יומיות 25.09.2020: ויקיפדיה מקבלת עיצוב חדש

ממשיכים בסיפורי עמחא פולניים.

שתדעו, אני מדלג על סיפורי “עמדתי שש שעות בתור לסוכר, כי זאת הייתה כוס הסוכר היחידה שקיבלנו במשך שנה!”. כאלה סיפורים אפשר למצוא בכל רומן סובייטי, אבל המשפחה של הבחור הבא שפגשתי נמצאת רק בפולין.

הם באים מעיירה קטנה דרומית לוורשה, ויש להם עסק משפחתי. את העסק הקימו הסבא ואחיו, ועובדים שם כיום כמעט כל בני המשפחה.

זה עסק שמשווק מוצרים לחנויות כלבו. לרבות השנים הוא השתנה מעט מאד אם בכלל. יש להם את היצרנים מהם הם מקבלים מוצרים וטוב להם איתם. יש להם את הרשתות איתן הם עובדים. אלו לקוחות ותיקים שהם רגילים אליהם, והם לא מנסים להוסיף עוד.

הלקוחות שלהם הן רשתות ישנות. המוצרים שלהם הם בסטייל שאבד עליו הכלח. הם מסרבים להשתמש בכרטיסי אשראי וחשבוניות דיגיטיליות, כי “בשביל מה צריך את הסירבול המודרני הזה?”. הכל נכתב ביד ומשולם במזומן. כשאחד מבני המשפחה היותר צעירים הציע להקים תשתית מחשב לעסק, הגלו אותו לשנת עבודה במחסני החברה, החצוף.

השמרנות הזאת ממשיכה לתחום הפוליטי. הם דתיים לייט, הולכים לכנסייה כל יום ראשון, ומאד מאד חשוב להם שהממשלה הנוכחית – שמרנית מאד בעצמה – תמשיך להיבחר.

ביום הבחירות הולכת כל החמולה ביחד לקלפי בעיירה שלהם. הם מכירים את מי שמתפעל אותו, ולכן מרשים להם להפר את התקנון ונותנים לכל המשפחה להיכנס ביחד להצביע.

בתוך הקלפי הסבים מפקחים על מה מצביעים הצעירים. כי הבחור שפגשתי, בתחילת שנות העשרים לחייו, הוא ליברלי שמאלני ירחם השם ואפילו יש לו חברים LGBT. הם רוצים לראות שהוא שם את הפתק הנכון בתוך המעטפה ולוודא שהיא נכנסת לתיבה.

והוא עושה את זה, כי אם לא הם יפסיקו את התמיכה הכספית שלו (הוא סטודנט). אפילו הדירה בה הוא גר בוורשה שייכת להם.

אני לא מתכוון לזרוק פה איזו פצצה על שחיתות פוליטית בוורשה. זה כולה סיפור ששמעתי מפי הבחור, וכראוי לכאלה סיפורים רצוי לקחת אותם עם גרגר מלח. לפעמים אנשים מגזימים כשהם מספרים דברים לזרים.

1. כשהתחילה הקורונה, וסגר עוד היה דבר מגניב, אז חשבתי “וואו! כמה דברים אפשר עכשיו לעשות בבית בלי הסחות דעת של החיים האמיתיים!”. הדבר הראשון שעשיתי זה ליצור עיצוב חדש לבלוג אחרי יותר מעשור.

קוראי הבלוג, אנשים צעירים אולי בגילם, אבל מנטאלית בעשור התשיעי לחייהם, התלוננו על העיצוב. אמרו ש”הקודם היה בסדר גמור!” והחדש מכוון יותר מדי לאביזר הזה של הצעירים, נו, איך קוראים לו, סמארטמשהו.

אני האדם הראשון ששונא עיצובים חדשים. כמו שלא משנים לי את הכפתורים של התנור בבית, ככה גם אל תשנו לי את הכפתור באתר.

לפני שנמשיך, תחזית קטנה, היות ומכשירים כיום  מגיעים עם צגים דיגיטיליים שמחוברים לאינטרנט, זה רק עניין של זמן עד ש*כן* ישנו לכם את המיקום הכפתורים בתנור מדי פעם. אולי כבר עושים את זה אפילו, לא בדקתי.

עם זאת, האתר שלי היה זקוק לשינוי. הוא לא עבד על סלולריים, הפורמט בו התאים למה שהבלוג היה לפני עשור, ולמה שאנשים היו רגילים ב-2010, אבל בלבל את האנשים של 2020.

השבוע הגיעו ויקימדיה, הארגון שמנהל את ויקיפדיה, והטילו פצצה: הם משנים את עיצוב האתר.

מחד, זה מזעזע. אם ויקיפדיה ישתנו אז מה עוד נשאר יציב בעולם?! מאידך, הדרך בה הם עושים את השינוי היא הדבר הכי עדין, חכם ומתחשב שראיתי אי פעם.

בואו נתחיל עם זה שרוב השינויים יהיו כנראה לגירסת הדסקטופ. משתמשי הסלולרי יכולים לישון בשקט. השינויים תוכננו מאז מאי 2019(!) וייושמו בהדרגה עד סוף 2021. תהליך שגוגל הייתה עושה תוך שעתיים ושמה פס על המשתמשים שלה, ויקיפדיה עושים בשלוש שנים.

אתם יכולים לראות את רשימת השינויים שאמורים להתבצע פה. הם ממש מעט שינויים יחסית לתהליך שלוקח שלוש שנים. כמעט כל אחד מהם הוא אשכרה שינוי שאני מסכים שצריך.

הדבר היחיד שאני פחות מתחבר אליו שם הוא תפריט עילי דביק. מסוג הדברים האלה שאתם גוללים למטה והתפריט נגלל איתכם. בלפטופ הצנוע שלי הם מקטינים את שטח הקריאה שגם ככה קטן מדי.

טוב שב-2020 עדיין אפשר לסמוך על ויקיפדיה.

2. לו ביץ’ הוא אמן אמריקאי ממוצא פולני גרמני שעושה עבודות קטלניות כמו זאת למטה. קוראים לה, כששדים מתכנסים.

כששדים מתכנסים

3. [תודה לאור] שהזכיר לי שפרסי האיג-נובל הוענקו לפני שבוע ומגיע להם אייטם.

פרסי האיג-נובל מוענקים לווא דווקא למחקרים הכי טובים, ולווא דווקא למחקרים הכי טיפשיים, אלא יותר למחקרים שהכי גורמים לכם לצחוק, אבל אז גם לחשוב.

בין הזוכים? מחקר מפסיכולוגיה שמזהה נרקיסיסטים ע”פ הגבות שלהם, מחקר שבדק קשר בין ההכנסה הממוצעות במדינה לבין מספר הנשיקות בה. כמובן, גם רוב הפוליטיקאיים בעולם קיבלו פרס על הטיפול ה”מוצלח” שלהם במגיפת הקורונה.

אבל *ה*זוכה מבחינתי זה האירוע הבא שקיבל פרס איג-נובל לשלום. ברשותכם, אצטט את נימוקי וועדת הפרס כמו שהן.

“Peach prize goes to The governments of India and Pakistan, for having their diplomats surreptitiously ring each other’s doorbells in the middle of the night, and then run away before anyone had a chance to answer the door.”

צחקתי במשך דקה שלמה, בחיי.

4. אגב, פוסט יומיות זה נכתב בשעת ערב מוקדמת מהכיכר הראשית של קראקוב. הכיכר השניה הכי גדולה באירופה (אחרי הכיכר האדומה במוסקבה) למיטב זכרוני, ואחד המקומות הקסומים שיש ליבשת להציע.

הייתי מפנק בתמונה אבל לילה, והמצלמה שלי לא אוהבת לעבוד בחושך.

אחד הדברים הטובים ביותר בעידן המודרני זה היכולת לעבוד מכל מקום. מ*כל* מקום. כל מה שצריך זה מחשב נייד, טלפון חכם, ויכולת ליצור לעצמכם hotspot ככה שתוכלו לעבוד אפילו באמצע כיכר סופר תיירותית.

5. עולם ה-eVTOL מתחמם.

מה זאת המילה הזאת? eVTOL זה קיצור ל-electric vertical takeoff and landing. שזה אומר, כלי רכב שממריא ונוחת אנכית. שזה אומר סוג של מטוס חשמלי. שזה אומר “מכונית מעופפת”. שזה בתכל’ס אומר רחפן מספיק גדול כדי שהוא יוכל לשאת בני אדם.

היות והוא חשמלי אז “זול” לייצר ולתפעל אותו יחסית למסוק. היות והוא כמו רחפן, גם קל לאדם הפשוט להטיס אותו.

במילים אחרות, מדובר במכונית המעופפת עליה כולם חולמים מאז ימי הג’טסונים, רק שהיא נראית הרבה פחות קלאסה ממה שדמיינו אבותינו לפני שבעים שנה.

יש, ע”פ הכתבה, בערך מאה חברות שעובדות על eVTOL בעולם. חלקן אפילו כבר הגיעו לשלב טיסות מאונשות. אחת מהן היא SkyDrive היפנית, שטוענת שהיא תתחיל להפעיל מוניות מעופפות ביפן כבר ב-2023.

מה אנחנו מלמדים מזה? ראשית, שמוניות מעופפות לא יהיו ביפן ב-2023. אין יישות יותר שקרנית בעולם מחברות מסחריות שמנסות להרשים את הציבור. אבל שנית, ש-SkyDrive כנראה כן מתקרבת ליצירת מכונית מעופפת! וואו! זה חלום שמתגשם.

הנה וידאו ההדגמה שלהם מסוף אוגוסט. כמו שאתם רואים, מדובר פשוט ברחפן ענק. אני גם רואה שם מקום לאדם אחד בלבד, אז לא ברור איך זה יהיה מונית.

אפילו אם הפרוייקט אשכרה יהיה מוכן עד 2023, יש עניין של תקנות תעופה. יש השפעה על אוכלוסיות ציפורים מקומיות. יש כל כך הרבה דברים שצריכים לקרוא לפני שאשכרה ישתמשו במוצר הזה מסחרית, שקשה כרגע לדעת אם ומתי זה יקרה.

6. ב-2015 קניתי שעון חכם בשם Pebble. הוא היה זול, רטרו, קוד פתוח וממש מותאם לשוק הגיקים וההאקרים. החברה אז שברה שיאי קמפיינים גיוס המונים והעתיד שלה נראה ורוד.

מפה לשם, שנתיים מאוחר יותר, החברה נסגרה והמוצר הפסיק להיות מיוצר.

ב-2015 ממש נכנסתי בהתלהבות לעניין הפבל. כתבתי עליו ברדדיט, ואפילו פירסמתי watchapp שאני נורא גאה בו. המשכתי להשתמש בשעון עד שהוא מת לפני כמה חודשים, ואני לא יודע ממש איפה לתקן אותו.

אחרי שחברת Pebble הפסיקה לפעול, החלו מעריצים גיקים לתפוס את מקומה בתיחזוק המוצר. הם יצרו שירותים (חינמיים) לבעלי פבל, שיפרו את התוכנות המקוריות והמשיכו לקדם את השוק. ממש נוצרה קהילה פליטי פבל כזאת.

שם הקהילה שונה מ-Pebble ל-Rebble, והם הצליחו ליצור לעצמם קצת רווחים.

עכשיו הקהילה החלה תוכנית מענקים להחיות מחדש את שוק ה-Rebble. מדובר בקצת כסף, 25 אלף דולר. אבל זאת התחלה טובה. המטרה הסופית שלהם היא לייצור גירסאות חדשות של השעון ולהתחיל למכור אותו שוב.

Rebble מאד בסיסי יחסית לשעונים החכמים שיש כיום. אבל הוא גם קוד פתוח, והבסיסיות שלו לא רק מספקת אותי, אלא גם מקסימה אותי. הבטריה שלו מחזיקה לנצח, ובכלל יש לו סטייל שלשעונים של אפל או סמסונג אין. אם יתחילו למכור כאלה חדשים, אהיה הראשון שאקנה.

7. עשרים אנשים גילפו במשך שלוש שנים את פסל האריה מעץ הגדול בעולם. אין פואנטה, פשוט חשבתי שהתוצאה מהפנטת.

אריה מעץ

תגובה אחת

  1. D! פה ועכשיו הגיב:

    5. זה כמו זה, לא?

    http://israelbikebus.blogspot.com/2017/12/2017.html

    או זה
    https://www.youtube.com/watch?v=5Rfe4BFiVNA

    חשבתי שזה כבר הרבה יותר קרוב באותה תקופה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting