יומיות 31.01.2021: תחייתם של סיכומי השנה האישיים

גם אצלי התנהלות הקורונה מלאת סתירות.

אני בעד זהירות וריחוק חברתי, אבל מסתובב בשווקים בוורשה. אני מטיף למסיכות, אבל כשאני יוצא לטבע אני מוריד את המסיכה, ונושם את האוויר החופשי.

באותה המידה אני בעד ציות להוראות ושמירת הנחיות הממשלה, אבל מדי פעם מפר אותן בעצמי.

מעשה שהיה כ היה:

יש פאב, ישן ומוזר, ממש מחוץ לאחד הפארקים הוורשה. שותים בו מלח הארץ של וורשה. בזה אני מתכוון כמובן לשתיינים שמנים אדומי לחיים ואף.התפריט כולל בירה מהחבית, וודקה, וכמה נזידים ביתיים זולים, כבדים אך טעימים בהיסטריה.

אני מספר זאת כי לפני חודשיים, כשעברתי ליד הפארק בשש בערב, ראיתי אור בפאב. כשהתקרבתי, גם ראית אדם יושב בחוץ על ספסל ושותה בירה. מחבית. אמיתית!

מאז הייתי שם בערך פעם בשבוע. תמיד שותה בירה, לפעמים אוכל עם זה משהו. את ההזמנות והמצרכים מבצעים דרך דלפק. יש מרחק גדול ביני לבין המוכרת (שאני מניח שהיא הבעלים), ושנינו לובשים מסיכות.

מסוכן? לא נראה. אני יושב לבד על הספסלים בחוץ. לפעמים ממש לבד, לפעמים יש עוד 2-3 אנשים, אבל רחוק מאד. חוקי? לא באמת. אסור להם להיות פתוחים. אבל הם כל כך נידחים, כל כך מסכנים וכל כך לא מזיקים שאף שוטר לא בא אליהם.

אני מזכיר זאת כי במזרח אירופה מתפשטת עכשיו תנועת ה”אנחנו פתוחים”, של פאבים, מסעדות ועסקים שהחליטו למרוד בהוראות הממשלה למרות הסגר. ראיתי אחד כזה במו עיני בוורשה (לא נכנסתי פנימה), וטוויטר אומר שיש כאלה בכל פולין (בעיקר בהרים), בצ’כיה, הונגריה, איטליה וכו’.

לא מאשים אותם. אני, וכל ההייטק, פריוויגיליסטיים כשאין דברים כאלה בקורונה. אבל אני מכיר אנשים שעובדים במלונאות ואין להם הכנסה מאז יוני. אני מכיר אנשים עם מסעדות שמתקשים לשלם שכר דירה. איך אאשים אותם בלי לספק פתרון אלטרנטיבי?

1. אני מתלונן המון על זה שהדור  שמתחת לגיל 30, לא עורכים סיכומי שנה. או אם הם כן עורכים, הם מוחבאים איפושהו באיזה פיד מדיה חברתית ולא מגיעים לעין הניימן.

לאור זאת, אני מרגיש חובה לשים זרקור על סיכום השנה ה*מעולה* של רינת קורבט. חובה לקרוא אותו. אולי הוא יעשה לכם חשק לכתוב אחד כזה משלכם.

הסיכום מתמקד בארבע קטגוריות: סדרות, משחקים, ספרים ומוזיקה\פודקאסטים.

מה שיפה זה שהוא באמת אישי, ולא דומה לאף רשימה אחרת. בקטגורית משחקי המחשב אין דום או סייברפאנק 2077, אלא משחקי קווסט שהם מחווה ללאבקראפט ואדגר אלן פו. אותו הדבר בכל קטגוריה: הסדרות מציגות יצירות שמעולם לא שמעתי עליהן ונורא בא לי פתאום לצפות, והספרים הוסיפו לי כמה אייטמים בקינדל.

אם היה לי מרץ הייתי עורך רשימה של כל סיכומי השנה בסגנון הזה בעברית. אישיים, מיוחדים, מושקעים.

אבל אין לי מרץ, והאמת היא שאני גם לא ממש מכיר הרבה, אז נסתפק בהדגשה על הסיכום הזה, ואתם מוזמנים להוסיף עוד בתגובות.

2. בתחילת שנות ה-90 עשתה סוזאנה טרייסטר אמנות משחקי מחשב. היא תיכנתה משחקי מחשב פיקטיביים באמיגה, שנראו כמו חלום הזוי. היא לא ידעה אז איך לשמור מראה המשחק, ולכן פשוט צילמה את המסך עם המצלמה.

התוצאה מיוחדת: אמנות מחשב ישנה דרך פילטר של מצלמה ישנה. היא הציגה אותם בכמה תערוכות בשנות התשעים, ועכשיו אתם גם יכולים להינות מהיצירות באתר שלה.

משחק מחשב פיקטיבי

3. הבלוג של סקוט אלכסנדר היה אחד הבלוגים הפופולריים ביותר ברשת אי פעם. אישית, אף פעם לא התחברתי אליו, אבל יש לו ערימות מעריצים שטוענים שהאיש גאון.

לפני כמה חודשים מחק אלכסנדר בפתאומיות את הבלוג שלו. למה? בגלל תחקיר עיתונאי שאיים לחשוף את שמו האמיתי (סקוט אלכסנדר הוא שם בדוי). הוא פסיכולוג ולא רצה שהמטופלים שלו ידעו על חייו הנסתרים בתור בלוגר הוגה דעות פופולרי.

עכשיו הוא חזר! לסקוט אלכסנדר יש בלוג חדש! מה שאומר שאם אתם מעריצים ישנים שלו, יש לכם חומרים חדשים לקרוא, ואם מעולם לא שמעתם עליו, כדאי לכם אולי לבדוק.

4. אחד משירי המחאה אם לא ה-. והיו הרבה שירי מחאה מעולים בשנה האחרונה.

5. מאגר המגזינים הישנים מכיל חוברות ישנות של וויז, זומביט, פריק, קליק ובכלל נראה כמו ארכיון הילדות שלי.

6. לפני שבוע דיווחתי על אדם שיצר בבית בזמן הקורונה מחשבים עם מסכים אקזוטיים כמו מסך 4:1. אמרתי אז אני מת לראות עוד כאלה מסכים אקזוטיים ואיזה משחקים אפשר ליצור עליהם, ואנשים חשבו שאני משוגע.

אבל הנה! הדיווח מתערוכת CES האחרונה אומר שהגודל הסטנדרטי של המסכים של 16:9 מתחיל להיות קצת פחות פופולרי, ופתאום יש לפטופים בגדלים כמו 16:10 או 3:2. מי משוגע עכשיו, אה? אה?

7. בוט שהופך ויכוחי רדדיט לסצינה ממשחק מחשב. זאת גאונות.

8. ב-2009 גילה חוקר פיגמנט כחול בשם YInMn Blue.  זה הפיגמנט הראשון של כחול שהתגלה מזה 200 שנה וכולם היו נורא נרגשים. כאילו, אם כולם הם פריקים של פיגמנטים ולא אנשים עם תחומי עניין סטנדרטיים.

אניווי, עכשיו הפיגמנט סוף סוף מגיע לצרכנים. שפורפרת שלו תעלה 180 דולר, כך שאני לא בטוח אם ממש לאמנים עניים.

7 תגובות

  1. יעל הגיב:

    בעיניי אין שום בעיה להוריד מסיכה בטבע באוויר הפתוח אם ממילא אתה לא קרוב לאף אדם. בישראל גם מותר לעשות ספורט (כולל הליכה ספורטיבית) בלי מסיכה כל עוד יש לך אחת בשלוף, ולכן כשאני הולכת כמה קילומטרים, לצערי ברחובות צדדיים וקטנים בעיר ולא בטבע בגלל הגבלת המרחק, אני מורידה כשאין אנשים ומחזירה כשיש. הוירוס ממילא לא מתעופף באוויר הפתוח נטול האנשים.

    תודה על ההפנייה לסיכום של רינת, שאקרא לעומק בקרוב. נראה מעולה על פניו.

  2. שימי הגיב:

    יוצא מהבית עם מסיכה וחוזר עם מסיכה. לא נוגע בה בדרך, לא מוריד ולא מעלה. לא נעים אבל לא נורא קשה. בבית מוריד בזהירות לתוך כלי עם חומר אנטי בקטריאלי. חיים.

  3. אפרת הגיב:

    מסכות לא מעלות ולא מורידות. גם סגרים לא ויש אינספור מחקרים לזה. אז נכון שהתעייפתם כבר מכל הויכוחים האלה וההפחדות אפקטיביות, אבל על מה ויתרתם בדרך? שום דבר שנלקח לא יחזור בלי מאבק…
    הלואי והגרמנים היו לומדים קצת להיות דיסידנטים. המשמעת והאמון במשטר כאן גובלים בהפרעת אישיות

    (הנה למי שעוד יש כח. קצת מחקרים וסטטיסטיקות לערב נעים

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הנה שיר טיפה יותר קליל מימי הקורונה:

להגיב על מורן לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting