המדף הזאנרי: The Black Prism – ברנט וויקס

יש אנשים שרואים בכתיבת ספר פנטזיה סוג של תרגיל בהנדסה. הם בונים, בקפדנות וזהירות, מערכת קסם שחייבת להיות גם מקורית, גם מדויקת וגם אמינה.

זה לא “קינק” כזה נדיר. קיימת קהילת בוני מערכות קסם, ויש שם לפחות 31 אלף חברים. הם אפילו עושים סקרים, איזה מערכת קסמים הכי מעניינת? ובסוף מדרגים את ה-100 הטובים ביותר.

בשני המקומות הראשונים נמצא ברנדון סנדרסון, אבי מערכות הקסם המודרניות והיוצר של חוקי הקסם של סנדרסון.

אבל מה שמעניין אותנו הוא דווקא המקום השלישי, סדרת Lightbringer של ברנט וויקס. הספר The Black Prism הוא הספר הראשון בסדרה, ועליו אנחנו נדבר כאן.

[אגב, הסקר נערך לפני שש שנים. כיום אני מאמין שסדרת Foundryside [ביקורת] הייתה תופסת מקום גבוה ברשימה]

מערכת הקסם של The Black Prism באמת מקורית, מפורטת, מעניינת ומיוחדת. קצת מסוכן להתפתות ולדבר עליה במשך פוסט שלם, ולהסתיר את שאר הדברים שטובים בספר.

וזה חבל, כי The Black Prism הוא ספר פנטזיה מצוין. פשוט אין לו נקודות חלשות. מה שכן יש בו זה דמויות טובות, עלילה מוצלחת, כתיבה נהדרת, אקשן, טוויסטים וכמובן – מערכת קסם מקורית.

נורא נהניתי לקרוא אותו, אבל יש הערה חשובה אחת נוספת. למרות שאין לספר שום חולשות (באמת, וויקס סופר מושלם), אבל גם אין בו חוזקה אחת שמתעלה מעל הכל. אין בו שום אלמנט גאוני. הכל טוב מאד, אבל שום דבר לא “מבריק”.

אבל יש בסדרת Lightbringer חמישה ספרים, והבנתי שהיא הולכת ומשתפרת מספר לספר. אם כך אז The Black Prism הוא התחלה מצוינת. לחובבי ספרי פנטזיה אפיים אסור לפספס אותו.

כריכת הספר

האנשים ב-The Black Prism הם אנשים רגילים, כמוני וכמוכם. רובם בכל אופן. מיעוטם נולדים עם כשרון קסם מיוחד, שהופך אותם לפריוויגיליסטים שאין דברים כאלה. אני, אגב, מעדיף מערכות קסם דמוקרטיות, בהן כל אחת יכולה להיות קוסמת אם היא עובדת מספיק קשה.

לכל “כשרון קסם” מותאם הצבע. הקוסמים האדומים יכולים לבצע קסמים מהצבע האדום (עם הרבה אש) והירוקים קסמים מהצבע הירוק. יש גם צהובים, כחולים, סגולים – נו, הבנתם.

בשביל הביצוע הקוסמים חייבים אור, ושגם יהיה בסביבה אובייקט באותו הצבע.

יש קוסמים חזקים במיוחד שיכולים לבצע קסמים בשני צבעים. יש כאלה מממממש חזקים, עם ספקטרום של שלושה צבעים. ואז יש את “המנסרה” (Prism), שהוא אדם אחד ויחיד בדורו שיכול לבצע קסמים מכל הצבעים, ותפקידו לשמור על איזון הקסם בעולם.

אם עקבתם עד פה אז ראשית, כלהכבוד לכם, זה לא הסבר פשוט. שנית, בטח הבנתי שהספר The Black Prism מדבר על הקוסם החזק בעולם שיכול לשלוט בכל הצבעים.

מפה העלילה די סטנדרטית. ממלכה, מרידה, מלחמה, משולש אוהבים ונער חווה גמלוני ושמנמן שברור לכולם מהרגע הראשון – חוץ מלדמויות בספר כמובן – שיש לו יותר יכולות קסם גולמיות מכל אדם אחר בעולם.

כמו שאמרתי בפתיחה, כל האלמנטים בספר מעולים. הדמויות? נהדרות. מאופיינות היטב וכתובות טוב. הדיאלוגים? שופרא דשופרא, שנונים, מצחיקים וגם דרמטיים כשצריך. העלילה? נהדרת, הרומנטיקה? כתובה טוב. הקסם? מעניין, מורכב אבל ברור. כאילו, הכל אחלה, מזמן לא זכור לי ספר שלא מצאתי אפילו משהו אחד להתלונן עליו.

אבל אני גם לא חושב שיש לברנט וויקס איזשהו מסר עמוק להעביר. הוא לא ג’ורג’ מרטין ולא פטריק רות’פוס, ולא בא לנהל דיון או לאמר משהו עמוק על העולם.

אבל הוא כן בא לספר סיפור פנטזיה, ואת זה הוא עושה ברמה הכי גבוהה שיש.

בדירוג הפנימי שלי הייתי ממקם אותו באותה המדרגה יחד עם The Warded Man [ביקורת] או Red and Hope [ביקורת]. ספרי פנטזיה אפית “קלאסיים” שהם מאד טובים, אבל לא יצירות מופת.

[The Black Prism – ברנט וויקס, 629 עמודים, 2010]

7 תגובות

  1. ההוא הגיב:

    אני פה רק כדי לקטר שהרשימה של 100 מערכות הקסם המעניינות ביותר די גרועה.
    כאילו, ברצינות. חומריו האפלים? עולם הדיסק? עלילות קוטל המלך? תיקי דרזדן? שר הטבעות? הקסם בכל הסדרות האלה הוא קסם רך לחלוטין שהחוקיות היחידה שלו היא שהוא עושה את מה שהעלילה צריכה שהוא יעשה.
    מצד שני, יש שם אזכור להארי פוטר והשיטה הרציונלית שזו… בחירה.

  2. חובבן הגיב:

    “רק האווטר יכול לשלוט בארבעת היסודות”

  3. ניר הגיב:

    המ, ומה ספרי הפנטזיה (אפית או לא) שאתה חושב שכן אומרות משהו על העולם? שואל מתוך סקרנות להכיר עוד.
    ובבקשה אל תענה ג’מיסין, טוב?

    • ניימן הגיב:

      הספרים של פטריק רות’פוס כמובן עמוק מאד, רובין הוב – למרות שקראתי את הספרים שלה לפני המון שנים, שיר של קרח ואש כמובן (שלמיטב ידיעתי בודק את ההנחה הפילוסופית שאנשים מונעים בידי תשוקה), סדרת הקוסמים של לב גרוסמן היא אחת המחכימות שקראתי.

      מהחדשות יותר, יש את Jade City ו-Jade Wars שהם שילוב מופלא של כתיבה נהדרת, עלילה וחוכמת חיים, Among Others הוא ספר פנטזיה עמוק מאד. סדרת “עיר של מדרגות” מאד עמוקה.

      כאילו, הרשימה ארוכה-כה-כה, אולי הכי קל להפנות לרשימת ספרי השנה של הבלוג.

      • ניר הגיב:

        אוקי אוקי – מעניין. לא יודע אם אנחנו מגדירים עומק באותה צורה, אבל מעניין.

        לא המשכתי אחרי הראשון של גרוסמן, העלילה בו הרגישה לי מאולצת למדי. זה משתפר בהמשך?

        • ניימן הגיב:

          איך ספר מושלם יכול להשתפר?

          🙂

          צוחק. כאילו, סוג של צוחק. אני חושב שהקוסמים הראשון הוא ספר אדיר ונדיר, על אדם לא מסופק, שגם אם יתממשו כל חלומותיו ישאר לא מסופק, כי זה משהו בתוכו.

          ספר ההמשך יותר טוב לדעתי, וגם הרבה פחות מדכא. יש לו עלילה שונה לגמרי וטובה יותר. מצד שני, היות ואני ממש ממש אהבתי את הראשון ואתה לא, אז לא יודע אם כדאי לך לקבל את דעתי על השני בתור המלצה.

          יש על שניהם ביקורות פה באתר, אגב.

          • ניר הגיב:

            טוב לשמוע שהוא פחות מדכא. אני והקוסמים נפגשנו במקרה באחד ברגעי הדכאון הקשיים של חיי. בעדינות אגיד שזה לא הועיל לי לצאת מהמיטה, ושעברתי מוסד (לימודי! אתם והאסוציאציות שלכם, באמת) אחר כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting