Debuzzer סוגרים את הבלוג ועוברים לפייסבוק, כמה נורא

לפני כמה חודשים, בדיון על אבטחת מידע, ביקשו ממני “להפסיק להיות ניימן, אדם מאד לוגי, ולהניח שאני קצת מישהו ששופט דברים יותר על פי הרגש”. הם רצו לעשות שינוי למערכת שלא יועיל להבטחה, אבל כן יסבך את הפיתוח ויראה יותר “אמין” פסיכולוגית למי שלא בקיא בפרטים.

באיחור גדול אני מקבל את ההמלצה ומתייחס לאייטם הבא באופן רגשי.

אחרי תשע שנים, דה-באזר מפסיקה להיות פלטפורמה עצמאית ועוברת לפייסבוק. אם מוסיפים לזה את הזמן של דורפן בתור בלוגר נפרד, זה הופך ל-13 שנה.

אם אתם מותיקי הקוראים, ועקבתם אחרי פוסטי נגנז בגזנך שסיכמו את קורות הבלוגספירה העברית מדי שבוע, אתם בטח יודעים שרונן דורפן הוא הבלוגר העברי האהוב עלי.

היות וצמצמתי את נוכחות הפייסבוק שלי למינימום ההכרחי, ואין לי כוונה להרחיב אותה אפילו בשביל דה-באזר, זה אומר שאיבדתי את אחד ממקורות התוכן שהכי נגעו לליבי במשך יותר מעשור.

תחושה שגורמת לבוקר יום ראשון קודר.

כרזת כנס העיתונות העצמאית הראשון

תסתכלו בכרזת כנס העיתונות העצמאית הראשון. הוא התרחש לפני פחות משנה. למרות שאני מרגיש חלק מהעיתונות העצמאית, לא ביקשתי להיות חלק ממנו כי הוא היה מיועד רק לקבוצות כותבים, ולא לכותבים פרטיים.

מתוך הרשימה, בעין השביעית, שיזמו את הכנס, מותר להגיב רק עם משתמשי פייסבוק. דה-באזר, שהוצגו במקום השני ברשימה, זונחים היום את העצמאיות ועוברים לפלטפורמה של חברת ענק.

השיקולים של דה-באזר ברורים. בפייסבוק יש יותר חשיפה, בפייסבוק יש יותר תגובות. יש פוסטים בפייסבוק של אנשים יפים עם כוס קפה שמקבלים יותר אהבה מכתבות מושקעות בבלוג הזה.

מדי פעם עולה גם בי המחשבה לעבור למדיה החברתית ולהתחיל לקבל יותר פופולריות. אני לא עושה את זה, כי הפינה הקטנה פה, עם הקהל הקטן אך האיכותי נוחה לי. יש פה אולי עשירית מכמות התגובות שהייתי מקבל בפייסבוק, אבל האיכות שלהן מדהימה.

חלק אדיר של התגובות יכולות להפוך לפוסט בפני עצמן. מהפוסט האחרון קחו את זה למשל של יעל ר או זאת של רוני מלפני חמש דקות.

בתור בעל אתר, יש עוד הרבה סיבות לא לעבור לפייסבוק. אני לא רוצה לגלות מחר שפייסבוק חסמו לי את הבלוג כי האלגוריתם שלהם החליט שכתבתי משהו נגד החוקים. אני לא רוצה לגלות שחסמו לי את היוזר כי לא קוראים לי באמת “ניימן”.

פייסבוק היא גם פלטפורמה נהדרת לדיונים, אבל פלטפורמה גרועה לתוכן. פוסטים כמו מהו קריספר, או ספרי השנה 2018, היו נעלמים בפייסבוק תוך יומיים. פה בבלוג הם שומרים על חיים במשך שנים.

השאלה האם להעדיף פופוליזם מול איכות, היא לא שאלה חדשה. כבר עשרות שנים כותבים תוהים אם לפרסם בעיתון מקומי או מפלצת ענקית ארצית. פעם הייתם יכולים לעשות קומדיה לערוץ 2 או לערוץ ביפ המחתרתי. זה לא שהאחד עדיף על השני, זה פשוט עניין של מה מעדיפים.

מבחינה אישית אני מעדיף להימנע מפייסבוק כמה שיותר. פירטתי את השיקולים בתגובה ארוכה לפוסט בדה-באזר. אני לא רוצה להעתיק אותם לפה ולהפוך את זה לפוסט מפלצת. אני לא יכול לעזוב את פייסבוק לגמרי, גם בגלל קידום הבלוג, ובעיקר כי פיתחתי שם קשרי חברות שאי אפשר לשמר בדרך אחרת. קשה לעזוב שירותים ופלטפורמות.

אני לא נגד כל המדיה החברתית, אני מחבב טוויטר וגם את Mastodon.

כן יש לי רגשות מעורבים בקשר לקונספט. אני חושב שבני אדם לא נועדו לתקשר בכמות כזאת. זה אופיום להמונים וזה מערער את יציבותם של יותר מדי אנשים שאני מכיר. מדיה חברתית היא כמו אלכוהול, כסף או יין. זה טוב בכמות קטנה, הרסני בכמות גדולה, ומעטים האנשים שיכולים למתן עצמם לכמות הנכונה.

בסופו של יום כל אחד עושה כרצונו. אני מבין את אלו שפייסבוק, אינסטגרם או טוויטר הם מרכז חייהם. אני גם מבין את דה-באזר שעוברים לשם. אבל אותי הם איבדו בתור קורא, ואחרי 13 שנה, זה עצוב וצריך תקופת אבל קצרה.

פורסם בקטגוריה הרהורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

19 Responses to Debuzzer סוגרים את הבלוג ועוברים לפייסבוק, כמה נורא

  1. קבל Like ממני, מסכים איתך.
    לצערי היום כנראה שצריך את פייסבוק כדי לקדם דברים, בעיקר עסקים קטנים/עצמאיים.
    יש מצב שעכשיו הם יחסמו לך את היוזר של ניימן, כמו שחסמו לי את היוזר שלי – עכברוש העיר, לפני כמה שנים ומאז אני לא שם (ועדיין הם ממשיכים לשלוח לי מיילים על עדכונים וכו’).
    העיקר שאפשר לקנות לייקים ויוזרים פיקטיביים בכמויות שם….

  2. מאת בני תבורי‏:

    ניימן היקר,
    תגובתך אצלנו מרגשת מאוד ובהחלט יוצרת תחושה של החמצה. עם זאת, חשוב לסבר את האוזן:
    דה באזר, על אף ניסיונות שנמשכים כבר מיומו הראשון באוויר, אינו מייצר הכנסות. לא כי התכנים אינם ראויים, אלא כי העולם עובד על רייטינג. בעבר התבקשנו על ידי שותף שהיה לנו לייצר קצת “צהוב” כדוגמת אתרים אחרים. זה, נטען, ימשוך עוד קוראים, התפוצה תעלה והסיכוי להפוך לאטרקטיביים בעיני מפרסמים יגדל.
    דורפן ואני מתעניינים בספורט ולשמו היה קיים דה באזר. על נוכחות הצהוב אצלנו ויתרנו למרות שהיה ברור לנו כי החשיפה תקטן.
    אחזקת האתר, עיצובו מדי פעם, שרתים וכו’, עולים כסף שלצערי אין לנו. אנחנו גם עסוקים, כל אחד מאיתנו, בפרנסה הפרטית שלו, ולכן, כשהגיעה ההצעה, החלטנו לשנות כיוון.
    אנחנו מודעים לקשיים, מודעים גם לחסרונות של המדיה החברתית בהשוואה לאתר שהוא כולו שלנו, אך בכל זאת החלטנו הסיבות שפרטתי לצאת לדרך חדשה.
    תודה על התגובות שלך לאורך השנים, נשמח מאוד לראות אותך שוב איתנו.

    • מאת ניימן‏:

      מבין, צריך להיות גאון עסקי כדי להרוויח כסף מאתר עצמאי . מסקרן לקרוא איך זה יסתדר בפייסבוק.

      בכל מקרה, ניסיתי לשדר תחושה עצבות ולא כעס.

    • מאת דן‏:

      בני,

      בתור עוקב ותיק מאוד של דה-באזר – אני חושב שכדאי שאת מה שכתבת כאן תכתוב גם בדה-באזר. הפוסט של רונן לא היה בהיר מספיק בעניין הזה והתגובות שם מעידות שאנשים לא לגמרי מבינים את הצעד.

      אני תרמתי בעבר כסף לדה-באזר, מוכן לתרום שוב וגם לשלם תשלום קבוע אם יש צורך. אני מניח שיש עוד אחרים כמוני (אולי לא מספיק?). אני מניח שזה כבר מאוחר מדי, אבל אין לדעת.

      בכל מקרה, אני אעקוב בעניין גם בפייסבוק (אם כי הסיכוי שאגיב לפוסטים שהיה נמוך מלכתחילה ירד כנראה לקרוב ל-0).

      תודה,
      דן

      (סליחה על הפלישה לאכסניה ניימן – אני עוקב גם אחריך שנים ארוכות ונהנה תמיד 🙂 ).

    • מאת אוהד‏:

      אני הייתי מוכן לתרום סכום כסף משמעותי אבל אף אחד לא חזר אליי.
      אני עדיין מוכן.

  3. מאת דגכ‏:

    גם אני מאוד הצטערתי לשמוע..
    דורפן הבלוגר (או משהו כזה) העברי החביב עלי ואני לא מתעניין בכלל בספורט.

  4. מאת יעל ר.‏:

    אני איתך במאבקך הצודק. וחבל, חבל מאוד, במיוחד עכשיו כשאליפות העולם באתלטיקה מתחילה השבוע וכבר ציפיתי להתעדכן בדה באזר במקביל לצפייה (מה לעשות, אני שונאת את משחקי הכדור, אבל ממש נהנית לקרוא שם על אתלטיקה, אולימפיאדות ולפעמים פוסטים מרתקים בנושאים אחרים לגמרי מספורט). פייסבוק אינה בנויה לצריכה ולקריאה של תוכן ארוך, מעמיק, והיא די פח זבל שבו הכל נעלם בבליל ענק של קשקשת, וואן ליינרים ועודף ברברת. שום פוסט לא יהיה “לגזור ולשמור”, וחבל.
    אני מבינה את הצורך הכלכלי בזה, מניחה שגם לצוות דה באזר זה לא היה קל לעשות את הצעד, אבל במיוחד כאדם שבא בעברו מתחום התוכן, חבל לי שזה מה שקורא לתוכן איכותי כיום – כי בואו לא נשלה את עצמנו, האכסניה כן תכתיב שינויים בתוכן, התאמות למדיה החברתית, הודעות קצרות יותר במקום מאמרים ארוכים וכן הלאה. זה לא יהיה אותו אתר במראה אחר. אבל זה העולם שלנו כיום, כנראה. לא קל ליצרני התוכן לשרוד, ככל שכן תוכן בעל ערך.
    עצוב. ולא, זה לא ישכנע אותי לעבור לפייסבוק.

  5. מאת חובבן‏:

    אני עוקב אחרי דה באזר ודורפן כבר הרבה שנים, אבל אין לי חשבון פייסבוק ואני לא מתכוון לפתוח אחד. בלי קשר, אני אוהב (חלק) מהתוכן בדה באזר, אבל העיצוב פשוט הרג אותו. מופת של אי שמישות. אני מקווה שלפחות זה יפתר בפייסבוק, גם אם אני כבר לא אוכל לקרא.

  6. מאת tmak‏:

    אוהב מאד את דה באזר וגם את הבלוג שלך ניימן. אישית גם עצוב לי, יש לי איזה חשבון אנונימי ב פייסבוק לעקוב מפעם לפעם אחר 2 קבוצות שחשובות לי, אבל זה כנראה כבר לא יהיה אותו דבר. קשה לי גם לראות את דה באזר גדל מאד בלי שינוי צהוב בתוכן

  7. מאת מרק ק.‏:

    כשעולה בדיון למה אני לא עובד עם ישראלים התשובה היא תמיד כי ישראל היא מדינה בה יש השקעה קמצנית ביצירת תוכן ולכן כולם בפייסבוק שחוסך הרבה התעסקות באיכסון וקידום. את יצרני התוכן לא מענין המחיר הגבוה של אובדן הפרטיות של הקוראים שלהם, ואת חוסר השליטה שלהם על התוכן שלהם (כי רובו פרסומי וחסר ערך לאורך זמן). התוצאה היא אתרי אינטרנט מוגבלים וחסרי כל חדשנות (מתי פעם אחרונה השתנה משהו בטמקא?).
    על עדיקה דיברו כעל חדשני אבל הוא לא מגיע לקרסוליים של ASOS שממנו הוא ודאי שאב הרבה השראה.

    בעולם היום אף אחד לא עושה תוכן בלבדי בפייס. השימוש בפייס הוא רק לקידום תוכן שנמצא מחוצה לו, אבל לפחות בתחום האינטרנט ישראל מפגרת בהרבה שנים אחרי עולם.

    כמובן שהבעיה העיקרית פה היא הקונספט העסקי הלא מוצלח, והנטיה הישראלית לחיפוש פתרונות קסם שיפתרו בעיות עמוקות וקשות מאוד של מונטיזציה על ידי הנפת אצבע במקום להשקיע עבודה קשה או פשוט להודות שהאתר הוא תחביב שכמו תחביבים אחרים מבזבזים עליו כסף וזמן

    • מאת ניימן‏:

      אתה צודק בתיאור המציאות, אבל אני חושב שמפספס חלק מהגורמים.

      ישראל היא מדינה קטנה, אז יש גג לכמות הכסף שתוכן יכול להכניס. ישראל היא גם מדינה יקרה, אז יצרני תוכן צריכים להכניס הרבה כסף כדי להתקיים, שלא לדבר על להתקיים עם רמת חיים נורמאלית בתל אביב. ישראל היא גם מדינה של אנשים שאוהבים ויודעים לכתוב, אז יש תחרות קשה.

      מהצד השני, ישראל היא לא מדינה עם אוסף אדיר של בוני אתרים זולים ומוכשרים. היא גם לא מדינה של אנשים שאוהבים או רגילים לשלם על תוכן – אם כי יוקר המחיה גבוה, או אם כי יש הרבה תוכן טוב חינמי.

      אז מה קיבלנו? מדינה שקשה מאד לבנות בה אתר טוב, ושצריך להיות גאון כלכלי כדי להכניס ממנו כסף בלי למכור את נשמתך לשטן – והאמת היא שאפילו עם למכור את נשמתך לשטן. איזה דוגמאות הפוכות יש? מה המוטיבציה הכלכלית של להקים קונספטים תכניים מהפכניים פה?

      לזכות דה-באזר יאמר שהם ניסו, באמת ניסו, לעשות מזה עסק. לחובתם יאמר שהיה די ברור רוב הזמן שהאתר והבלוג שלהם מלאים בעיות, אפילו בסטנדרטים ישראליים.

      שיהיה ברור, אני לא מאשים אף אחד. הבלוג שלי בנוי בטכנולוגיה של 2012. אבל אצלי זה תחביב, אז אני לא מחויב לכלום מלבד מהנאת היצירה לעצמי.

      • מאת מרק ק.‏:

        לפני שלושים שנה ישראל היתה מדינה קטנה עם אזרחים עניים. היום היא משתווה לכל מדינה בינונית באירופה. ה”אין שוק” ו “אין כסף” לא יכולים לשמש יותר כתרוץ.

        הרבה מאוד אנשים בישראל בונים אתרי אינטרנט ואתרי אינטרנט מצוינים, הם פשוט בונים אותם לקהל יעד לא ישראלי. זה לא בגלל שהאירופאים והאמריקנים אוהבים לשלם יותר, זה בגלל שיש להם ציפיות גבוהות יותר מאיך שהאתר שלהם יראה ויעבוד ויש להם תוכנית למוניטיזציה שצריכה לעבוד, והתוכנית היא יותר מלזרוק פרסומות של גוגל בכל מיני מקומות.

        אני אפילו לא בטוח לגבי ה”ישראלים לא משלמים על תוכן”. לא נראה לי שהארץ פשט רגל מאז שעבר לחומת תשלום.

        ודה באזר לא ניסו בכלל, בהתחלה אחרי הבלוג של דורפן בבלוגלי הם היו בחורים ברשת ואחר עברו לשרת שלם ואז החליפו עיצוב. בכל המעברים היה קל לזהות שאין שום יעוץ מקצועי שם לגבי איך אתר צריך להראות בכדי שיהיה סיכוי למוניטזציה. הם פשוט לא רצו להשקיע כסף בזה ותמיד בחרו בפיתרון הזול ביותר במקום לנסות לחשוב על משהו שיהיה טוב.

        • מאת ניימן‏:

          לאיזו שוק של מדינה בינונית באירופה בדיוק ישראל משתווה? שוויץ ואוסטריה חולקות שפה עם גרמניה, בלגיה עם הולנד (וצרפת), והסקנדינביות? אנחנו לא בעוצמה הכלכלית שלהם.

          תשמע, כתבת הרבה טיעונים טובים, אבל הנסיון שלי קצת שונה. אולי אני טועה, אבל:

          – קל למצוא בוני אתרים טובים בישראל – קשה למצוא בוני אתרים טובים במחירים זולים (מנסיוני לפחות).

          – נראה לי שברור שבוני אתרים ישראליים עובדים בשביל זרים כי הם משלמים יותר. מה איכפת לבוני אתרים משאר הסיבות שנתת, לא?

          – הארץ הוא מותג שקיים מאה שנה, וזה שיש לו 20 אלף מנויים זה כבוד, אבל טירוף למישהו אחר לבנות תוכנית כלכלית על הדוגמא היחודית הזאת.

          דה-באזר עשו כל טעות אפשרית, זה נכון. אני לא רואה איך הם היו מכלכלים את הכותבים גם לו היו פועלים נכון.

          האמת היא שאני לא בטוח על איזו תוכנית מוניטרית אתה מדבר? כאילו, צריך איזשהי דוגמא. לאיפה מגזינים דה-באזר היו צריכים לשאוף? סלונה?

  8. מאת D! פה ועכשיו‏:

    בהחלט יום עצוב ביותר. האתר האהוב עלי בכל האינטרנט כולו, בגלל הכותבים, בגלל הדיונים, בגלל האינטימיות והביתיות.
    זה פשוט שאת הדיונים שהיו שם קשה לשחזר בפייסבוק ואת התכנים קשה למצוא; הכל הולך לאיבוד תוך שניה בעולם הפייסבוש בעל הגלילה האינסופית והאלגוריתם שקובע עבורך מה תראה ומתי.

  9. מאת GoldenAxe‏:

    אני קורא (קראתי יותר נכון) ב-debuzzer שנים על גבי שנים והאתר היה בהחלט משהו מיוחד בין שדה של צהובונים.
    עצוב שהלך ונאחל להם בהצלחה בהמשך.

    לא פחות עצוב שיוצרי debuzzer לא שאלו את הקוראים הנאמנים שלהם מה אפשר לעשות והאם יש פתרונות יותר יצירתיים מאשר לעבור לפייסבוק. במציאות נראה שגרעין מאוד קשה של debuzzer לא יתקרב לפייסבוק – יכול להיות שתיווצר שם קהילה טובה וחדשה, אבל אני נוטה יותר לכיוון שיהיה שם תוכן תגובות רדוד של ילדי הפייסבוק בנוסף לתצורה לא נוחה לצרוך שם תוכן שמבוסס מאמרים.

    אני במקרה בתחום ואני בטוח שאם הייתי רואה פנייה נואשת (או סתם פנייה) בנושא הייתי תורם מהידע שלי וגם תורם כספית כפי שתרמתי בעבר.

    היה ניתן להשתמש בפייסבוק בתור פלטפורמת פרסום ולקשר לאתר או לחלופין היה ניתן למצוא פלטפורמות זולות יותר לאחסון ותחזוקת האתר שלהם, מדובר פה על כמות מידע ותעבורה די קטנים.

    נ.ב.
    ניסיתי למצוא שם (בפייסבוק) את הפוסטים של שלי על המשחק של מכבי נגד חיפה (בתור אוהד מכבי, אני מצפה בשקיקה לפוסטים שלו), אך לא הצלחתי למצוא (גלשתי ללא התחברות, אין לי חשבון פייס)…זה כנראה אבד בגלילה אינסופית וגם היה מציק בעיניים.

    דרך אגב בלוג מעניין, לא הכרתי אותו ונתקלתי בו בין התגובות הבוכות באתר debuzzer, אז אולי יצא משהו טוב מכל הסיפור הזה.

  10. מאת ברוך‏:

    כל מה שאמרת על פייסבוק נכון.
    אבל יותר מכל, זה תהומות הנשייה של הפיד.
    בפייסבוק אין יכולת לבצע מה שניתן פה, אותה תחושה של תחילת שנות האלפיים, לשקוע בבלוג ופשוט לקרוא. חוויה נדירה כיום.
    איפה בפייסבוק אפשר לגלוש בין חוויות על זושא, לאיש הכי מוזר באירלנד (או בריטניה?), לבר crawls של ניימן הצעיר בתל אביב לתקופה הרוסית. פייסבוק במודע מכוונים לכאן ועכשיו, כי הם מעוניינים שהשליטה תהיה שלהם בלבד, ולא שלך. אין משמעות בליצור תוכן אם הוא לא נגיש. במובן הזה, כבר עדיף לעבור לסנאפצ’אט.

  11. מאת מישהו‏:

    לדעתי האישית למעט תוכן שהוא בעיקר אקטואלי בטווח המיידי (ספורט, עליית המכונות), להגר לפייסבוק עכשיו בדיוק כשהיא בנטישה והבלוגים בעלייה, נשמע לי כל כך לא לעניין.
    אגב, לדעתי האישית בטווח הרחוק (נניח גרסה 7 של וורדפרס) כבר נראה פורק ל Node.js ואז תהיה דחיפה רצינית. אישית אני חושש מוורדפרס כדי לא להצטרך להתלכלך עם PHP, למשל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting