אסטוניה (3): שווקים וירקות

מתופעות הלוואי של הקומוניזם היא העשייה העצמית. האוכל הרי היה מוקצב בתלושים, וכדי להעשיר ארוחות ערב שבת נאלצו התושבים לגדל דברים בעצמם. כך יוצא שארצות אקס-קומוניסטיות עדיין מלאות כיום בגינות פרי וירק מגוונות – כשבחוות מחוץ לעיר אפילו תמצאו בקר ועוף לשימוש עצמי. חקלאות הגרילה הזו גם היוותה סוג של מפלט אין-ברירה למבוגרים שעברו לדמוקרטיה בגיל בו קשה להתחיל ללמוד מקצוע.

[אשת גרגירי היער עם דלי מלא באוכמניות טריות ובריאות לבטן]

השוק באסטוניה מורכב מסוחרים קשישים בגילאי 10-88. יש את הילדים שעוזרים לעסק המשפחתי, יש דוכנים מקצועיים – אבל יש גם, וזה הז'אנר החביב ביותר, את אלו שמתמחים בירק או פרי אחד בדיוק. קאיה טוענת שהם קוטפים אותם בעצמם בבוקר בדירה – או אוספים בטיול ביער – ומביאים ישירות לשוק במצב הצבירה הטרי ביותר. זה טיפה יותר יקר מהסופרמרקט, אבל מעבר להרגשת הסיפוק ששילמת למי שבאמת צריך את הכסף, יש גם עניין האוכל האורגני שדי במודה בימים אלו.

[מר תפוח אדמה עם לקוחה נאמנה]

חוויה נוספת חיכתה לי כשעצרנו בדרך לאסוף את סבא של קאיה. היא הראתה לי בחטף את חצרו, שמורכבת מעגבניות, מלפפונים, עץ תפוחים – ומלנתלפים סוגים של פירות יער! את חלקם הגדול טרם הכרתי, וגדול ממני לדעת כיצד הם נקראים בשפה כלשהי בעולם (את השם האסטוני שכחתי עוד לפני שנאמר), אבל הצלחנו לסעוד שם סעודת ביניים נאה. למרות שזה כבר סוף העונה והייבול הוא לא מה שהיה לפני חודש.

[אלוהים. כמה מיני בצלים יש במדינה הזאת. ישנו אפילו חבל ארץ מסוים שמפורסם בבצלים, ואנשים נוסעים לשם במיוחד כדי לקנות תוצרת איכותית מדוכנים בצידי הדרך]

התמונות, בשבילן בעצם נכתב הפוסט, שזורות בין הפסקאות.

[החלטתי שיש משהו חמוד בחוסר האחריות בה הצל שלי מאפיל על התמונה]