סיכום אירועי סין, הונג-קונג וצנזורה אמריקאית לשבוע החולף

[פוסט פוליטי. פוליטיקה היא עניין מורכב ולכל אירוע יש כמה נקודות השקפה. נא לקחת זאת בחשבון בעת קריאת הפוסט]

כמה אנשים הצליחו לעקוב אחרי מהלכי השבוע בין סין, הונג קונג וחברות אמריקאיות?

סיכום אירועי סין, הונג-קונג וצנזורה אמריקאית לשבוע החולף

המוקד הוא הפגנות בהונג קונג נגד הממשלה הסינית.

ההפגנות החלו בתור מחאה על נגיסה בזכויות השיפוטיות של הונג קונג. התכנון לשינוי המשפטי נדחה בעקבות המחאה, אבל הגפרור כבר הוצת. המחאה הפכה למחאה רבתי נגד השלטון הסיני בהונג קונג.

סאות'פארק וה-NBA
נתחיל דווקא בחיובי. סאות'פארק העלו את פרק 299 שלועג לסין בצורה הכי סאות'פארקית שיש: בוטה, ישירה ולא-מתנצלת. סין נתקפה בנוגע למחנות העבודה בכפייה והצנזורה החמורה. חברות אמריקאיות נתקפו על שיתוף הפעולה עם הצנזורה כדי להנות מהכסף הסיני.

כתוצאה, הפרק וסאות'פארק נחסמו בסין. התוכנית הוצאה מחוץ לחוק במדינה.

זמן קצר לאחר מכן, בלי קשר לסאות'פארק, צייץ דריל מורי, המנהל המקצועי של יוסטון רוקטס מה-NBA, את הציוץ הבא:

דריל מורי מצייץ חופש להונג קונג

מפה התחילה שרשרת טירוף. הציוץ גונה ע"י שגריר סין ביוסטון. ארגון הכדורסל הסיני הודיע שהוא חותך את כל הקשרים עם יוסטון, וערוץ הטלוויזיה הלאומי הסיני השהה את שידורי ה-NBA בסין.

בתגובה, מורי גונה ע"י יוסטון והשמועות אמרו שהם שוקלים לפטר אותו. ג'יימס הארדן, כוכב הקבוצה התנצל בפני האוהדים הסיניים ובעלי הקבוצה הבהיר שהרוקטס הם לא ארגון פוליטי ומורי לא מדבר בשמם. מורי עצמו מחק את הציוץ, אבל כתב שני ציוצים עוקבים שהיו הבהרה שאלו דעות אישיות שלו, אבל לא התנצלות.

מה לגבי הליגה עצמה?  ה-NBA הוציאה הודעה ראשונה, עדינה מאד, ש"ההערה לא מייצגת את היוסטון רוקטס או ה-NBA".  לאחר מכן אדם סילבר, הקומישינר (מנהל) של הליגה הבהיר בצורה יותר חזקה שהם תומכים בזכותם של אנשי הליגה להביע את דעתם בצורה חופשית.

בינתיים בסאות'פרק חגגו את כל הסיפור. התוכנית פירסמה "התנצלות" בפני סין. התנצלות שכולה לעג אחד גדול לסין ול-NBA.

הפרק הבא של סאות' פארק, פרק ה-300, כלל את המשפט "Fuck the Chinese government". הפרק של התוכנית על סין שודר ברחובות הונג קונג בתור מחאה על הממשלה.

על פניו נראה שהליגה והקבוצות נהגו כראוי. עובד הארגון הביע דעה פוליטית אישית, והארגון דאג להדגיש שאין לו קשר לעניין, כי הוא לא ארגון פוליטי.

הבעיה היא שה-NBA הוא ארגון מאד פוליטי. מאד. הוא מתגאה בליברליזם שלו, בעובדה שהשחקנים מביעים דעות חופשיות נגד גזענות. מאמנים ושחקנים מתבטאים תכופות נגד טראמפ, וכבר כמה שנים שהאלופה לא מסכימה להגיע לבית הלבן להיפגש עם הנשיא.

אבל דעות נגד גזענות וטראמפ הן דעות שמאד משתלם להביע ב-2019. הן פונות לליבם של אוהדי הליגה ותֹורמות לתדמית שלה. לעומת זאת, דעות נגד ממשלת סין מסוכנות. הרבה כסף מגיע מהמדינה הזאת, והדעה הלא נכונה יכולה לעלות לליגה במליארדים.

זה גרם לכך שאנשי ה-NBA מילאו פיותיהם מים. סטיב קר, מאמן הגולדן סטייט ווריירס, סירב להגיב על הנושא כי לסין יש היסטוריה רחבה שאנחנו לא מכירים. סטפן קארי, כוכב הקבוצה, הודה שהם היו מאד דעתניים בקשר לשלל נושאים פוליטיים, אבל בקשר לסין זה עניין אחר, כי יש "הרבה היסטוריה מעורבת".

הגישה הזאת זכתה ללעג מטארמפ, שקרא להם פחדנים שהם תוקפים מטרה קלה כמוהו, אבל מתנהגים כמו ילדים מפוחדים אם שואלים אותם על סין.

המנטרה של "אי אפשר להגיב על סין, כי אנחנו לא מכירים את ההיסטוריה הסינית" הגיע ממכתב פתוח שכתב הבעלים הסיני של קבוצה אחרת ב-NBA: ג'ו צאי מהברוקלין נטס.

צאי טען שהנושא של חלוקת סין לא נתון לדיון בקרב 1.4 מליארד הסינים, ושבעקבות ההיסטוריה הארוכה של המדינה – הוא פורש אותן במכתב – הם פיתחו אפס סובלנות להתערבות של גורמים מבחוץ.

יש כמה בעיות עם המכתב הזה. האחת והברורה היא שבמדינה טוטאליטרית, אי אפשר לדעת מה חושבים 1.4 מליארד התושבים, שמעולם לא ניתנה להם הזדמנות להביע דעה. מעבר לכך, גם די ברור שהמשפט שגוי, כי לפחות חלק מ-1.4 מליארד התושבים הם אלו החיים בהונג קונג, ודי ברור שהם לא מסכימים עם האמירה שלו.

מעבר לכך, אנשים כמו דריל מורי לא בדיוק תומכים בחלוקת סין, אלא יותר מתנגדים למשטר הנוכחי שלה.

ההישג הגדול של סין בשבוע הנוכחי, היה משולש.

הראשון הוא יכולת לגרום להונג-קונגים והטיוואניים להיראות כמו לא-סינים, ותמיכה בהם כתמיכה בכיבוש סין ע"י זרים. אבל בו בזמן לטעון שהם סינים ולדרוש שהם יהיו חלק מהממשלה הקומוניסטית בתור סינים.

ההישג השני הוא לתבוע אמונה שחייבים להכיר את ההיסטוריה הארוכה של סין כדי להביע דעה נגד המשטר הנוכחי שם.

ההישג השלישי? לקבע את הסינים בתור אנשים מאד רגישים, שחייבים ללכת על קצות האצבעות על ידם כי "ככה זה תרבותית".

בליזארד והונג קונג
הסיפור השני של השבוע הרבה יותר קצר ופשוט. אתם יכולים לראות את הטריגר שלו פה, אפילו בלי להבין סינית:

הנה מה שקרה שם. שחקן משחקי המחשב המקצועי, Blitzchung, הגיע לראיון פוסט-משחק כשהוא לובש מסיכה על הפנים. המסיכות הללו הוצאו כרגע מחוץ לחוק בהונג קונג, כי הן מקשות על המשטרה לזהות את המפגינים.

המראיינים, אם הבנתי נכון, אומרים לשחקן, "נו, תגיד את מה שיש לך לאמר", ואז הוא מוריד את המסיכה, אומר משהו ברוח "חופש להונג קונג" בזמן שהשדרים (שנראים כמו נערים צעירים) מסתירים את פניהם. הראיון מסתיים ישר אחרי זה כשכולם ברוח גיחוך כזאת.

זמן קצר אחרי זה הם כבר לא גיחכו. בליזארד, החברה האמריקאית שיצרה את המשחק, השעתה את השדרים מעבודתם. מ-Blitzchung, השחקן, הם לקחו את כספי הזכיה שלו והשעו אותו מהתחרות למשך שנה. התואנה? ניצול אסור של הבמה שלהם לפרופוגנדה פוליטית.

הקהל המערבי לא אהב את זה. לא אהב את זה בכלל. אנשים החלו למחוק את חשבונות בליזארד שלהם בהמוניהם, כשבאיזשהו שלב החברה לא עמדה בעומס המחיקות ואנשים כבר לא הצליחו למחוק.

ערוץ החברה ברדיט נסגר זמנית לתגובות – אבל נפתח מהר שוב עם התנצלות של המנהלים (שלא קשורים לבליזארד עצמה) שטענו שמנהל סורר סגר את זה על דעת עצמו ואז נעלם.

החברה עצמה הוסיפה עץ למדורה כשפירסמה התנצלות – לסין. בהתנצלות הם כתבו שהם ימשיכו להגן על "הכבוד של המדינה שלנו".

בעוד שלושה שבועות יתקיים כנס בליזארד השנתי, והאוהדים כבר מכינים שלל דרכי מחאה והפגנה. אני עז אם הוא יעבור בלי לפחות שלוש תקריות דיפלומטיות חמורות.

אפל והונג קונג
גם אפל הצטרפה לחגיגה, עם שני מעשה כפול. הראשון הוא הורדת האייקון של דגל טאיוואן מחנות אפל בהונג קונג. שזה עוד ניחא.

זמן קצר לאחר מכן, הסירה אפל מהמכשירים שלה אפליקציה שעזרה למפגינים לאתר את מקומות המשטרה בהונג קונג ולהתחמק מהם. טים קוק, מנכ"ל אפל, הגן על ההחלטה בטענה שהאפליקציה עזרה לאנשים לאתר ולפגוע בשוטרים.

למרות הקוריוזים הנחמדים של סיפורי ה-NBA ובליזרד, הם יותר משקפים ביקורת פנים אמריקאית מאשר משהו בעל משמעות אמיתית לסין. בהחלטה של אפל יש דווקא משמעות מהותית למפגינים בהונג קונג.

אם כי קשה לדעת כמה מהם באמת השתמשו באפליקציה, וכמה ההורדה של תגרום נזק.

סיכום
מדי פעם אני פוגש אנשים שמסבירים לי שבגלל שלא הייתי בסין – למרות שדווקא כן הייתי שם – אני לא יכול להבין את הלך הרוח המדינה. זה בדרך כלל נובע מכך שבביקור שלהם הם דיברו עם עשרה אנשים אחרים מעשרת האנשים שאני דיברתי איתם בביקור שלי.

סין מדינה גדולה. והיא מדברת סינית. הסיכוי של מישהו שחי מחוץ למדינה להבין את משמעות הצנזורה שם, הפרת זכויות האדם, המעקב אחרי האזרחים או חומרת ההפגנות בהונג קונג בכללי — אפסית. אני חושב שזה נכון אפילו לזרים שחיים בתוך המדינה (אני מכיר כאלה), ואפילו לסינים עצמם (אני מכיר גם כאלה). קשה לגלות את האמת בין 1.4 מליארד תושבים עם ממשלה שאובססיבית לצנזורה.

בשנים האחרונות, כמו שאפשר לראות בקלות בבלוג הזה, נכנסתי חזק לקטע של פרטיות. אז אני לא יכול לתמוך בשלטון הסיני כי הוא מניף הדגל של מעקב אחר אזרחים ומדינת משטרה בעולם.

אני כן יכול לקבל ששיטה דמוקרטית לא מתאימה לכל תרבות או מנטאליות. זאת טענה נוספת בקשר לסין. אבל אם השיטה הנוכחית כל כך אהובה על כל העם, למה צריך לדכא את כל מי שמתנגד לה? ומי יכול לדעת מה רצון העם עם צנזורה ומעקב כזה?

לגבי החברות האמריקאיות. מה שקורה איתן משקף, מצד אחד, את הכוח הכלכלי האדיר שסין הפכה להיות, ומצד שני, את המצב בבית הלבן. כי התפקיד המסורתי של ארצות הברית היה לתמוך בהונג קונגים. לפחות מבחינה הצהרתית. במשך עשרות שנים ארה"ב מיצבה עצמה בתור מי שתתמוך בלוחמי החופש והדמוקרטיה – לפחות על פני השטח.

אבל הנה, יש עכשיו בבית הלבן נשיא שבבירור יותר מתעניין בכסף מאשר בערכים אחרים. המנטאליות הזאת דולפת לארגונים אמריקאיים אחרים, וכך הגענו למצב הנוכחי.

נשאר לראות מה אומת האינטרנט הבינלאומית תעשה בנידון. לה אין אינטרסים כלכליים, והיא לא מפחדת מאף אחד.

12 תגובות

  1. עידו לשם הגיב:

    הפסקה האחרונה שלך די הפתיעה אותי.
    לחברות אמריקאיות יש היסטוריה ארוכה של התרפסות מול הסינים, ובפרט לאפל. זה לא התחיל עכשיו.
    חוץ מזה, ארה"ב (גם כן במשך שנים) תומכת בצורה מאוד חלקית במגזינים בעד חופש. לדוגמא, או מה תמך בײאביב הערביײ ולא הוציא מילה בעד המפגינים באירן ובסין. טראמפ, להיפך.
    אפשר יותר לראות אותם כמייצגים חלקים שונים של האוכלוסייה. טראמפ נבחר על ידי מרכז ארה"ב, האנשים שהתחרו והפסידו בתחום הייצור. חגורת החלודה. הוא לעומתי מול הסינים, ונכנס למלחמת סחר נגדם. לעומתם, הדמוקרטים של היום מייצגים יותר את האינטרסים של החופים, שדורשים כמה שפחות מגבלות על סחר, ומרוויחים מ design ושירותים. הם ניזהרים מאוד מול סין כבר שנים רבות.
    לסיכום, אין אף מדינה בעולם שתמכה בדמוקרטיה כמו ארה"ב, אבל תמיד היה עוד אינטרס (או לפחות היתה מגבלה מול מי לא תומכים). אי אפשר לאמר שזאת התפתחות מאוחרת.

  2. אסף הגיב:

    אותי בכלל מפתיע שיש מעצמה עולמית דמוקרטית. הרבה יותר קל לבנות מעצמות טוטליטריות כמו רוסיה וסין. עד היום הכוח של המעצמה הדמוקרטית היה כסף. השוק החופשי ניצח את השוק הסגור.
    בתקופה האחרונה למדו מעצמות כאלו כיצד לשמור על איזון בין שוק פתוח לטוטליטריות ופיתחו יכולות טובות יותר לצנזורה ומניעת יכולת האזרחים להתקומם, לכן הכוח שלהם עולה. לא רוצה להיות נביא זעם אבל לא אתפלא אם הדמוקרטיות יאבדו את כוחם בעתיד.

  3. ניימן הגיב:

    גם עידו קינן בחדר 404 מדבר על הנושא: http://room404.net/?p=76729

  4. רוני הגיב:

    גם עומר כביר מכלכליסט מפרשן בנושא
    https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3771735,00.html

    מעניין לקרוא על זה מכמה זוויות בעברית.
    תודה!

  5. ברוך הגיב:

    זה רק ילך ויהיה גרוע יותר.
    מסכים עם הסיכום שלך, לא מסכים שזה בגלל טראמפ ואהבת הכסף שלו. ארה"ב כבר שנים רבות מונעת מכסף ופופוליזם (שזה אותו דבר. פגעתי במישהו= אין ממנו כסף).
    התרגלנו למשוואה הזאת שטוב, ארה"ב קצת מעגלת פינות בשם הקפיטליזם והרווח האישי, ככה שיש דעות שלא כדאי להביע, אבל בגדול היא דמוקרטית.

    אצל סין – נאדה. אין אפילו pretense ותירוצים של "הסרנו את התוכן כי הוא פוגעני [וזה פוגע בבעלי המניות]" אצלם זה פשוט. עשית משהו לא בסדר – נשרפת. ומעולם היא לא הצהירה אפילו שהיא בעד חופש. החופש קיים רק כשהתוכן נחמד ונטראלי.
    אם בעולם של היום יוטיוב נתונה לביקורת על צנזורה של תכנים מצד פוליטי זה או אחר, שיטות מוניטזציה מפוקפקות וכו – בעולם שבו יוטיוב סיני ישלוט הכל יהיה אחרת – כל תוכן שהוא לא אסקפיזם וקרקסים ימחק, ככה שלא תהיה שאלה בכלל. כל מה שלא ימצא בדיוק ב80 אחוז מיינסטרים לא יהיה.
    אנחנו מקוננים על חברות כמו פייסבוק שרימו אותנו ועקבו אחרינו, סין לא מרמה. היא מעולם לא הבטיחה כלום. יותר מזה, הסיני הממוצע גם יגיד לך שהוא שמח שעוקבים אחריו, מצנזרים לו, ושומרים עליו.
    ביטחון וחופש תמיד היו שני צדדים של סקאלה.

  6. הדב הגיב:

    זו אמירה מטרידה
    אני כן יכול לקבל ששיטה דמוקרטית לא מתאימה לכל תרבות או מנטאליות

    אתה יכול להרחיב לגביה?

    • ניימן הגיב:

      זאת אמירה ששמעתי הרבה מאנשים לגבי סין, וגם מסינים עצמם. זאת גם אמירה ששמעתי כמה פעמים בתקופה שהייתי ברוסיה, שהמנטאליות הרוסית לא מתאימה לדמוקרטיה.

      לא חשבתי על זה לעומק, ועקרונית אני מאד מאד (מאד!) תומך בדמוקרטיה, אבל הכוונה שלי הייתה שאני כן יכול לקבל את זה שיש אנשים שחושבים שדמוקרטיה לא מתאימה לכל מקרה.

      לצורך העניין, אני מאמין במערכות יחסים שוויוניות, אבל יש לי חברים שנמצאים במערכות יחסים עם בני זוג שתלטניים שרודים בהם. אין לי מה לאמר להם, הם מאושרים וזה הרבה פעמים מה שהם חיפשו. באותה המידה, אם חבורה כלשהי מחליטה שהיא רוצה מלך ולא דמוקרטיה, אז קשה לי לאמר להם 'לא, אסור לכם'.

      אבל כאמור, לא חשבתי על זה לעומק, ואני בטח מעדיף דמוקרטיה. המשפט שכתבתי היה רצון להתחמק מהדיון "האם המנטאליות הסינים מתאימה לדמוקרטיה או לא".

      • ברוך הגיב:

        מאוד פטרנליסטי לחשוב שדמוקרטיה מתאימה לכולם.
        יש מסורות ושיטות והלכי רוח אחרים בעולם, דמוקרטיה הולידה (גם) את הנאציזם, אפשר ללכת סחור סחור ולהגיד שדמוקרטיה אמיתית מגנה על עצמה, ומגנה על מיעוטים, והכל טוב ויפה – אבל לא כל מקום הוא כזה.
        גם ברוסיה יש דמוקרטיה, אבל לא בדיוק. רוסים וצפון קוריאנים יגידו שדווקא בארה"ב הדמוקרטיה היא על הנייר, בגלל שיטת האלקטורים הגרועה, והירי בשחורים וכו' וכו'

        וגם כשהדמוקרטיה מושלמת, יש בה חסרונות ופגמים. תראה איפה סין הייתה לפני 10 ו20 שנה, ותראה איפה היא היום. תראה איפה ארה"ב הייתה אז ואיפה היום (רמז – בערך אותו מקום)
        בדיקטטורות קל מאוד להזיז דברים, וזה מוצא חן בעיניי הסיני הממוצע שסבא שלו היה חוואי והוא נוהג בג'יפון בשנז'ן. (טוב, אולי לא בדיוק הממוצע..)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting