שבועיות 15.07.2020: טיול יום א' בפולין הכפרית

בקטע של אירוניה מודעת לעצמה הפכתי את השם 'יומיות' ל'שבועיות'. זה זמני.

התלבטתי אם להתייחס להצעת הממשלה האחרונה, 750-3000 שקל לכל אזרח. היא הרי קשורה ל-UBI , נושא שדיברנו עליו הרבה בבלוג. בסוף החלטתי להמשיך ברוח האסקפיזם הכללית של הבלוג. יש כל כך הרבה פוליטיקה בחיים בימינו שבאמת העולם לא זקוק לדעות שלי.

1. אסקפיזם היר ווי קאם!

בראשון שעבר יצאתי לטיול בלוביץ' והסביבה (Łowicz). זקני הבלוג אולי זוכרים שעברתי בלוביץ' לפני תשע שנים, בטיול האופניים האייקוני מברלין למוסקבה. לא שבתי לשם מאז, עד יום ראשון האחרון.

לוביץ' הוא אחד המקומות היחידים באיזור וורשה שעדיין זוכר את התרבות ההיסטורית שלו. בכל שאר המקומות התרבות נמחקה בידי שנים של כיבוש, טרנספרים ודת.

לוביץ' מנציחה את התרבות שלה בסקאנסן (מוזיאון באוויר הפתוח) מקומי (הנה האתר שלו). הסקאנסן עקרונית נראה כמו כפר לוביצ'י מסורתי, עם בתים כחולים עם גג מקש. מקום יפייפיה אבל קטן מאד.

השיא שלו הוא מסעדה כפרית מסורתית. מתפעלים אותה זוג מבוגרים, ויש להם את התפריט הכי מסורתי שתראו אי פעם בפולין.

כלי הבישול והמטבח שלהם הוא מימי מתושלח, אבל תתנו לזה להרתיע אתכם! זה חלק מהקסם! אכלתי שם לחם עם שמאלץ ומרק – שניהם היו מדהימים. גם כל שאר המנות שהם הגישו נראו קסם טהור מהסוג שהומצא לפני 500 שנה.

תחנה הבאה: פארק ארקדיה. יש שם גן אנגלי יפייפיה וקלאסי מהמאה ה-18.

חמש קילומטר משם נמצא ארמון ניבורוב (Nieborow). מה אני אגיד לכם? ארמון זה יפה. הנה, תראו:

הטיול הסתיים, בהיילט אדיר: מבשלת Bednary. פאב-מבשלת בוטיק בתוך בית פרטי.

למרות שהם ייצרו עשרות סוגי בירה לאורך השנים, היו להם רק 3 עונתיות להגיש. Pale Ale, חיטה ובירה קיצית דלת אלכוהול (קצת יותר מ-2 אחוז). ה-Pale Ale היה אחד הטובים ששתיתי בפולין. בעצם, אחד הטובים ששתיתי באירופה בכלל. קניתי כמה בקבוקים הביתה.

יחד עם האוכל הבסיסי שלהם, הכסאות בחצר הפסטורלית והשקיעה, זה היה סיום מושלם לטיול אסקפיזם בשנה טרופה.

2. אייטם מספר 2 הוא בדר"כ תמונה. אבל היום היו פה כבר כל כך הרבה תמונות שחלאס. נשאיר אייטם זה ייתום לזכר התמונה החסרה.

3. חמש ספרי סייברפאנק על "הזמן שלנו". רשימת המלצות נהדרת ומסקרנת מאד.

4. בואו נדבר על פרוייקט ג'מיני (Gemini). כשאני אסיים לדבר עליו רובכם בטח יחשבו "ג'מיני חחחח איזה אנשים דפוקים", אז אני מבקש מראש לשמור על ראש פתוח!

נקודת הפתיחה של ג'מיני היא שהרשת נעשתה מקום נורא מעצבן בכל מיני אלמנטים. קשה לכתוב אתר שלא "ירגל" אחרי הגולשים, פשוט כי כל התבניות והכלים מגיעים עם אלמנטים של ריגול, ולכן תנקו אותן.

כדי לתקן את זה, ג'מיני המציאו פרוטוקול חדש לאתרים שמפשט אותם נורא. האתרים הפכו ל"טקסט מעוצב", יותר מאשר מפלצת מעוצבת עם המון סרטונים.

הרעיון בכלליות נחמד: מערכת ווב פשוטה שהשימוש בה מאד בטוח. היא יכולה להתאים לדברים מסויימים כמו לבלוגים, ויקיפדיה או כל מיני דברים של מידע.

מצד שני, היישום הוא לגיקים אולטרה. נגיד, איך גולשים באתרים כאלה? אתם לא יכולים ממש "להוריד" דפדפן, אלא צריכים להוריד את קוד המקור של הדפדפן, להפוך אותו לתוכנה על המחשב שלכם, ורק אז להשתמש.

עשיתי את זה, מתוך סקרנות. הורדתי את דפדפן Asuka, קימפלתי, הלכתי למנוע החיפוש של ג'מיני, וזה מה שקיבלתי:

איום ונורא, נכון? אני לא מדבר על הסטנדרט העיצובי של היום, אני מדבר שזה איום ונורא לסטנדרט העיצובי של 1969.

הצורה בה המסמך כתוב גרמה לי להבין שמדובר ב-Markdown: פורמט מודרני למסמכים. ברור שאפשר להראות Markdown קצת יותר יפה, אז הלכתי וביררתי וגיליתי שיש דפדפן יותר פופולרי, Castor. שם האתר נראה ככה:

זה מקדם אותנו כבר לסטנדרט העיצוב של 1976.

ג'מיני הוא פרוייקט קוריוז. דף השאלות הנפוצות של הפרוייקט היתולי וחמוד. מי שכתב אותו כיוון לגיקים על ששונאים גראפיקה ואוהבים לקמפל דפדפנים בעצמם, אבל נראה לי שהגישה הקיצונית הזאת קיצונית מדי אפילו בשביל הקהל הזה.

5. גיאחה מציג: מאה שירים מעולים מהחצי הראשון של 2020.

האמת היא שלא הקשבתי לרשימה, כי היא בספוטיפיי. אין לי ספוטיפיי כי אני קצת שרוט.

6. ביקורת נהדרת של רז גרינברג על "Sharing a House with the Never-Ending Man, שבו סטיב אלפרט, לשעבר ראש הזרוע הבינלאומית של סטודיו ג'יבלי, מתאר את זכרונותיו מהתפקיד". אני רץ לקרוא את הספר.

7. בתעשיית משחקי השולחן, אחת מהתעשיות שרק התעצמה בגלל הקורונה, נשבר שיא חדש. המשחק Frosthaven גייס כמעט 13 מליון דולר בגיוס המונים משחקנים.

זאת אחת התעשיות המרתקות והיצירתיות בעולם. מזכירה לי את תעשיית הקומיקס, שבגלל שיחסית קל ליצור בה דברים (לעומת סרטים ומשחקי מחשב), יש בה גל אדיר של יצירות מדהימות. בפולין כמעט אי אפשר למצוא פאב מודרני בלי משחקי שולחן.

8. אפרופו פולין ומשחקי מחשב: ממשלת פולין הכניסה את משחק המחשב "This war of Mine" לרשימת ספרי הקריאה(!) המומלצים לבתי הספר.

בואו נעכל את הידיעה המוזרה הזאת.

לאמר על משחק מחשב שהוא "קריאה מומלצת" זה כמו לאמר על מנה במסעדה שהיא "שיר מוצלח". זה כל כך מוזר שלא ברור אם זאת המלצה או העלבה.

צריך להבין אבל קצת את הקונטקסט של ההכרזה הזאת. לפולין יש את אחת מתעשיות משחקי המחשב המתקדמות בעולם. זה מתקשר למה שכתבתי באייטם למעלה, שאין פאב מודרני בפולין בלי משחקי חברה.

לדעתי אחת הסיבות לכך היא תרבות גברית רובוטית וסגורה בפולין. הם לא ממש יודעים איך להעביר ערבים סוציאליים בשיחה (אלא אם כן יש אלכוהול), אבל אם מעבירים אותם במשחק לא צריך לחשוב על זה.

הקונטקסט השני הוא תוצאות בחירת נשיא פולין ביום ראשון. המועמד שנבחר סיפק במהלך הקמפיין שלל הצהרות הומופוביות ואנטישימיות (שאין לי שום כוונה להעתיק לפה). הוא בעיקר ייצג שמרנות ולאומנות, ואת הרצון של פולין לגאווה עצמית.

לכן התנגשו פה שני אלמנטים. הראשון הוא שפולין רוצה להכיר בגאווה בתעשיית משחקי המחשב שלה. השני הוא ממשלה אולטרה-שמרנית שאין מצב שתכניס משהו מהפכני כמו "יצירות מדיה מומלצות" לבתי הספר. כך יצא שהפשרה היא להכריז על משחק מחשב בתור ספר.

אגב, המשחק עצמו כמובן מתעסק במרד וורשה. אחד מנקודות הגאווה הפולניות במאה הקודמת.