חומוס אל שייח' – נצרת

התכנון היה פשוט, והביצוע מושלם: לשים את האוטו *איפושהו* בעמק יזרעאל. לא משנה איפה. ולהתחיל ללכת ברגל. לא משנה לאן.

חנינו ביפעת. חצינו את השדות, עברנו את בית הקברות של נהלל בתמרת ומשם נכנסנו לגן לאומי שימרון. נאבקנו בגבורה בכלבים ופרות, והסתובבנו בלי מטרה. אין יותר מדי מסלולי הליכה בשימרון. אבל יש נוף עמק יזרעאלי מעורר תאבון.

למזלנו היינו במרחק יריקה מנצרת. אחת מבירות החומוס הישראליות, והמסתורית ביותר ביניהן מבחינתי; אין בנצרת חומוס "מיתולוגי" שאני מודע לו. מקום אליו עולים ציידי חומוס לרגל לצורך מפלט. אבל יש המון חומוסיות, ולכל אחת מהן מעריצים מושבעים שיסכנו נפשם להצלת כבודה.

היו לי בעבר חוויות אוכל מצויינות בנצרת. האוכל הערבי המודרני בתשרין, כנאפה במוכתר, וקפה אלוהי שמוגש בכמעט כל נקודה בעיר. חווית החומוס היחידה שלי הייתה בשרביני. הוגש שם חומוס מעולה, אבל לא אלוהי ברמה שמביא אנשים לסגור לאלוהי החומוס. חיפשתי תיקון.

רשימת החומוסיות המומלצות בכיסי התגלתה, בפעם המי יודע כמה, כחסרת ערך. כי בנצרת, וכדאי שתדעו זאת, אין כתובות. בנצרת יש "מראי מקום". אחרי המשביר, לפני אצטדיון הכדורגל – או במקרה הנוכחי: בכניסה, בסוף ובאמצא 'רחוב המוסכים'. שזה התיאור הכי גרוע בעולם לעיר שרוב הרחובות הראשיים שלה מכילים מוסכים.

כבר התייאשנו מחיפוש החומוסיות, וחנינו ברחוב פאולוס השישי הולכים לכיוון חומוס שרביני. כשלפתע (טה טה טם טם!) התגלה חומוס אל שייח' מצד ימין. שלא נעצור לאכול בו? עצרנו.


[חומוס]

המקום כולל שני חלקים. הראשון הוא יותר שווארמיה למי שרוצה אוכל בפיתה. השני כולל את שולחנות הפלסטיק המסורתיים של חומוסיות, ומלצרים חביבים. הזמנו וואחד חומוס-גרגירים ווואחד מסבחה. שתיהן הגיעו כעיסות שוחות בים שמן זית. שתיהן היו מנות יפייפיות בעיני.

מבחינת האיכות חומוס אל שייח' הוא ברמה הגבוהה ביותר. גרגירים נימוחים, שמן זית משובח וחומוס נימוח ולא כבד. הטעם? קשה לתיאור. כלומר, טעם של חומוס מאד עדין, בלי מאפיינים בולטים. אוכלים אותו בכיף, ואז רוצים עוד.

הרגשתי פספוס כלשהו – בחומוסיות האהובות עלי יש טעם דומיננטי זה או אחר שגורם לי להתגעגע אליו מאוחר יותר. אבל החבר שהיה איתי, ואכל את המסבחה, סיים אותה עם חיוך גדול הפנים ולא הבין על מה אני מתלונן.


[מסבחה]

בשורה התחתונה, חומוס אל שייח' מצטרף אל חומוס שרביני כחומוסיה מעולה. לצערי הוא גם מצטרף אליו כמקום שכיף לאכול בו, אבל לא הייתי עושה אליו במיוחד עליה לרגל.

שאלה לקוראים: האם יש חומוס בנצרת שהוא כן אלוהי ברמת אבו חסן, סעיד, סוהילה או לינה? לאיפה ילך ניימן רעב בפעם הבאה?

[חומוס אל שייח', בכניסה לרחוב המוסכים (רחוב שיוצא מרחוב פאולוס השישי). נצרת]

10 תגובות

  1. פשוט ביזיון שלא הודעת מראש – הייתי לוקח אותך לסיבוב נחמד בצ'כונה!
    אישית אני פחות מת על ז'אנר החומוס הנצרתי, מעדיף את זה העכואי – מה שכן יש לך מסעדת בשרים לא רעה בשדות נהלל, "אוקטגון".

    • ניימן הגיב:

      חשבתי ליצור קשר, אבל שנים מאז שנפגשנו (נו, אני לא בישראל), ולא היה לי נעים.

      להבא אתגבר על הביישנות ואקבל את הזמנתך!

      בשרים זה פחות הקטע שלי.. אלא אם כן אנו מדברים בז'אנר הקבב, המבורגר וכאלה.

  2. ניצן הגיב:

    היי

    כאחד שבמקור מנצרת עילית ובא לשם מדי שבוע/שבועיים…
    היו שנים שהייתי מכור לאל שייח אבל בשנים האחרונות משהו קצת השתנה.

    החומוס שנחשב לחומוס מספר 1 בנצרת הוא עימאד. הוא הכי פופולרי וידוע בנצרת.

    אלו שתי החומוסיות שאני אוכל בהם באופן קבוע…

    • ניימן הגיב:

      גם במייל המליצו לי עכשיו על עימאד. הכרתי את השם, אבל איכשהו לא ידעתי שהוא *ה*חומוס בנצרת.

      תגיד – באל שייח' אמורים לקבל קפה בסוף? חשבתי שזה מנהג נצרתי כזה, והופתעתי כשלא הגיע.

      • ניצן הגיב:

        אכלתי שם עשרות פעמים (לפעמים גם בשבע בבוקר…).
        בדרך כל הביאו קפה ולטעמי קפה מצויין אבל היו גם מקרים שרק לאחר שהזכרתי להם הביאו את הקפה.
        תמיד הביאו גם חמוצים ופלאפל בצלוחיות.
        יש גם סיפור מעניין לבעל המסעדה, שלמד בטכניון אבל החליט להמשיך בדרך המשפחה ולנהל את החומוסיה.

        לגבי עימאד, חבר לעבודה, שגם במקור מנצרת עילית נשבע כל פעם מחדש שעימאד הוא החומוס הכי טוב בארץ.
        אני אוהב את החומוס שם והוא מאוד פופולארי ובשבת לפעמים גם צריך להמתין. אישית, לא קושר כתרים רבים לחומוס. טוב אבל לא מדהים.

        יש עוד כמה חומוסיות שדגמתי עם השנים בנצרת, יש גם אחת בין אל שייח לעימאד ברחוב המוסכים שנחשבת לטובה.

        דרך אגב, אצל עימאד ובשווארמה דיאנה (מול המיקום הישן של המסעדה) יש שווארמה מצויינת.
        כמו כן, אני מאוד נהנה מפלאפל אצל אל שייח.

        בתיאבון 🙂

        • ניימן הגיב:

          אני מעריץ אנשים שאוכלים חומוס בשבע בבוקר. עשיתי את זה רבות בעבר, אבל מאז שעברתי לברלין… נו – איפה תמצא פה חומוסיה שפתוח בשבע בבוקר? ברברים.

          כרגע קנית אצלי מקום ברשימת האימיליים שאכתוב לפני שאגיע לנצרת שוב! 😀

  3. טליה הגיב:

    רשמתי לפני. גם את עימאד. אוהבת חומוס…

  4. ניגבתי מספר פעמים בנצרת והעדינות לעומת היפואיות והירושלמיות די הפתיעה.
    החומוס הכי מרשים היה דווקא בדיאנה שידועה דווקא כמסעדת בשרים.
    החומוס היה ממש מתנה מהשמיים וגנב את ההצגה מהצלעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting