המדף הז'אנרי: העסק המשפחתי – צ'רלס סטרוס (סדרת הנסיכים הסוחרים #1)

מה אומר לכם התיאור הבא: "משפחה שמסוגלת לעבור בין עולמות מקבילים.  אבל רוב הזמן היא מתעסקת בקנוניות פנימיות להרוג אחד את השני".

אם אתם מושכים בכתפיים בתמהון, וממלמלים 'אולי משפחת בנאי?', אז כנראה שאף פעם לא קראתם את סדרת אמבר, של רוג'ר זילאזני. וחבל.

סדרת אמבר היא סדרת הפנטזיה האהובה עלי אי פעם. היא מורכבת משתי חמישיות ספרים. אבל אלה ספרים רזים, של פחות ממאתיים עמודים האחד.

בין גיל 12 ל – 18 קראתי את סדרת אמבר אינספור פעמים. לפעמים, כשהיה לי מצב רוח רע, הייתי פותח ספר של אמבר רנדומלית באמצע וקורא עד שמצב הרוח השתפר.

'העסק המשפחתי' של צ'רלס סטרוס הוא מחווה ברורה לסדרת אמבר. הוא קיבל ביקורות חיוביות, כשהרבה מהן אמרו שהוא מתעלה(!) על הסדרה המקורית.

הצהרות כאלה הן בחזקת חילול קודש כמובן. לכן דחיתי את הקריאה בספר למען מניעת אכזבה. אבל השנה הוא תורגם סוף סוף לעברית, ואפילו מועמד לפרס גפן. הפשלתי שרוולים, ובנסיעת רכבת ארוכה קראתי אותו מההתחלה ועד הסוף.

השורה התחתונה? ספר פרווה כמה שפרווה יכול להיות.

מרים בקשטיין (שתורגמה לעברית כ'בקסטיין') היא עיתונאית לענייני כלכלה. יום אחד משתנים חייה כשהיא מגלה שהעיתון בה היא עובדת מקושר לפרשת שחיתות ענקית בקנה מידה בינלאומי.

אז היא מתבכיינת לכל העולם על 'טוהר מידות', ו'אוי יו יוי, אנחנו לא צדיקים כמו שחשבתי', ומפוטרת מהעיתון כמו טיל. וזה דווקא אמין. ב'ישראל היום' היא לא הייתה מחזיקה מעמד יותר משעתיים עם הגישה הזאת.

מפה לשם עובר על מרים יום נוראי. היא מגלה שיש לה כוח סודי לעבור לייקום מקביל שעדיין תקוע בשלב ימי הביניים. שם יורים עליה אנשים עם עוזי – וגם אמה המאמצת חולת סרטן. ובסופו של יום מגלה מרים שהיא חלק ממשפחת מלוכה עם כוח על מיוחד: לעבור בין עולמות.

הרבה סופרים היו לוקחים את הבסיס הזה להרפתקה אורבנית אפית. צ'רלס סטרוס לא. סטרוס גורם לכל העסק להרגיש מאד "ארצי".

המשפחה? הם עושים את הכסף שלהם מהברחת סמים. איך מרים מתמודדת עם זה? היא מנסה למצוא מודלים עסקיים חדשים, גם רווחיים וגם מוסריים יותר, כדי למקסם את מעמדה במשפחה.

צ'רלס סטרוס אובססיבי לכלכלה. היה אפשר לראות את זה כבר בספר הקודם שלו שקראתי, אקסלרנדו.

וזו הבעיה של 'העסק המשפחתי'. הוא לא מרגיש כמו ספר פנטזיה קצבי עם דמויות מעניינות. הוא מרגיש כמו מותחן משפטי-כלכלי של ג'ון גרישם, עם נגיעות מד"ב.

באקסלרנדו התיאוריות הכלכליות היו עתידניות. הן היו משהו שיכול להיות שיקרה. לא היום, אבל בעוד חמש, עשר, חמישים שנה. חלקם נתנו לי חומר למחשבה.

בעסק המשפחתי? מה מעניין במודל עסקי דמיוני למשפחה שיכולה לעבור בין מימדים? מה הוא מלמד אותי על החיים שלנו? אפילו הניסוי המחשבתי אם הפרדוקס של פינוקיו ("האף שלי יגדל אחרי שאסיים את המשפט") יותר מעניין.

אז תגידו, מילא כלכלה. מה עם עלילה? דמויות? כתיבה? פרווה, פרווה ופרווה.

אחרי שתמה ההתלהבות מההתחלה בחמשת העמודים הראשונים ("יו! זה מזכיר את אמבר! יו!!!), נשארנו עם עלילה חסרת עניין. הדמות הראשית היא הגירסא הנשית של הגיבור הקלסית. מוסרית, תמיד מקבלת את ההחלטה הנכונה ובכלל אשת חיל ונורא משעממת. וגם הכתיבה לא הוסיפה פלפל כלשהו. טכנית יעילה, זה הכל.

צ'רלס סטרוס סיפר בהקדמה שהוא קיבל השראה לספר מז'ילאז'ני ופייפר. אבל האיכות של "אמבר" של ז'ילאז'ני לא היה בעולם המקורי. הוא היה בסגנון הכתיבה. בקול של הגיבור.

לחקות את ז'ילאז'ני בלי איזשהו דמיון לקול הגיבור שלו, מאבד את כל העוקץ של אמבר. ומה שנשאר, זו יצירה פרווה ביותר.

[The family trade – העסק המשפחתי. שנת יציאה 2004 (אנגלית), 2013 (עברית – הוצאת יניב). נקרא באנגלית, 303 עמודים. ביקורת נוספת]