה יודע עליה עוד משהו חוץ מהנחישות שלה? ועד כמה וונדה היא דמות עם עומק? ואחיה הקטן? ושני הגיבורים הגבריים? חוץ מהיופי החיצוני, מה עוד היכרנו? ספר מעפן ממדרגה ראשונה. ברמה של סינדר וסקרלט, שניהם עיבודים בסגנון פנטזיה לאגדות ילדים של סופרות חסרות כישרון כתיבה. רומן רומנטי במסווה דק: הוא קשוח יפה ומרושע והיא בעלת תושיה והם ביחד בגלל הנסיבות החיצוניות אבל בעצם נועדו זה לזו. אהה.. יש גם לא מעט יידישקייט שבתור יהודיה מעניין לי את הצ'ופצ'יק שאין לי. וממש לא צריך לספר שוב אגדות. הן רלוונטיות לנצח. כי זו קלאסיקה. אין פה עיבוד מעניין ואין שום תובנה של הגיבורה או כל מספר אחר שאתה קורא ואומר, וואללה, חכם. למדתי משהו. להיפך, עמודים על גבי עמודים של תיאורים משעממים. חבל שאי אפשר לצרף תמונה לבלוג כי הייתי מביאה לך בתור דוגמא את אחד המונולוגים הפניימים של הילד. שני עמודים של תיאורי בתים משעממים רצח. שום תובנה, שום קידום עלילה. שום כלום. לעומת זאת, הייתי מצלמת לך פסקה קצרצרה מ"דרקוני הזכוכית" על חבורת לוחמים מחוספסים שמתכוננים לראשונה בחייהם לנשף מלכותי, אחרי שהצילו את יורשת העצר, ואיך הם תוהים אם הנשים ירצו לרקוד איתם ואיך הם חוזרים כי שכחו מרוב התרגשות לקחת את ההזמנות. כמה מצחיק וחכם סופר יכול להיות ב – 5 שורות.
    אני לא אגיד כלום על סופרות נשים כי כמה מהסופרים האהובים עלי ביותר בז'אנר הפנטזיה ומדע בדיוני הן נשים כמו רובין הוב, ננסי קרס וקוני ויליס. אבל יש לי הרגשה שכמו שנשים התחילו לרקוד היפ הופ והפכו את הריקוד לזומבה דוחה ככה יש כמה נשים שהפכו את הפנטזיה מעולם מרהיב וחסר גבולות לעוד זירת התרחשות לרומנים עלובים.

  5. מיכל הגיב:

    הרגע גמרתי לקרוא את הספר. תודה לך על המוטיבציה לקנות אותו. אגב, אני קוראת בטלפון דרך עברית.
    כן נהניתי. כן גמעתי דפים מאוחר בלילה ואחכ חלמתי על הספר. קראתי גם כשלא היה כתוב כלום. דפים שלמים. אבל הסיפור לא כזה מרתק או מורכב או אמין או נבנה טוב. והדמויות צפויות מהמפגש הראשון איתן. פאנוב ופאונה מנדלשטם הם *רק* טובי לב. אין להם תכונות רעות. פאנוב חלש בגביה אבל גם זה כי הוא טוב מידי. פאנובה היתה חולה וזאת הנפילה היחידה שלה בחיים. מרים היא רק חכמה ופיקחית והוגנת. והופכת כסף לזהב. (מעניין שהעולם המואר באור הכוח שלה הגיוני בעינינו, משא ומתן, סחר חליפין וכל זה.. אבל בעולם הסטאריק היא פשוט הופכת אותו לזהב בעזרת קסם מתוך ידיה. זה רעיון יפה). ונדה ואחיה הם רק טובים ופיקחים כשצריך. אבא שלהם רק רע. אירינה היא מאוד חכמה. מלידה כנראה כי לא ברור איך קלטה את כל הפוליטיקה בעת ששהתה בחדריה הקטנים והאפרוריים בבית אבא. היה לה רגע אחד שבו היא קצת חשקה במירנטיוס, זה יכול היה להיות מעניין אבל היא היתה חזקה מזה, לצערי, בזכות אופיה המושלם.
    אז דמויות משמעותיות לא היו שם…
    הסיפור רץ יפה בין האגדות, ראיתי שהזכרתם אותן, אז אני שמתי לב ל: עוץ לי גוץ לי- כמובן, אליס מבעד למראה/נרניה- הקטע שלעבור מעולם אחד לשני דרך השתקפות. כמו שחרזדה מסיפורי אלף לילה ולילה. ונדה ואחיה כמו עמי ותמי. ספר יהודית.
    הקטע החזק לדעתי, רגע זריעת הזרע! שם השתלבו יחד כל הכוחות. הזרע-הוא אהבת אם. צומח רק בקסם הסטאריק-בקור. מועבר מעולם לעולם בעזרת כוח החברות בין מרים לאירינה. והתפילה היהודית שמצמיחה אותו לבסוף. קטע נחמד.
    הסוף- מביך.
    זהו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting