יומיות 09.10.2020: משחקי קווסטים, תמונת מצב בואכה שנת 2020

הגל השני מכה גם בפולין, כתוצאה מכך יחזרו ההגבלות לחיינו מיום שבת.

חילקו את פולין בשיטת הרמזור לירוק-צהוב-אדום. רוב המדינה צהובה, כולל וורשה. באיזורים הצהובים תוחזר חובת חבישת המסיכה גם בחוץ (עד עכשיו היה צריך מסיכה רק בפנים), למרות שבפארקים ובטבע מותר בלי מסיכה. מעבר לכך יסגרו פאבים ומועדונים “מוקדם”, ובעיקר הבטיחו להגביר את האכיפה.

בכנות? זה לא משפיע נורא על חיי כרגע, אז אני אדיש לסיפור.

1. בסוף שנות ה-80 ועד אמצע ה-90 היו קווסטים אחד הז’אנרים הכי פופולריים של משחקי מחשב. החברות המובילות היו סיירה, (קינג קווסט, ספייס קווסט, לארי) ולוקאסארטס (לום, אינדיאנה ג’ונס וגורל האטלנטיס ו-Day of the Tentacle).

[למי שלא מכיר, Day of the Tentacle הוא אחד מעשרת המשחקים האהובים עלי בכל הזמנים. כבר 25 שנה אני מחכה שיעשו סרט שמבוסס עליו.]

את רוב המשחקים של לוקאסארט הם יצרו על מנוע משחקים בשם SCUMM.

ב-2001, אחרי שז’אנר הקווסטים ירד מגדולתו, החלו צמד סטודנטים למדעי המחשב לפתח תוכנה שמריצה משחקי SCUMM על מחשבים מודרניים. לפרוייקט הם קראו ScummVM. במהלך השנים הפרוייקט התרחב מאד, וכיום המטרה שלו היא לתמוך בכל משחקי הקווסטים שנוצרו אי פעם, לא משנה באיזה מנוע.

שבוע שעבר יצאה גירסא חדשה של ScummVM, החידוש שלה הוא תמיכה במשחקי הרפתקאות טסקטואליים ישנים (כלומר, בלי גראפיקה). כל פעם שיוצאת גירסא חדשה של ScummVM, אני נזכר כמה אני אוהב קווסטים, ולכמה שעות (או ימים!) שוקע מחדש בעולם הזה.

שנה שעברה זה גרם לי לשחק, בפעם הראשונה, באינדיאנה ג’ונס וגורל האטלנטיס. משחק מעולה שלגמרי שורד את מבחן הזמן! השנה במקום לשחק, הלכתי לבדוק מה מצב שוק הקווסטים בשנת 2020.

יש בקהל א.נשים (בעיקר נשים, למיטב ידיעתי) שהן חובבות קווסטים מושבעות וכל מה שאני מתכוון לספר הוא ידע בסיסי עבורן. אז הטקסט הבא הוא לכבוד החובבנים, כמוני.

תור הזהב של הקווסטים היה בשנות התשעים, ובתחילת המילניום הז’אנר די גווע. למה? מי יודע! אבל הניחוש שלי הוא שילוב של עייפות החומר, ועליית ה-first person shooters והמשחקים מרובי המשתתפים בתור הז’אנרים המובילים של המאה ה-21.

את העשור הראשון של המאה ה-21 בילו יוצרי וחובבי הקווסטים בעיקר בלהמציא תירוצים למה הז’אנר שלהם לא תופס. אבל בעשור השני, שהיה לדעתי אחד העשירים תרבותית אי פעם, קרו כמה דברים שהחיו את הז’אנר.

ראשית, בתחילת העשור היה טרנד Crowd Founding של פרוייקטים פרטיים. טים שפר, אחד מיוצרי אי הקופים ו-Day of the Tentacle, ניצל זאת כדי לגייס 3.4 מליון דולר(!) לקווסט חדש. אחרים ראו כי הקהל צמא לקווסטים, והחל גל גיוסי כספים לקווסטים שונים.

אגב, דיווחתי על זה בזמן אמת (ראו אייטם 9 פה). מה שאומר שאני לא כזה מנותק מעולם הקווסטים המודרני.

באותו הזמן בערך חלה מהפכה בשיווק משחקים. במקום חנויות משחקים פיזיות וטקס קנייה יקר, החלו אנשים לקנות משחקים בחנויות אונליין. פתאום זה אמר שאפשר למכור משחק בחלקים, לאט לאט, בסכומים נמוכים. כך נולד “הקווסט מרובה הפרקים”: משחק קווסט בחלקים, שכל כמה זמן יוצא בו “פרק” חדש. זה גרם לקווסטים להיראות כמו סדרת טלוויזיה, והביא הצלחה גדולה לז’אנר.

אבירי הצעד הזה היו חברת Telltale, שיצרה פרקים לקווסטים של Sam & Max ושל המתים המהלכים. ראוי לציין שהם גם יצרו את The Wolf Among Us, קווסט מבוסס על סדרת הקומיקס Fables, כנראה סדרת הקומיקס האהובה עלי במילניום הנוכחי.

מפה הדברים נעשו “מופרעים”, כמו כל העשור האחרון. מהפכת הסמארטפונים והטבלטים הביאה לתחייה של קווסטים מז’אנר ה-point & click. אנשי משחקי האינדי גם התלבשו על הז’אנר (כמו על כל ז’אנר כמעט), ויצרו כמה קווסטים עם גראפיקה מוזרה ביותר.

המצב ב-2020 הוא שקווסטים הם יותר מוצר שוליים מאי פעם, אבל למרות זאת מדובר בתקופה כל כך עשירה תרבותית שיש המון(!) קווסטים חדשים לשחק בהם. המון.

במבט מהיר התלהבתי מ-Thimbleweed Park ואני אפילו שוקל לקנות אותו. אותו הדבר לגבי Gibbous – A Cthulhu Adventure שנראה מ-ה-מם מכל בחינה אפשרית, מהגראפיקה, דרך הנושא ועד ה-gameplay.

אבל זאת רשימה כמעט מקרית, כי יש כל כך הרבה משחקים היום והרבה מהם נראים מסקרנים. עד שאגש לבדוק אותם, הנה סרטון רלוונטי.

2. אנה בלנקי הישראלית יוצרת תמונות עם נסיכות דיסני בסיטואציות לא-דיסניות בכלל. האינסטגרם שלה מהמם. אני בחרתי בו את התמונה הבאה, שזה מה שיש לה לספר עליה:

“בשנת 2020 הנסיכות עצמאיות ומצליחות בזכות עצמן.
לכל אחת מהן יהיה מקצוע שקשור לטיים ליין שלהן בסרט.
הראשונה שמככבת בפרוייקט היא אלזה.
אלזה פתחה חנות גלידה קסומה ויש לה סניפים בכל העולם. סוד הקסם של הגלידה שלה היא זה שהיא מקפיאה אותה לבד בעזרת כוחות הקסם, מה שהופך אותה לגלידה הכי רכה וטעימה על כדור הארץ.”

אלזה מוכרת גלידה

3. זוכי פרס גפן הוכרזו.

בפרס ספר הפנטזיה המתורגם זכה חוט של כסף [ביקורת], אבל תסלחו לי אם זה לא נורא מעניין אותי. תעשיית תרגום ספרי המדב”פ שלנו בכזה שפל שאפילו לא היו מספיק מועמדים(!) בקטגוריית ספר המדע-בדיוני המתורגם.

לכן מה שמעניינת היא קטגוריית הסיפור הקצר (בעברית), בו זכה “בירה אייסברג כחולה” מאת רותם ברוכין. ברכות לזוכה!

4. נשארת השאלה האם זה מוצר אמיתי או סרטון הדמייה? בכל מקרה, אני שוכנעתי.

5. התקנתי לפני חודש תוסף, Terms of service; didn’t read.

כשאתם נכנסים לאתר, התוסף מראה לכם הודעה שמנתחת את תנאי השימוש של האתר ואומרת אם תנאי השימוש הוגנים או לא. אממה? ב-99% מהאתרים הופיעו אזהרות חמורות לגבי השימוש. היחיד שקיבל ציון טוב היה מנוע החיפוש Duck duck go, שהוא אולי שומר על פרטיות, אבל מנסיוני מחזיר תוצאות חיפוש מאד גרועות.

אתמול הסרתי את התוסף. מה עוזר לי לדעת של-99% מהאתרים יש תנאי שימוש גרועים? האם אני אפסיק להשתמש בהם? האם יש לי אלטרנטיבה? האם אפשר לנהל חיים מודרניים בלי לבקר אתרים עם תנאי שימוש דרקוניים? בלי להשתמש בשירותים שמנצלים אותי?

עוד בנושא, בתקווה, בהמשך החודש.

6. הבונדסטאג הגרמני דן בשימוש צבאי ברחפנים. הנה סדרת ציוצים נהדרת(!) על שני נסיונות קודמים להשתמש ברחפנים בגרמניה.

הפרוייקטים האלה נראים כמו תיאטרון האבסורד. למשל, הרחפן שתוכנן בשנות ה-80 היה אמור “לזהות לבד תבניות צבאיות של האויב, להבין שהן מטרות ולתקוף אותן”. משהו שאפילו אחרי מהפכת ה-deep learning המודרנית אני לא בטוח שאפשרי.

מה שנותר מהפרוייקט זה בעיקר בזבוז של מאות מליוני יורו

7. לא מספיק לכם שרשור מפלצתי אחד ארוך לקריאה בטוויטר? הנה עוד אחד מבית מדרשו של קורי דוקטורוב, על surveillance capitalism. קריאה מרתקת.

8 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ניסית את סדרת blackwell? מבין כל הקווסטים שיצאו בשנים האחרונות, היא הכי הרשימה אותי. היא לא old school hard, אבל היא כן סיפור טוב ותחושה של old school קווסט.

    (היא רצה על מנוע בשם widhet אם אני לא טועה, קווסטים אחרים שרצים על אותו מנוע נראים מוצלחים גם)

  2. ענבל הגיב:

    אחד הקווסטים הטובים ששיחקתי בזמן האחרון הוא return of the obra dinn אם אתה אוהב סיפורי מיסתורין וספינות זה בשבילך. לקח לי שבוע ששחקתי כשעה ביום לסיים ונורא נהנתי ופשוט הצטערתי שהסתיים מהר מידי. לצערי עוד לא נתקלתי עדין במשהו שהיה שווה ערך מאותו זאנר כבר הרבה זמן

  3. D! פה ועכשיו הגיב:

    פלאשבק הבלוג הזה היום. כמה אהבתי קוואסטים. נשמע לי פעילות עדיפה על סדרות. לרוב.
    אנסה לבדוק את מה שהצעת אתה ואחרים פה.

  4. ROSS הגיב:

    שיחתי בטאמבלוויד, והיה נחמד. אבל החידות לא היו מדהימות, וכך גם הסיפור, במיוחד הסוף שהרגיש מאולץ, כאילו הם לא ידעו איך לסגור את הסיפור.
    לצערי, עד היום לא הצלחתי למצוא קווסט שישחזר את הקסם של לוקאס ארטס. האולפן ההוא ידע בדיוק מה הוא עושה. גם בחידות וגם בסיפורים.
    הייתי מאשים את הגיל, אבל במונקי איילנד שיחקתי לראשונה בגיל 30, כך שאני לא חושב שזו הסיבה.

    • ענבל הגיב:

      אני חושבת שחלק מהעניין זה הכתיבה. במונקי איילנד אורסון סקוט קארד (כן, ההוא מהמשחק שלא אנדר) כתב את הקרבות עלבונות. לא נראה לי שהיום הבינו שזה משהו דורש השקעה. the book of unwritten tales נחמד אם אהבת את הסגנון של מנקי איילנד. אגב הקווסטים הישנים שורדים גם במבחן הדורות. האחיינית שלי בת ה7 משחקת עכשיו בסייימון המכשף ונורא נהנת. וזה משחק שאני שיחקתי בו בגיל דומה ולמדתי ממנו רבות

  5. יעל הגיב:

    אני חושבת שאולי אפילו עוד יש לי איפשהו בבית את הדיסק המקורי של אינדיאנה ג’ונס והאטלנטיס…
    ראיתי אתר שבו אפשר לשחק במשחקים הנ”ל, אבל בלי אופציה לשמור ולהמשיך אחר כך, שזה מבאס רצח. יש איפשהו אפשרות כזו? (אין לי חשק להתקין דברים, יותר נוח לשחק דרך הרשת וזהו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting