מה שהכותרת אומרת. היות ואני מצוי בכלא תרבותי רוסי בימים האחרונים – אתמול גערו בי כשעברתי לאנגלית – הוחלט לשתף את קוראי הבלוג בתענוג. שנאמר: צרת רבים חצי נחמה. הלינק הבא הוא ממתק לחובבי...

הדבר הכי מעניין שאפשר לספר על Serum 114 הוא מקור השם שלהם. Serum 114 הוא גז פקטיבי מהשעון המכני של סטנלי קובריק. אוי, רגע, חכו – זה לא היה כל כך מעניין. בואו ננסה...

טוב שיש קוראים לבלוג, אחרת לא הייתי שומע על Darkwood. קורא בשם עידו ביקש ממני מידע עליו בסוף אוקטובר, ובסוף יצא שהוא לימד אותי יותר משהחכים. [מקור] Darkwood הם להקת ניו-פולק מלחמתי. והם הלהקה...

בתרבות היהודית הקוזאקים הם שם נרדף לגויים מרצחים שעשו בנו שמות. אבל בתרבות האוקראינית הם גיבורים: סמל לאיכרים שברחו מאדוניהם הפאודליים, ופנו להגן על עצמם מפני האמפריות הגדולות באיזור. בשביל האוקראיני הממוצע ‘קוזאק’ היא...

ביום שלישי יחגגו בברלין את חג המוזיקה, Fete de la Musique: חגיגה גרנדיוזית, עם מוזיקה בכל פינה ובמות בכל כיכר. אני לא מדבר רק על השכונה שלי, אלא על איזור בגודל גוש דן בערך!...

[היום מתקיים בברלין המצעד המסורתי של קרנבל התרבויות, Karneval der Kulturen. זהו אירוע תרבותי שנחגג בעיר מאז 1996 ומציג לילידים הגרמנים את שלל תרבויות המהגרים שבעיר. רשמית הם מדברים על ‘קירוב תרבויות, מיגור הקסנופוביה’...

בהורדת שני הקטעים שבסוף הפוסט, כלול חוזה לא מחייב: לשמוע אותם בסדר הנכון. הם ממוספרים, כך שלא תוכלו לאמר ‘שתו לי, לקחו לי, גנבו לי ולא החזירו לי’. אין תירוצים. לפעמים יש דברים שמסתדרים...

יש שירים שהפכו לפסקול של חיי מכורח הרנדומליות. הם פשוט התנגנו ברקע ברגע קריטי כלשהו: החלטה גדולה, מריבה, פיוס, פרידה או סוף או התחלה של יום ארוך. כל פעם שאאזין לשירים הללו אזכר באותו...

מקס ראאבה (Max Raabe) שייך לסוג של גל, לא רשמי, של חזרה לתחילת המאה ה – 20. הדיסק שלו, Küssen kann man nicht alleine (להתנשק, אי אפשר לבד), יצא אולי השנה, לפני חודשיים בערך,...

מי ששם לב לשעה בה פורסם הפוסט הקודם הבחין וודאי שקמתי היום בשעות לא שעות בהן אפילו הציפורים נמות. ועל אחת כמה וכמה ביום גשם כמו זה. עד כמה חורף פה עכשיו? עד כדי...

אני עומל בימים אלו, בהמשך לסיכום השנה האישי, על פוסט סיכום השנה במוזיקה הגרמנית. לכבודו השלמתי אמש האזנה לאלבום האחרון של Tocotronic, שנקרא Schall und Wahn – אולי האלבום הבולט במוזיקה הגרמנית שפספסתי השנה....

ברגעים מסוימים מתחילה האובססיה הברלינאית לפוליטיקה להימאס. הם חוזרים על עצמם, מתבטאים בקלישאות, והעיסוק הבלתי פוסק של אנשים מסוימים בפרטי מעשי העוולה של דיקטטורות שונות בעולם מתחיל להיות, לא נעים לאמר את זה, מחשיד....

[תודו. זו כותרת מוזרה לפוסט] אני עדיין בסמינר בפורסטנברג. ואמש, אחרי שיחה עם הבוס, אחת השיחות המוזרות בחיי, בה הואשמתי, בנשימה אחת, בהיותי כשלון מוחלט וכשרון אין קץ* – ירד עלי דכדוך קל ויצאתי...

אודו לינדנברג (Udo Lindenberg) הוא אדם מרשים. מה מרשים – כל כך מרשים שאת רשימת ההישגים שלו אפשר לחלק לחמישה אנשים ועדיין תקבלו חמישה אנשים מרשימים. הוא כיכב בלהקת הרוק הגרמנית הראשונה, עבד חודשים...

אז – מכירים את זה שאפשר לשפוט משהו רק אחרי מעשה? בימים הראשונים של הבלוג היה ברור לי שהדרך היחידה לדעת אם פוסט איכותי או לא, היא לפרסם אותו. וזה מצחיק, כי בערך עשר...

יליז, נשמה טובה שכמותה, נהגה בשבועות הראשונים לשמוע מוזיקה בפול ווליום בכל מיני שעות מוזרות. אחרי הסבר קצר שכלל פיזיקת חומרים פשוטה, את מבנה הדירה והמשפט: “הקירות פה דקים כמו נייר ואני מנסה לישון!”...

*אנחנו מתחילים היום מסורת חדשה בבלוג ועם קצת מזל נתמיד בה יותר משבוע. השהות בברלין גורמת לי להכיר כמויות של אנשים מהמון – אבל באמת המון – ארצות. את הקרובים והמעניינים שבהם אני מכריח...