השנה שהייתה 2019: סיכום ספרים אישי ביותר

לא מזמן עברתי על סיכומי הספרים השנתיים שלי, אבל לא הצלחתי למצוא את הסיכום האחרון. לפתע הבנתי, לא מצאתי את סיכום 2019 כי מרוב קורונה לא הצלחתי לכתוב סיכום 2019!

האם לגדוע את המסורת? האם לא לעשות מעצמי צחוק ולפרסם סיכום שנה בכמעט עשרה חודשים איחור?

אתם יודעים במה בחרתי. ממתי איכפת לי לפדח את עצמי?

עיר למרגלות עץ ענק
[Tree Town מאת שינג יונג הון]

סיכומי ספרים שנתיים הם מסורת שהתחלתי איתה ב-2010, ואמשיך איתה עם קצת מזל עד שנה 3010.

הנה קישורים לסיכומים של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017 ו-2018.

הפרס לסדרה שכל כך טובה ולכן לא פיירי להכניס אותה לתחרות הראשית
כריכת Tiamat's Wrath

היו שני מועמדים השנה.

הראשון הוא Iron Gold [ביקורת], הספר הרביעי בסדרת Rising Red. הוא הגיע אחרי אחת הטרילוגיות העוצמתיות ביותר של העשור החולף, והתחיל בה כיוון עלילה וטון חדש. הספר היה מאד אהוב, וזכה במקום השני בדירוג 2018 של Goodreads.

אבל הזוכה הוא Tiamat’s Wrath [ביקורת], הספר השמיני של האקספנס. הוא הגיע “רק” למקום השישי בדירוג 2019 של Goodreads, וזה מראה שלפעמים להמון אין מושג, כי מדובר בספר פשוט א-דיר!

הספר הכיפי של השנה
כריכת Skyward

יש ספרים שכל מטרתם זה לעשות קצת נונסנס והרבה כיף. הספר הראשון של ה-Bobiverse [ביקורת] הוא כזה, ספר על אדם בשם בוב שיוצר המון בובים ומשם זה נהיה מוזר. אני מכיר אנשים שמכונים להישבע שזה המד”ב הכי סוחף שהם קראו.

תודה לאל, האנשים האלה לא פה, ולכן אני יכול לתת את הפרס ל-Skyward [ביקורת]. הנסיון המאד מוצלח של ברנדון סנדרסון להפוך את נוסחת הפנטזיה “נערה ודרקון” לנוסחת מד”ב “נערה וספינת חלל”. כיף של ספר feel good נאיבי וקסום.

ספר העיון של השנה
כריכת No Logo

אולי לא הספקתי לסכם את ספרי המדב”פ לפני שהקורונה החלה, אבל כן הצלחתי לעשות סיכום ספרי עיון מושקע. לכל ספר הוקדש פוסט (מאד) ארוך משלו.

את כל הספרים והביקורות אתם יכולים למצוא פה. במקום הראשון זכה No Logo הנהדר של נעמי קליין. מאז אני עוקב אחריה בטוויטר ומתכנן בקרוב לקרוא ספרים נוספים שלה.

הספר המפתיע של השנה
כריכת Symphony of the wind

מאיפה הגיע לי Symphony of the Wind [ביקורת]? קראתי אותו בטעות – חשבתי שהוא זכה בתחרות כלשהו, אבל למעשה הוא אפילו לא הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים בה. הוא ספר בהוצאה עצמית, ואלו ידועים בציבור ככאלה ש, איך לאמר את זה בעדינות, אף אחד לא יחשוד ששייקספיר כתב אותם.

אבל Symphony of the Wind היה ספר עשיר, כיפי ונהדר. ממש אהבתי לקרוא אותו. לא ברור לי למה עדיין לא קראתי את ההמשך.

הספר היצירתי של השנה
כריכת D.O.D.O

וואי, קראתי כמה דברים מופרעים למדי ב-2019.

לא התחברתי ל-Gideon the Ninth [ביקורת], אבל אני לא יכול להכחיש שמדובר בספר יצירתי ומיוחד. אותו הדבר אפשר לאמר על The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle [ביקורת].

את London Falling [ביקורת] דווקא מאד אהבתי, אבל הוא לא יצירתי מספיק כדי לזכות בפרס, רק להיות מועמד.

ובמקום הראשון, ההזייה שנקראית The Rise and Fall of D.O.D.O [ביקורת]. 768 עמודים, של מופרעות ויצירתיות. מה שקורה כשלוקחים רעיון מוזר ועושים ממנו ספר נהדר למרות כל הקשיים.

הספר המאכזב של השנה
כריכת מלחמה לנצח

פה המקום לכתוב על ספרים שכולם אהבו ואני לא.

למשל? The Calculating Stars [ביקורת] שזכה בפרס ההוגו ב-2019. לא ספר רע חלילה, אבל כן ספר שדי שיעמם אותי למרבה המצער.

אם The Calculating Stars זכה בהוגו, אז מלחמה לנצח [ביקורת] זכה לתהילת עולם כאחד מספרי המד”ב הטובים אי פעם. רוב קוראי הבלוג חושבים שהוא קטלני, ואז עפו עלי כשלא אהבתי אותו. אבל אין מה לעשות, פשוט לא התחברתי לספר.

הספר הרע של השנה
כריכת Software

מהפח אל הפחת. קראתי שני ספרים השנה שחשבתי שהם פשוט לא טובים, את שניהם סיימתי בגלל שהם קצרים.

סמיוזיס [ביקורת] היה משעמם מוות, אבל היה לו אחלה רעיון מאד מקורי ועל כן הוא “לא מאד רע”. אבל Software [ביקורת] היה ספר שכאילו נכתב על סמים בתחילת האייטיז. לא ברור לי איך הדבר הזה קיבל תהילה לפני 40 שנה.

הפרס לספר ישן שהתגלה כפנינה נהדרת
כריכת Timescape

היה רק מועמד אחד, Timescape של גרגורי בנפורד [ביקורת] מ-1980. אבל מדובר בספר ממש נהדר, שלמרות שנכתב לפני בדיוק 40 שנה, עובר את מבחן הזמן כאילו נכתב כמעט אתמול.

חבל שלא מייצרים כאלה ספרים לעיתים יותר קרובות.

פרס ח”ח לספרים שכמעט נכנסו לחמישה הפותחת
כריכת Trail of Lightning

Bane and Shadow [ביקורת], ההמשך של Hope and Red, היה “עוד מאותו הדבר”. שזה מחד טוב אבל מאידך קצת חזר על עצמו.

מטרופוליטן של וולטר ג’ון וויליאמס [ביקורת] היה מאד מעניין, אבל אולי קצת מוזר מדי בשביל להיכנס לחמישיה.

הכי קרוב היה Trail of Lightning של רבקה רונהורס [ביקורת], שגם היה מועמד לפרס ההוגו 2019. ספר מעולה, אבל קצת פנטזיה אורבנית “רגילה” מדי בשביל להיות באחד מחמשת המקומות הראשונים של השנה החולפת.

מקום חמישי: Foundryside – רוברט ג’קסון בנט [ביקורת]
כריכת Foundryside

Foundryside התחיל מאד טוב. ספר פנטזיה לתוכניתנים, עם מערכת קסם מודולרי נהדרת, גיבורה מקסימה והמפתח הכי אימתני שאי פעם פגשתם. גם מקורי, גם סוחף וגם כיפי.

באיזשהו שלב הספר התארך קצת יותר מדי והדברים החלו לחזור על עצמם. אם זה לא היה קורה לבטח היה הספר מתברג לאחד משלושת המקומות הראשונים, אבל בגלל ההתחלה המדהימה שלו הוא נכנס למקום החמישי.

מקום רביעי: חוט של כסף – נעמי נוביק [ביקורת]
כריכת חוט של כסף

עוד מועמד להוגו 2019 והספר שהייתי בטוח שיזכה (אבל התבדיתי). חוט של כסף הוא עיבוד מודרני לאגדת עוץ לי גוץ לי, והוא העיבוד הכי טוב שאני יכול לדמיין  שמישהו יעשה בתקופה הנוכחית.

נוביק כתבה את דרקון הוד מלכותה, את עקורה ושנה שעברה את חוט של כסף. היא מיקמה את עצמה כאחת הכותבות הכי מקוריות של הז’אנר, ואחת עם יכולת נדירה ליצור אגדות מודרניות.

מקום שלישי: The Crafting of Chess – קיט פלבו [ביקורת]
כריכת The crafting of chess

בשנה אחרת היה The Crafting of Chess יכול להתברג בכיף במקום הראשון. הוא מקורי, הוא אדיר, הוא סוחף, הוא מודרני, מתעסק במשחקי מחשב ומציאות מדומה. במילים אחרות, הוא כל מה שאני יכול לבקש מספר מד”ב מודרני.

למדתי על The Crafting of Chess בפאנל LitRPG בוורלדקון 2019. התחלתי לקרוא אותו כמה שעות אחרי הפאנל וסיימתי יום אחרי זה. ספר ממכר.

מקום שני: סדרת קורמורן סטרייק – גיי’ קיי רולינג (ספרים 1-4) [ביקורת]
כריכת The Cuckoo's Calling

בסוף נובמבר “איבדתי” שבוע מהחיים לטובת סדרת קורמורן סטרייק. קראתי את כל ארבעת הספרים העבים של הסדרה בנשימה אחת, והתרשלתי בכל שאר משימות העולם האמיתי באותו השבוע.

מאז ג’יי קיי רולינג החלה לעסוק בציוצים פוליטיים, ועכשיו היא פתאום דמות שנויה במחלוקת. אבל אני ממשיך את מסורת הבלוג של להפריד בין יצירות לבין היוצרים, וסדרת קורמורן סטרייק היא יצירה מאד מאד (מאד!) מומלצת.

מקום ראשון: Jade city [ביקורת] ו-Jade wars [ביקורת] – פונדה לי
כריכת צמד הספרים

צמד ספרי ה-Jade של הם הספרים הטובים ביותר שקראתי בחמש השנים האחרונות. יש מצב שאם יהיה פה דירוג העשור, הם יזכו גם במקום הראשון. לא מצאתי ב-2019 מספיק מילים לתאר את התלהבותי מהסדרה שכתבה פונדה לי לפני שנה, ואני עדיין לא מוצא אותן עכשיו.

מדובר מבחינתי בספרים מושלמים. מקוריים, עמוקים, סוחפים ומלאי אקשן. יש שם דמויות שנקשרתי אליהן כאילו היו החברים הכי טובים שלי. יש כמה מקטעי האקשן הכי טובים שקראתי אי פעם. יש רגעים שקרעו לי את הלב.

פשוט סדרה מדהימה, ונדמה לי שבסנטימנט זה נסיים את טקס בחירת ספרי 2019 של ניימן.

6 תגובות

  1. ארני הגיב:

    אחלה סיכום, מה חשוב התאריך, 2020 היא בכלל לא שנה.
    מלחמה לנצח צריך לקבל קצת הנחה כי הוא מהותיקים פה, אבל גם לדעתי זה ספר שהוא גימיק והיה צריך להיות נובלה. משהו כמו All You Zombies.
    קורמורן הוא טוב מאד וגם הסידרה נחמדה, החודש יצא החמישי.
    את עיר ג’ייד חיבבתי ולא יותר, אבל עכשיו הוספתי את ההמשך לרשימה בכל זאת וגם את חוט של כסף.

    • ניימן הגיב:

      כבר קראתי את החמישי של סטרייק, ספר מדהים. שבוע הבא ביקורת.

      • rem הגיב:

        מעניין אותי במקרה כזה ניתן להפריד את היוצר מהיצירה.
        אף על פי שאורסון סקוט קארד הוא אדם דוחה אי אפשר למצוא הרבה זכר להומופוביה או לגזעות שלו בספריו
        ולעומת זאת, על פי ביקורות מוקדמות (שכן לאחר שרולינג חשפה את עצמה בתור bigot אישית ניתקתי את עצמי מכל סרט או ספר או שקשור אליה) בספר האחרון שלה יש רוצח סדרתי, סיסג’נדר סטרייט, שמתחפש בבגדי נשים ויוצא להרוג את הקורבנות שלו.
        כמובן שהמסורת המשעממת של קרוסדרסינג בתור כלי לביטוי טירוף קיימת עוד לפני ימי פסיכו, אבל איך אפשר לנתק את הפוליטיקה מהיצירה כשהסופרת עסוקה כל היום בלכתוב מניפסטים על איך טרנסים מנסים לאנוס נשים בתאי שירותים? אני בעד הקונספט של מות האומן, אבל ג’י קי רולינג חיה ונושמת, יש לה השפעה אדירה והיא לא רק גורמת לנזק בל יתואר לקהילה הטרנסית אלה ממשיכה להרוויח ברגע זה מאנשים שקונים את הספרים שלה. אתה לא מרגיש שהתמיכה בה היא באיזשהוא מקום תמיכה ישירה במעשים שלה? אני מקווה שתגיב לרעיון הזה בביקורת, אף על פי שזה מאוד פוליטי וזה לא בהכרח המקום מאוד מעניינת אותי דעתך על הנושא.

        • ניימן הגיב:

          מה זה על פי ביקורות מוקדמות? הספר כבר יצא וקראתי אותו. לדעתי זאת טענה מופרכת שיש בו טרנסופוביה או איזשהי התייחסות ל-Trans people.

          אם קראת אותו אשמח לדון על זה כמובן. אבל אחרת לדון על פירושים של אנשים אחרים – שאני גם לא יודע אם קראו את הספר – זה ממש טלפון שבור וקצת מעייף. העצה שלי היא לא לקחת את הדיווחים האלה כתורה מסיני ולבנות פרשנויות עליהם.

          לגיטימי לגמרי לא לקרוא את הספרים של רולינג לאור ההתבטאויות האחרונות שלה כמובן. אני מבין שיש הרבה שזה גורם להם רתיעה פסיכולוגית. אותו הדבר לגבי קארד או כל סופר.ת בעולם. אני אישית מצליח להתנתק מהדברים האלה, אבל ברור שלא כל אחד.

          • rem הגיב:

            זאת פחות רתיעה פסיכולוגית ויותר רצון שלא לתמוך אקטיבית במישהיא שפוגעת באופן דוחה באחת האוכלוסיות הכי חלשות והכי פגיעות כיום. בוודאי שאתה מסוגל להתנתק מהדברים האלה שכן הם (כנראה?) לא נוגעים אליך. ואני גם יכול להבין את הרצון לנתק את האמן מהיצירה כשהאדם מת או כשהיצרה כלשעצמה לא פוגענית. ואם אתה באמת חושב אין טרנספוביה בזה שג’י קי רולינג, שכתבה יותר ממניפסט אחד על הרעיון שטרנסים הם בעצם גברים שמתחפשים לנשים על מנת לאנוס אותם בחדרי שרותים – כתבה ספר על רוצח סדרתי שמתלבש בבגדי נשים בשביל להתקרב לקורבנות שלו ולרצוח אותן, אז סבבה. באמת מעניינת אותי הפרספקטיבה שלך ובגלל זה רציתילשמוע את דעתך. אני לא לוקח דיווחים כתורה מסיני אבל כמו שאני סומך על הביקורות שלך כך אני סומך על ביקורות אחרות שכמובן קראו את הספר, ואני חושב שמותר ואף חשוב לדבר על הנושא הזה ועל האם ניתן לנתק את האמנות מאמן חי ופועל גם בלי לקרוא את הספר עצמו (שכמו שכתבתי מעל- אני אסרב לשלם עליו כסף ולתמוך אקטיבית בפגיעה בקהילה הטרנסית).

            • ניימן הגיב:

              אוקי, אז ככה אני ראיתי את זה:

              היא לא כתבה “ספר על רוצח סדרתי שמתלבש בבגדי נשים בשביל להתקרב לקורבנות שלו ולרצוח אותן”. הרוצח הסדרתי הזה הוא לא מרכז הספר, אלא אחד ממליון דמויות וחשודים שם. הפרט שהוא מדי פעם התלבש בבגדי נשים נועד לצורך “הטעיה” וחלק מהפסיפס הבלשי שהיא יצרה.

              המנהג הזה גם לא מוצג באור שלילי. כאמור, זה פשוט חלק מהפסיפס הבלשי שהיא יצרה.

              זה משהו כל כך שולי בספר שאילולא הצעקות שקמו בביקורות המוקדמות כנראה שהוא היה עובר לי מעל הראש.

              קשה להיכנס ליותר פרטים בלי ספויילרים – אבל בספר של 950 עמודים להתייחס לפרט הקטן הזה – שאני חושב שמופיע בכמה שורות בספר – זה הוצאה בוטה מהקשרו לטעמי.

              בקשר ללא לרכוש את הספר כדי לא לתמוך בסופרים חיים פוגעניים: זה אחלה, מאד בעד זה. לא תמיד מיישם את זה, כי לפעמים זה יותר פגיעה בי מאשר בהם..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting