רדיוהד כמשל

קמתי עם מרץ מוזר הבוקר. יחד עם המרץ, נחת על שולחני לינק המנתח סטטיסטית* את עלילות רדיוהד ושיטת השיווק המהפכנית שלהם** (ותודה לסלאשדוט). הזדמנות מצויינת לשפוך כמה מילים על הנושא.

מכונת כסף?

1. נכון לרגע זה נראה שמדובר בהצלחה מסחררת: רדיוהד הרוויחו בין 6 ל – 10 מליון דולר (למה הסכום לא בפאונד?), וזה עוד לפני שהאלבום שוחרר לחנויות. וזה יקרה מתישהו בקרוב. שחרור הדיסק בחנויות אמור להוסיף רווח נכבד נוסף היות ו: א. מעריץ אדוק אמיתי מעדיף להחזיק דיסק, עם עטיפה, ספר שירים מעוצב וכל הדברים המסורתיים האלה ביד. ב. הדיסק ניתן להורדה ב – 160kbps ולא – באיכות סי.די: 320kbps. פאנאטיים של מוזיקה, והעולם משופע בכאלה, שמים לב להבדל התהומי. הם רוצים איכות דיסק. או תקליט – גם טוב בעצם.

2. סטטיסטיקות ההורדה שפורסמו הבוקר, משמימות למדי: מתוך 1.2 מליון אנשים שהורידו את המוצר, 38% בחרו לשלם עליו. אחוז מכובד ומפתיע לטובה לדעתי. אולי עוד יש עתיד לאנושות הזאת :] 17 אחוז שילמו פחות מ – 4 דולר, סכום שנשמע מעליב קמעה, אך עדיין נחמד כשחושבים שהאופציה השנייה הייתה לשלם אפס. 12 אחוז שילמו בין 8-12 דולר. שזה כבר ממש אחלה.

3. הכוחות המסורתיים לא חסכו בנסיונות להציג את הרפתקאת רדיוהד באור שלילי. כותרת מקרית: "רוב המעריצים שילמו אפס דולר תמורת אלבום רדיוהד". דברו על להסתכל על חצי הכוס הריקה. מלבד זאת, גם ביטויים שקשורים לעולם הקבצנות הוזכרו לא מעט בעת האחרונה. מטבע הלשון החדש מבחינתי: "קופת הקבצנות של האינטרנט". לא קצר, אך קליט ביותר.

4. מסוכן מאד לבסס תיאוריות על סמך מקרה אחד, מה שלא הפריע להרבה אנשים לקפוץ ולהכריז על 'סוף עידן חברות התקליטים'. להזכירכם, מדובר כאן על אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים. שכל מיני אנשים אפילו הכתירו אותה ללהקה הבריטית הגדולה אי פעם (כן, לפני הביטלס). יש לה שכבת מעריצים פאנטית מבוססת, שישלמו כסף כדי לשמוע את ת'ום יורק מתעטש עם שאר החברים. בינינו, לשפוט מודל חדש על פיה, זה כמו לשפוט שיטת הגנה חדשה ע"פ מידת ההצלחה שלה בעצירת מייקל ג'ורדן.

5. הבסיס האיתן הזה, אגב, נבנה בעזרתה האדיבה של שיטת השיווק הישנה. ועדיין קשה לראות כיום איך משיגים אותו בלעדיה. גם ללהקות הייפ האינטרנט החדשות, אלו שמשיגות תודעה ציבורית בעזרת בלוגים, יש יחצן חרוץ שמשווק אותן לבעלי הבלוגים השונים. לא ברור כיצד להקה חדשה בוסרית יכולה להצליח מטאורית בלי בסיס היחצון של חברות התקליטים. יותר מזה – קשה לראות איך זה קורה לעשרים להקות באותה השנה. אני לא פסימי, ומאמין בהחלט שחברות התקליטים יפלו בעתיד. אבל אנחנו עדיין לא שם. בינתיים, אולי עדיף ללהקות לשכור יחצ"ן במקום חברת תקליטים?

6. הערה מעניינת מסלאשדוט ששווה הארה: ב – 18 לאוקטובר שמה להקת Stellar Vector את האי.פי החדש שלה להורדה חינם באתר, עם לינק לתרומות. התוצאות כיום: 70 הורדות, חמש תרומות עם ממוצע של 6.8 דולר לתרומה. לא שמעתי אותם, אז יכול להיות שמדובר באי.פי גרוע. סתם דוגמא מעניינת.

7. הניסוי האמיתי מבחינתי, יהיה כשאמן בסדר גודל בינוני, Twilight Singers נגיד, ישווק בשיטת רדיוהד. קשה לי מאד לחזות מה יהיו תוצאות מקרה כזה. יש מהמרים בקהל?

8. וסתם קצת פיקנטריה לסיום: למרות ההורדה חינם, האלבום הורד יותר באופן פירטי מאשר באורח חוקי. אולי מכיוון שלמורידים קשה לשבור הרגלים ישנים. אולי כי הורדה פירטית לא דורשת הרשמה באימייל – ואולי, כמו במקרה שלי, פשוט בגלל שהאתר סירב לעלות כמו שצריך (פיירפוקס ואובונטו). פיטצ'פורק לא הצליחו להימנע מהבדיחה הנדרשת, ונתנו לקהל בעצמו לקבוע את ציון האלבום. סביר להניח שאיש השנה הבא של טיים מגזין יהיה [תקבעו אתם]. בדיקה אמפירית קצרה מראה שהטיעון המוביל לתמיכה בצעד רדיוהד, הוא: 'הם הרוויחו הרבה יותר מאשר היו מרוויחים לו היו משווקים ומשלמים עלויות לחברות התקליטים'. אמת.

בקטנה:
1. ואוו. זו הייתה תרפיית כתיבה טובה לשעות הבוקר המוקדמות. כל הנאמר לעיל נכתב במהירות על, כך שאיני אחראי לטעויות הלוגיות בו.
2. יצא משהו טוב בשבועיים האחרונים? שמעתי בעיקר אוסף ענק של שירי אינדי חדשים מאוקטובר שהורדתי. תענוג צרוף, אבל דורש זמן האזנה ניכר. בין לבין בטח פספסתי משהו שחייבים לשמוע. המלצות?

——————-
* חשוב לזכור: סטטיסטיקה זה לא מתמטיקה :]
** למי שחי על הכוכב 55 Cancri בחודשים האחרונים: רדיוהד שיווקו את אלבומם האחרון והמצוין, In Rainbows, בצורה מקורית והרפתקנית משהו: הם נתנו אותו חינם להורדה (פה). מחיר? כמה שבא לך. יכולת להוריד ולא לשלם כלום, לשלם סנט, לשלם 4 פאונד (המחיר המומלץ לצרכן) – או 47 פאונד (המחיר המומלץ לתושב כפר שמריהו). אם טרם הספקתם – לכו להוריד ולשמוע. בעיקר את הטראק החביב עלי: Nude.

23 תגובות

  1. kavod הגיב:

    nude זה אחד השירים היותר ישנים שלהם, הם התחילו לנגן אותו בהופעות ב95.

  2. ניימן הגיב:

    ואללה? אני לא מעריץ כבד שלהם. לא ידעתי.. :]

  3. מרק ק. הגיב:

    ידיעות ישנות על הבוקר 😉 ?

    צריך לזכור שבעצם המכירה ברשת חסכה עלויות של הפצה, יחסי ציבור מקומיים, פוסטרים, כתבות …. חלק מזה נובע מעצם זה שזה קרה ברשת, וחלק מזה זה תוצאה של הסיקור הגדול שניתן לכל הענין. התוצאה הסופית היא שחלק הרבה יותר גדול מהתשלום עבור האלבום הגיע ללהקה עצמה, ולכן לא קרה שום דבר רע מכך שאנשים שילמו פחות מאשר היו משלמים על CD.

    מכירות של תוצרים דיגיטליים על גבי מדיות מכל סוג שהוא זה dead end לדעתי. אין שום סיבה שדיסק יעשה סיבוב מסביב לעולם בשביל שאוכל להעלות אותו לכונן הקשיח שלי. ככל שקצב ההורדה באינטרנט יגדל ככה זה יהיה יותר ויותר טפשי. עתיד מכירת המוזיקה (ווידאו ותוכנה ו…) הוא דרך הורדה מאתרי אינטרנט.

    חברות התקליטים לא יעלמו, אלא ימשיכו לעשות את מה שהן יודעות יותר טוב מכל אחד אחר- זיהוי כישרונות ויחסי ציבור בשבילם. אם העולם לא יצליח להתכנס לתקן DRM סביר, אז הן פשוט יכבלו את האומנים כך שיקבלו נתח מרווחי ההופעות וחוזי הפרסום שלהם.

  4. פלאפי הגיב:

    ואני רק רוצה להזכיר שאין כזה דבר "MP3 באיכות של דיסק", אפילו לא אם זה ב-320Kb/s.
    גם אם נתעלם מהעובדה שמדובר ב-Lossy compression, פורמט ה-MP3 לא נכתב כפורמט לכיווץ מוזיקה. כך שאם לא FLAC או Monkey Audio, לפחות הם היו יכולים להשתמש ב-Ogg. אני חושב שיש לא מעט שיקולים שיווקיים מאחורי ההחלטה של רדיוהד להציע את האלבום להורדה רק בפורמט הזה.

  5. ניימן הגיב:

    מרק, למה ידיעות ישנות? אם סלאשדוט הפנו לסטטיסטיקות היום, אז גם לי מותר. בכל מקרה שום דבר לא נחשף לדיון עד שהוא מגיע לסלאשדוט :]

    צודק, צודק וצודק בקשר לשאר.

    פלאפי – אהמ. באמת אפשר לגלות הבדלי איכות בין 320kbps לבין דיסק? כלומר, לא ניסיתי מעולם, אבל גם לא שמעתי טענות על איכות בכזו אמת כיווץ. והאמת היא שאני לא מבין דבר בקשר לשאר המידע שנתת :]

  6. מרק ק. הגיב:

    הסטטיסטיקות חדשות, אבל בלי לקרוא (slashdot או לא 🙂 ?), אני מניח שלא נוספה אף תובנה חדשה שלא היתה בדיון המקורי לפני בערך חודש.

  7. ניימן הגיב:

    האמת היא שהדיון שדווקא הרבה יותר מעניין מאשר זה שלפני חודש. לווא דווקא בגלל הנתונים החדשים – סתם נראה לי שהמתדיינים יותר פוריים הפעם.

    אניווי, כמו שאמרתי, "הזדמנות מצויינת לשפוך כמה מילים על הנושא". כלומר, סתם הזדמנות לדבר עליו. בלי קשר לחדשה עצמה. וברגע שאתחיל לפחד לדבר על נושאים "עתיקים" אדאיג את עצמי מאד. זה יסמן שהפכתי סופית לבן דור האינטרנט, שכל מה שישן מ'חמש דקות' נחשב עתיק אצלו… :]

  8. ארז הגיב:

    עכשיו שמתי לב שבגללך אני שומע כבר חצי שעה רדיוהד!!!

  9. ארז הגיב:

    אם זה היה רע, זה לא היה אצלי במחשב
    סתם רציתי לציין מה פוסטים אקראיים עושים לבן-אדם

  10. פלאפי הגיב:

    תן לי רק לקשר למאמר של דויד פרץ מלפני שנה:
    http://www.notes.co.il/david/25690.asp

    ולמי שאין כח לקרוא את המאמר השלם (וחבל. הוא ממש פותח עיניים), הנה התקצרי המקוצר שלו:
    MP3 היה הדבר הלא נכון בזמן הנכון. כן, הוא מכווץ מוזיקה לעשירית מהנפח המקורי שלה, אבל בדרך אתה מאבד את כל העומק והדינאמיות של הצליל. זה לא ממש משנה כשאתה מכווץ דיבורים, אבל כשאתה מפעיל את האלגוריתם על קטע מוזיקלי, אתה הורג את השיר.
    הסיבה היחידה שזה עדיין הפורמט השולט היום היא מסורת.
    וחוץ מזה, MP3 גורם לכאבי ראש.

    וקצת מילים על lossless compression:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Audio_data_compression#Lossless_audio_compression

  11. לירון הגיב:

    יש אוסף קאברים של ה BBC:
    Radio 1 Established 1967

    מתוך 39 הקאברים שיש שם, אני חושב שיש 6-8 ששווים את הזמן (והם אכן שווים את הזמן).

  12. ניימן הגיב:

    וואו. אותי שכנעת! האמת היא שעכשיו נזכרתי פתאום שנתקלתי בעבר במאמר של דויד. לפעמים יש לי שכחה רגעית..

  13. ניימן הגיב:

    לירון – אנסה. באיזה קאברים כדאי להתמקד? 39 זה *הרבה*.

  14. גיאחה הגיב:

    אני עם פלאפי בעניין סוג ואיכות הפורמט – רדיוהד קצת פישלו במקרה הזה, אבל הכל תלוי בנקודת המבט. יש הטוענים שכל הסיפור של הורדה בחינם באיכות ירודה (יחסית) שווה בערכו ל-Preview ברשת. זה לא המוצר עצמו, זו האזנה חינמית לפני שמחליטים אם קונים או לא. מהבחינה הזו, איכות הקבצים שהציעה רדיוהד היא בסדר גמור בעיניי.
    אבל פלאפי צודק – אם זה אמור להיות מוצר מוגמר, האיכות הזו רחוקה מלהיות מספיקה, וגם 320 קב"ש זה רחוק מאיכות של דיסק, שהוא בתורו רחוק מאיכות אנלוגית של וויניל (בהינתן טכנאי המאסטר המיומן המתאים).

    בעניין השינויים בשיטות ההפצה והרחבת מעגל המאזינים – אני מסכים שכדי להפיץ מוצר פיזי (או כל מוצר שיש לשלם עבורו), נהוג גם כיום וגם אצל אמנים קטנים לשכור יחצ"ן או חברת הפצה שתעשה עבורם את העבודה, ובתכל'ס אפשר להבין אותם. א-ב-ל, וזה אבל גדול, אמנים רבים זוכים להכרה בבלוגוספירה ולתשומת לב גם עם עבודת יחצ"נות עצמית שלא כוללת סוכן מקצועי בשכר. זה נובע לא מעט מכך שקובעי הטעם הם פחות ה"מקצוענים" (=כתבי עיתונות שבעים שנהנים לאכול מידם של יחצ"נים), ויותר חובבי מוזיקה עצמאיים שכותבים בלוגים בלתי-תלויים, ופשוט כותבים על מה שהם נהנים לשמוע. במקרה השני, להמלצות מפה-לאוזן (מחברים, בלוגרים אחרים וכולי) יש הרבה יותר כוח מאשר אימייל מנוסח יפה של יחצ"ן מנוסה.

  15. ניימן הגיב:

    וואו. כתבת הרבה. סתם שאלה (שיכול להיות שיש לה תשובה מצויינת, אני באמת לא יודע): יש לך דוגמא לאמנים שהגיעו להצלחה אך ורק על סמך חשיפה עצמאית ברשת? להמלצות פה-אוזן יש אולי יותר כוח בטווח הקצר (אני ארוץ לשמוע המלצה שלך, לדוגמא, אבל לא של יחצ"ן). לטווח הארוך, נראה לי שעבודת יחצנות נחוצה כדי לטבוע את השם אצל כמה שיותר אנשים.

  16. חתול בטא הגיב:

    לגבי ה7.
    PTYL ,אמן בסדר גודל פחות בהרבה מ"בינוני" הולך לשווק את הדיסק הבא שלו בתחילת 2008 באותה הצורה. ההימור שלי? לא נשמע ממנו יותר לעולם. אז למרות שאני יודע שרובכם בין כה וכה לא שמע ממנו מעולם. רוצו לשמוע כל עוד אפשר.
    ישראלי, כבר אמרתי?
    http://www.myspace.com\ptyl

  17. ענק עדין הגיב:

    שתי הערות:

    *סטטיסטיקה זה לגמרי מתמטיקה!

    *בקשר למשפט – "בינינו, לשפוט מודל חדש על פיה, זה כמו לשפוט שיטת הגנה חדשה ע“פ מידת ההצלחה שלה בעצירת מייקל ג‘ורדן."
    נראה לי שהוא מעביר בדיוק את הכוונה ההפוכה של דבריך.

    ואם צריך להמר, אני אומר ששיטת השיווק הזאת תתפוס תאוצה בעתיד.

    אני חושב שמרוב דיבורים על שיטת השיווק של האלבום שוכחים לדבר על המוזיקה – אז אני רק אציין שהאלבום מאכזב בטירוף לדעתי.

  18. ניימן הגיב:

    חתול בטא – לשמוע תמיד אפשר. בעיקר כשזה ישראלי :] לא שמעתי את השם קודם לצערי.

    ענק –
    1. לא זה לא :] (סתם. הומור פנימי, אל תקח אותי ברצינות בקשר לסטטיסטיקה).

    2. למרות שבמקרה אחד מדובר בהצלחה ובשני בכשלון, הרי שעדיין בשתי הדוגמאות לא ניתן ללמוד בכל האובייקט עליו מפעילים את השיטה. בכך היא מעבירה את האנלוגיה כמו שצריך.

    3. אהמ. אני מאמין שהשיטה תתפוס בעתיד. אבל יש לנו עוד שנתיים-שלוש לפחות לפני שזה יקרה.

    4. באמת? לא אהבת? אהמ.. טעם וריח וכל זה אני מניח :] אלי הוא דווקא דיבר. מצד שני, אני לא מעריץ גדול של הלהקה, ולא באתי עם ציפיות בשמיים.

  19. יותם הגיב:

    חבל שלא הזכירו, אבל סול וויליאמס, אמן במעמד די בינוני אפשר להגיד, עשה כמעט את אותו הדבר- רק שאצלו זה או חינם או 5 דולר. יהיה מאוד מעניין לראות את הסטטיסטיקה

  20. ניימן הגיב:

    ב-אמת?? בכלל לא ידעתי. צודק, אכן יהיה ממש מעניין לדעת מה קרה אצלו.

  1. 21 בנובמבר 2007

    […] 21 בנובמבר, 2007 מאת ilanshavit אופן ההאזנה למוזיקה מאוד מוזר אצלי: אני מאזין לאלבום מסוים, ועד שאני לא ממצא אותו אני לא שומע שום דבר אחר. בחודש שעבר האזנתי לדיסק החדש והמצוין של בית הבובות, ובשבועות האחרונים אני מאזין לאלבום החדש של Radiohead. ניימן כתב רשימה מאוד מעניינת ("רדיוהד כמשל") על שיטת השיווק החדשה של הדיסק שבינתיים (עוד לפני שהאלבום יצא לחנויות) הניבה רווחים מאוד יפים (6-10 מיליון דולר). גם אני הורדתי (באופן חוקי) את האלבום In Rainbow. אין ספק שמשהו משתנה בעולם ולדעתי לא רק במוזיקה… […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting