גדנסק: לפני הזריחה

ניימן באירופה 2[לאחר הפסקה קצרה, אנו נכנסים לישורת האחרונה של ניימן באירופה 2]

לפעמים כל שצריך הוא תירוץ כדי להתחיל שיחה. זוג גרמני מתווכח בקול היווה בדיוק את זה עבור ג'סי, תייר אמריקאי באירופה, וסלין, תיירת צרפתייה בדרך חזרה לפריז. הם החלו שיחה. ג'סי היה בדרך לוינה, שם היו לו 14 שעות לשרוף עד הטיסה הבייתה. שיחתם קלחה, וכשהגיע תורו של ג'סי לרדת מהרכבת הציע האחרון לסלין הצעה שאי אפשר לסרב לה: שני את מסלולך. רדי איתי ל – 14 שעות בוינה. נסתובב, נדבר, נהנה – ומחר תמשיכי הביתה.

היא הסכימה.

בובת חפרפרת
(אני שומר על זכות השתיקה בקשר לתמונה)

ב – 14 שעות אפשר להיקשר. אפשר מאד להיקשר, אפשר כמעט להתאהב. הסרט 'לפני הזריחה' מצליח להראות את בנייתו של כל גיד וגיד בקשר בין ג'סי לסלין. הוא לא סרט הופך עולמות, אלא כזה המספר סיפור קטן. על כמה שעות, ביום רגיל, של שני אנשים – והקשר שנוצר ביניהם בזמן הזה. בין לבין מושחלים בסרט עשרות שיחות פילוסופיות. מהזן הסיינפלדי ועד הזן התיאולוגי עמוק. כל שניה בו טבעית ומקסימה – ובסופו יש חשק עז להתאהב.

[לפני הזריחה (1995). מומלץ לצפייה ביום גשם, בתוך חדר קר, על ספה קטנה עם בחורה יפה]

——
קראו לה זושה, ובניגוד לרוב הסיפורים, הסיפור הזה לא מתחיל בי, אלא בה. כאשר הבחינה בי כבר באוטובוס 507 בורשה. כשהתיישבתי מולה במקום השמור ברכבת לגדנסק, החליטה היא שזה סוג של גורל. אני לעומת זאת חשבתי לעצמי 'ניגר, היא יפה מדי בשבילך'.

***
התחלתי שיחה דווקא עם הבחור לידה, ובסוף הצטרפה זושה לשיחה. כל פעם שדיברה הפתיעה אותי. בהערה חכמה או שנונה, או מצחיקה, או מודעת לעצמה. דיברנו הרבה על אורח חיים, וגם קצת על אלכוהול. רפאו, הבחור הפולני, נעלם, וחזר אחרי רגע עם שלוש בירות בידו. לשתות על הרכבת. הנה חוויה חדשה.

***
לקחנו שלוקים, בין שקשוק קרון אחד לשני. וכשנגמרו הבירות הלך רפאו והביא עוד שלוש. הוא לקח את מספרי הטלפון שלי ושל זושה, וקבענו להיפגש להסתובב למחרת. חשבתי לבקש את המספר של זושה בעצמי, אבל חשבתי כמובן ש'ניגר, היה ממש יפה מדי בשבילך'.

***
יום אחרי זה. ארבע אחרי הצהריים. רפאו הביא חבר ונפגשנו בגדאנסק העתיקה. התחלנו סבב פאבים ספונטני. בירה פה, בירה שם. בלי ששמתי לב, התיישבתי כל פעם ליד זושה. וככל שנקף הזמן, דיברתי יותר ויותר עם זושה. ובסוף – כמעט רק עם זושה. בשלב מסוים שאל אותי רפאו 'תגיד, אתה רוצה שנעזוב ונשאיר אתכם לבד?'. הסתכלתי בו כאילו נפל מהירח. 'עזוב, בן אדם, היא ממש יפה מדי בשבילי' עניתי.

***
ככה כנראה נוצרים קשרים. כשלא מנסים. זושה אכן יפה מדי בשבילי, אבל לא ממש יודעת את זה. ובשלב מסוים של הערב, בדרכים אלו ואחרות, התבררה הסוגיה. דפק לי קצת הלב, ובסוף, כשהכרכרה שלה הפכה לדלעת והיא עזבה, הוא גם נשבר טיפה. ברגע האחרון גילתה שאיבדה את הז'קט הארוך שלה, וביקשה שאחפש אותו. לא ברור למה, לא היינו אמורים להיפגש הרי שוב.

***
רצתי שתוי ברחובות גדנסק, מחפש את הפאבים שעברנו בהם במהלך היום, טועה, הולך לאיבוד, נכנס למסעדות ושואל מלצרים. ברקים הבהבו מעלי, ואז גם התחיל גשם. את הז'קט לא מצאתי, וחזרתי להוסטל רטוב עד לשד עצמותי. לקח לי שעה וחצי להרגע, ומספר שעות קצר לאחר מכן התעוררתי עם האנג אובר עצבני. שמתי את הראש מתחת למים, את התיק הגדול על הגב, ויצאתי לשבת בין הקרונות על הרכבת לורוצלב. הלב קצת כאב, אך שיערתי שתוך כמה שעות יעלה על הרכבת הבאה לורוצלב. שזושה תהפוך לעוד תו יפה במנגינה של הטיול.

***
אוי, אלוהים אדירים, כמה שטעיתי. [המשך יבוא..]

13 תגובות

  1. אאאאאווווו, So cute.

    העם דורש את המשך עלילותייך עם זושה.

    ולגבי "לפני הזריחה" – עדיין לא השלמתי את הצפייה בסרט לצערי, אבל הפוסט בהחלט מעודד אותי לעשות את זה (אתם נשמעים יותר מגניבים מג'סי וסלין אגב, מהמעט שהספקתי לראות מהסרט).

  2. פרנק הגיב:

    איזה יופי. אני במתח.

  3. עומר הגיב:

    אני במתח חיובי!
    כמה רומטיקה בסיפור אחד. זה טוב.

  4. מונא הגיב:

    נהדר! כמה אני נהנית מסדרת הפוסטים הזו, ולרומנטיקה אני מחכה עוד מהפוסט על אפל.

  5. ניימן הגיב:

    תודה :] נראה לי שבקצב הזה אעשה בסוף איזה 'אחרית דבר' קטנטן. עם סיכומים, מסקנות – וגם הסברים על טיב הקשר עם אפל וזושה כיום.

  6. לירון הגיב:

    מה זה פה, אבודים ???
    מספיק עם המתח הזה. כבר סיפרת של זושה.
    היתה אקספוזיציה.
    יש מתח.
    מה ההמשך ????

  7. ניימן הגיב:

    כולם נהפכו לי עורכי תוכן… :]

  8. נעה הגיב:

    ועכשיו תראה את "לפני השקיעה" – מה קורה להם תשע שנים אחרי.

  9. ניימן הגיב:

    ראיתי יום אחרי ששבתי לארץ :]

  10. חתול בטא הגיב:

    אם כבר לפני הזריחה, ממש אתמול ראיתי עוד סרט בדיוק באותו הסגנון
    (הסגנון שבו שני זרים נפגשים בתחילת הסרט ועד לכתוביות הסיום לא מפסיקים לזיין את המוח אחד לשניה).
    הסרט נקרא Interview (ראיון לילי). סרט של סטיב בושמי כאשר הוא גם משחק בו בתפקיד ראשי עם איזו בלונדה שאנלא מכיר (שתזכה לחיים ארוכים). כיף לו. וגם סרט לא רע בכלל לדעתי.
    אה. ומה ההמשך??

  11. ניימן הגיב:

    לזיין ת'שכל זה רע? זו המומחיות שלי אם לא שמת לב :] אשתדל לראות את הסרט..

    וההמשך? די טוב למעשה :]

  12. לינור הגיב:

    עד כאן! יש הבדל בין ראיון לילי ל"לפני הזריחה" (ו"לפני השקיעה")!

    קודם כל, פוסט מצוין (כרגיל). אין ספק שהעלת חיוך על פני כשקראתי את התיאור שלך לסרט.
    ראיתי את "לפני הזריחה" קצת אחרי שהוא יצא, ופשוט התאהבתי בו. זהו לדעתי אחד הסרטים הכי רומנטיים שראיתי. אני כנראה סאקרית של דיאלוגים טובים.

    אני לא יודעת כמה זמן נתת לעצמך בין הסרט הראשון והשני. לי זה לקח כמה שנים עד שהשני יצא, ואהבתי את האפשרות לדמיין בעצמי את העתיד שלהם. בעיני זו חלק מהרומנטיקה של הסרט. נחמד לדעת "את האמת", אבל גם כיף לפנטז קצת.

    ראיון לילי, בעודו סרט לא רע, (ועם סיטואציה שבאמת בנויה על דיאלוגים), בסופו של דבר מציג התמודדות או אפילו קרב בין שני אנשים (אמנם לא קרב פיזי, אלא קרב מוחות או קרב מילולי), קרב עם לא מעט אכזריות. הסרט לא אוהב את הדמויות שלו, ואני אישית לא התחברתי אליו. ב"לפני הזריחה" אי אפשר להגיד שאחת הדמויות ניצחה, ניצלה או גברה על הדמות השניה.
    בעוד אחד מלא באהבת אדם, השני קצת יותר דוגל במיזנטרופיה.

    בקיצור, סרט לא רע, אבל זו בהחלט לא אותה חוויה.

    נ.ב.
    בסוף הסרט השני (לפני השקיעה), סלין שרה לג'סי שיר קטן שמצא חן בעיני. את השיר מבצעת במציאות השחקנית (ז'ולי דלפי), והכנסתי אותו לאחד האוספים שלי.
    http://elineh82.googlepages.com/rockingthefields

  13. יוחאי הגיב:

    סיפור מצויין. תענוג לקרוא (כבר קראתי את ההמשך).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting