שבועיות\יומיות 20.07.2020: תרבות יום ב'

מזג אוויר אידיאלי בוורשה. כל מיני א.נשים הציעו לי להיפגש, לצאת לטבע, לפארק, לנהר ולשתות בירה.

אז הציעו! כי מהרגע שפקחתי עיניים ידעתי שאין סיכוי לצאת מהבית היום. כל מה שבא לי זה יום תרבות גיקים עמוס.

במילים אחרות: ברוכים הבאים לתרבות יום ב'. פוסט שמוקדש לאלון רוס, שאיכשהו שוב נכנס לבידוד בגלל הקורונה. מקווה שהוא ימצא פה תכנים להעביר איתם את הבידוד.

1. פסקול: האלבום Curse of the Crystal Coconut של Alestorm.

הלהקה משתייכת לז'אנר מטאל הפיראטים, אולי הבנתם זאת לפי שם האלבום והלהקה. זה ז'אנר שקיים מאז 1987, ומשלב מוטיבים של תרבות ימאיים אירופאיים בתוך מוזיקה רוק הכבד, יחד עם רפרנסים לבירה.

הבסיס המוזיקלי של הז'אנר הוא שירי שאנטי של ימיים. משהו שעלול להישמע מוזר לאוזניים ישראליות, אבל בגרמניה ופולין תרבות השאנטי של הימיים היא דבר חי מאד. בערים שעל חוף הים הבלטי יש המון תרבות שאנטי. אפילו בוורשה יש את Gniazdo Piratów, פאב ימאיים עם מוזיקת ותרבות מתאימה.

האלבום יצא בסוף מאי 2020, ויש לו כמה קליפים רשמיים. למרבה הצער הם נראים יותר כמו משהו שעשו צעירים מסטוליים משכונת שפירא מאשר קליפ של פיראטיים מודרנים.

לכן נשים פה את השיר הנהדר Zombies Ate My Pirate Ship, שמתנגן עם התמונה הנהדרת של כריכת האלבום.

2. המאייר רוברט חימנז יצר את גירסת 2020 לחבורת הזבל. הטוויסט: תמונות הרקע הן תמונות אמתיות של אוכל, שחימנז רק הוסיף להם פנים.

שבועיותיומיות 18.07.2020: תרבות יום ב’

3. בדיוק סיימתי לצפות חצי עונה של Sword Art Online. אם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה כי הזכרנו אותו בביקורת מועדון הקריאה על Crafting of Chess.

Sword Art Online היא סדרת אנימה שמספרת על שחקנים שנשארו "תקועים" בתוך משחק מחשב מרובה תפקידים. זאת דוגמא ליצירה מז'אנר ה-litRPG (יצירות ספרותיות שמתרחשות בתוך משחק מחשב). למעשה, זאת הדוגמא הכמעט יחידה ליצירת ז'אנר שהפכה לפופולרית.

[מלבדה יש את שחקן מספר אחד [ביקורת]. אבל הוא היה כל כך פופולרי שאיכשהו הוא פשוט נחשב לספר מיינסטרים ולא למשהו ששייך לז'אנר שאף אחד לא מכיר.]

בשורה התחתונה אני מת על Sword Art Online. כמו שמתתי על כל יצירת litRPG שצרכתי עד עכשיו. הבנתי שחלק הארי של היצירות שלא קראתי בז'אנר מכיל המון אירוטיקה, כולל מוטיב חוזר של גיבור עם "הרמון" – אלמנטים שאני פחות אוהב, אז אולי לא אוהב את היצירות האלה.

ב-Sword Art Online יש אירוטיקה רכה ורומנטיקה עדינה מהסוג היפני. אבל מה שבעיקר יש שם זה אקשן, דמויות והמון רפרנסים למשחקי מחשב. יחד עם אנימציה נהדרת, זאת סדרה מהנה ביותר. לפחות בחצי העונה הראשונה שלה.

4. קראתי חלק מ-SnarfQuest: הספר. אם זה אומר לכם משהו אז או שאתם מעל גיל 45, או שאתם ממש גיקים על וקבלו ח"ח.

זה קומיקס שרץ במגזין Dragon בשנים 1985-1989. אני אישית גיליתי אותו אתמול וזה היה, כמו שאומרים באנגלית, "בדיוק מה שהדוקטורט המליץ".

הספר שאני קורא עכשיו הוא 144 עמודים שמגלמים את הקשת הראשונה של הסיפור. היא מספרת איך סנארף, ייצור מגזע לא מוגדר, הופך למלך. זה מצחיק, מעניין, כתוב היטב ועם אחלה אומנות. מומלץ לכל מי שאוהבות תרבות פנטזיה של האייטיז.

5. אם כבר המלצות קומיקסים ישנים.

Order of the Stick הוא קומיקס רשת על פנטזיה ומשחקי תפקידים שרץ כבר 17(!) שנה. יצירת מופת לכל הדעות.

הייתה תקופה, ב-2005, שחשבתי ש-Sluggy Freelancer הוא קומיקס הרשת הכי טוב שנכתב אי פעם. קשה לי לשפוט את זה ממרחק של 15 שנה, אבל אני כן מוכן להתחייב שזה הקומיקס עם הארנב הרצחני הטוב ביותר שנכתב אי פעם.

6. Far Side, שהיה קומיקס מיתולוגי באייטיז עד אמצע הניינטיז, פירסם עכשיו סטריפ חדש. הראשון מזה 25 שנה!

7. Tokri, סרט אנימציה הודי באנימצית סטופ-מושן. לקח להם שמונה שנים ליצור את זה, והתוצאה מרהיבה.

8. Star Trek: Lower Decks עומדת להיות סדרת אנימציה הומוריסטית על האנשים "הפשוטים" שמתפעלים את ספינת החלל אנטרפרייז. נראה כל כך מצחיק וכיפי, אני כבר לא יכול לחכות.

9. בטח שמתם לא שכל הלינקים פה, ללא יוצא מהכלל, הם נטולי פוליטיקה. זה מתחבר לפוסט האסקפיזם הקודם שעלה פה.

זה לא בגלל שההווה רע, אלא בגלל שאני ללא יכול יותר לסבול דיבורים אקטואליים. הפוליטיקה גלשה לכל מקום אפשרי בחיים, וזה קצת מעיק.

כילד שאלו אותי למה אני אוהב פנטזיה, מד"ב, סרטים מצוירים וקומיקס. עניתי שאלו סיפורים מנותקים מהמציאות, ואת סבלי המציאות אני רואה יום-יום ולא צריך אותם גם בתוך האמנות.

אבל המדב"פ הפופולרי עכשיו הוא מאד פוליטי. יש פוליטיקה בקומיקס, סדרות אנימציה, תיכנות – ואם אני אמצמץ שלוש פעמים בטח יכניסו לי פוליטיקה גם לתוך משוואות המתמטיקה (אל תעזו! אתם שומעים אותי!).

אני בטח לא היחיד שנמאס לו מפוליטיקה בכל חור. אנשים צריכים מפלט מהמציאות מדי פעם. אז התחזית שלי שמתישהו, בשוך גלי הקורונה, נקבל גל יצירות אסקפיסטיות שיתגאו בחוסר הקשר שלהן למציאות. נבדוק את התחזית הזאת עוד שנה מעכשיו.

5 תגובות

  1. ROSS הגיב:

    איזה כיף, מאז שמרצה שלי מצא פוסט שכתבתי עליו (בבלוג ישן שלא קיים יותר) אני לא חושב שהשם שלי הופיע במשהו מעניין באינטרנט.

    מסכים לחלוטין ש-LitRPG הוא אסקפיזם טהור. בתחום הזה מצאתי לטובה את https://www.goodreads.com/series/167002-spells-swords-stealth

    ואתhttps://www.goodreads.com/series/116655-caverns-and-creatures
    לא ספרות גבוהה, אבל בידור נטו.

  2. ברוך הגיב:

    אתה לא היחיד.
    ותודה, בלעדייך לא הייתי יודע שיצא להם אלבום חדש

  3. פוסט כלבבי.

    ב- 2008/9 ככה הייתי בסרט שאני אצליח לקרוא את כל Sluggy Freelance תוך מספר חודשים. אפילו עשיתי חישוב כמה סטריפים אני צריך לקרוא כל יום (השנה הראשונה של האוניברסיטה, הייתה לי אז סבלנות [כלשהי] והמוטיבציה וגם הרצון האדיר לא למצוא דברים שאני אוכל לעשות במקום לקרוא מאמרים). כמובן שלא הגעתי רחוק, נראה לי אפילו לא רבע מהקומיקס שפורסם עד אז. היום כבר אין שום סיכוי שאני אסיים את זה במהלך חיי. אני זוכר שהקומיקס התחיל די חלש עם כמה קשתות עלילה מטופשות, אבל ככל שהתקדם המיתולוגיה של הקומיקס ממש העמיקה וכבר הספיקה להגיע למקומות די פסיכיים. אבל כמובן שהארנב הרצחני היה הדבר הכי טוב שם.

    כמה שנים אחר כך עברתי כמעט בדיוק אותה חוויה עם הווב-קומיקס-מולטימדיה הייחודי Homestuck ועם בדיוק אותן תוצאות.

    ווב-קומיקסים עצומי מימדים ואני פשוט לא הולכים ביחד, למרות כמה שהייתי רוצה שכן.

    • ניימן הגיב:

      Homestuck אדיר קונספטואלית, אבל גם מצריך יותר מדי פעילות מצידי, ואני קורא וובקומיקסים מאוחר בלילה במיטה לפני שהולכים לישון. אז לא התקדמתי בו מעבר לכמה פאנלים.

      אתה פרפקציוניסט מדי. אני לא מסיים את כל הוובקומיקסים הענקיים האלה, ולא ממש איכפת לי. העיקר הדרך 🙂

    • פשוט יעל הגיב:

      אני דווקא הצלחתי בזמנו לקרוא את כל הבאקלוג של סלאגי, ואפילו עדיין בערך עוקבת, אבל בעיקר מתוך אינרציה. אני מרגישה שמרוב מיתולוגיה ועלילות ותת-עלילות ותת-מיתולוגיה הם כבר קצת איבדו את עצמם, והיוצר פשוט לא יודע איך לגמור (בשלב הנוכחי אני חושבת שכבר איזה שלוש פעמים חשבתי שהגיעו לנקודה שמתחילה להתכנס לסוף, ואז הוא הכניס עוד טוויסט והעלילה ממשיכה לכיוון אחר).
      אני מניחה שחלק מזה הוא לגמרי העדפה אישית – יש מצב שאת מה שאמרתי כרגע על סלאגי יהיו מי שיגידו גם למשל על Gunnerkrigg Court, שהוא אחד הוובקומיקס האהובים עליי (אבל ל-GK יש גם אמנות מהממת, שרק נעשית יותר ויותר מרשימה עם השנים). ובכלל על כל יצירה שממשיכה לאורך זמן.

להגיב על ניימן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting